אז כן, אני קצת מעפנה כי חזרתי מהגדנ"ע וכל מה שיש לי לחפור עליכם זה רק על עוד קצת רגשות...

על מה שנשאר מהם בעקרון....

אז כן, חזרתי מהגדנ"ע והיה כיף.. לא כמו שציפיתי, אבל היה כיף

הכרתי אנשים חדשים ואכותיים, הייתי חניכה תורנית (סוגשל סגנית מפקדת), קיבלתי כרטיס מע"רית למרות שאני שיא המעפנה ולא יכולה להנשים בובה (אז סליחה שאני מנסה לצרפת אותה במקום זה :P), קיבלתי פנקס מהמ"מ (אני ועוד מישהי) כי בלטתי לו (אני חושבת שזה רק כי בשיחה על "רוח צה"ל" חפרתי ברמות מטורפות... סתם כי כשמתחילים לדבר איתי על ערכים אני יכולה לדבר שעות...) ובקיצור היה טוב.... וטוב שהיה

ושוב סליחה שאני מעפנה ולא מפרטת יותר... אולי בהמשך...

פשוט לפעמים יש דברים ומקרים שמראים לך שיש אנשים שפשוט זורקים עליך זין

כןכן זה המונח "זורקים עליך זין" למרות כל מה שעברתם, למרות כל מה שאולי תעברו, פשוט זורקים אותו וזהו

מרוב שהכל קצת מחוק ולא ברור עכשיו אפילו התאריכים מתחילים להתשטש

מתחילים להתשטש לי... (ואני בטוחה שהרוב מבין למה הדגשתי את המילה "לי")

אז הבלוג הזה חוגג שנתיים היום...

והפרידה שלנו חוגגת שנה ויומיים וכמה עברנו בזמן הזה ולא בא לי לכתוב על זה יותר פשוט יש כ"כ הרבה דברים שחבל לי עליהם.... חבל לי עליהם, נשבעת, באמת ובתמים...

ואתמול היה יום האהבה שזה אחד הימים הכי מיותרים מבחינתי...

ואני

אני מרגישה שבוזה, מחוקה מכל מקום וכיוון אפשרי

אני חושבת שאני צריכה רק לישון ולנוח ולעכל דברים ולחדש קשרים ולשמר אחרים בשביל להבין כמה דברים לא ברורים שמתרוצצים אצלי בראש...

והעדכון הזה?

העדכון הזה, לא, אני לא אוהבת אותו

אבל זה רק בשביל לתעד, בשביל לסמן, בשביל להרגיש בישרא שנתיים,

בשביל להגיד שאני חיה ושחזרתי

ושאני אני רוצה לחזור, אבל לחזור באמת, לא רק פיזית אלא עם כל המכלול... נפשית ורגשית, עם הכל

ובכל זאת

אני פה