במחנה קיץ שאריאל ואני הינו הלכנו כל הזמן יד ביד וכולם חשבו שאנחנו חברים (כרגיל)
כשהינו בחדר המחשבים היו כמה בנות ששאלו אם אנחנו חברים אז אריאל ענה שכן
אז הן התלהבו ואמרו שאנחנו מתאימים (בשיער בעיקר) ושאלו מתי אנחנו מתחתנים
אחת מהן התנדבה להיות השושבינה שלנו בחתונה
כשיהיו הזמנות ותאריך תהיו בטוחים שאתם הראשונים שידעו... חחח הזוי משו
ביום שלישי מרינה ואנוכי הלכנו עם רוני לפירסנר כי הוא רצה לעשות אידסטריאל (או קרוס.. או בשביל האלה שלא מבינים בזה כלום בכלל: כשיש 2 חורים בלמעלה של האוזן ומעבירים דרכם מוט... תקראו לזה איך שבא לכם)
רוני התלבט אם לעשות אינדסטריאל או עגיל בפיטמה
מרינה: "איכ אל תעשה עגיל בפיטמה
או שתעשה עגיל בפיטמה ותעשה שעווה בחזה"
רוני: "אין לי שיערות בחזה, אני לא שעיר
מה אני קווקזי?!"
מרינה: "מה הקשר קווקזי?"
רוני: "מה, את קווקזית?
אה, לא את לא! אבל מור קווקזית!"
~רוני מוציא את הפלאפון שלו מהכיס ומחייג~
רוני: "הלו מור? זה רוני
מה קורה?
~מפטפטים להנאתם כמה דקות~
אני עכשיו עם מרינה ואנה ואני הולך לעשות קרוס (מסביר לה בטלפון מה זה בדיוק)
אז חשבתי, אולי אני אעשה עגיל בפיטמה
מרינה אמרה לי שזה מגעיל ושאם אני רוצה לעשות אז אני אעשה גם שעווה בחזה
אז אמרתי לה 'אני לא שעיר, מה אני קווקזי?'
אז מרינה אמרה לי 'מה הקשר קווקזי?'
שאלתי אותה אם היא קווקזית ונזכרתי שהיא לא אבל שאת כן
אז התקשרתי לספר לך את זה ולהגיד לך
מור,
את קווקזית!
ביי"
חחחח אכן כן, קורים דברים מוזרים גם אצלינו
היו תקופות ממש בהתחלה של הבלוג הזה שיכולתי לעדכן כמעט כל יום
ולהפך, שיכולתי לא לעדכן במשך 10 ימים
בשנה האחרונה יצא לי לעדכן כל 3-4 ימים בערך
גם אם לא היה לי ממש על מה לכתוב הייתי עושה פוסט תמונות או שהייתי שמה שיר שאני אוהבת פשוט כי היה לי דחף לעדכן, כי כבר הגיע הזמן
בזמן האחרון אין לי חשק לכתוב בבלוג
ז"א.... יש לי על מה לכתוב... ודווקא כן בא לי להעלות על הכתב אבל אין לי את הכוח הנפשי הזה לקחת את עצמי ופשוט לכתוב
בפתיחות
אמנם במרומז אבל עדיין בפתיחות
יש נושא אחד שאני לא יכולה לכתוב עליו
למרות שיש לי עוד המון נושאים לכתוב עליהם חוץ מהנושא הזה.. אבל רק הוא מונע ממני לצאת
אני יודעת שאם אני אתחיל לכתוב עליו הכל יתפורר... כל מה שאני לא רוצה שיתפורר עכשיו, כל מה שאני לא מרשה לעצמי, כל מה שאסור
אני אפילו לא רוצה לדבר על זה עם אנשים, רק לשמור לעצמי
כי אני יודעת שזה מסוג הנושאים שלדבר עליהם זה כמו לפתוח ברז
וכשהברז יפתח זה יהיה בלתי אפשרי לעצור אותו
אז פתחתי את הברז קצת ונתתי לו לטפטף
גם הטיפות הבודדות האלה כמעט וגרמו לי לדמוע
הרשתי לעצמי ברוב חוצפתי וטיפשותי לכתוב כל מיני דברים בכינוי במסנג'ר ובאווי למרות שאני בספק, מי מבין ואם בכלל
ועכשיו אני לא מסוגלת למחוק ולשנות
אבל אפילו הקצת הזה גרם לי לחלום
עוד חלום מטורף לאוסף כל החלומות
והנה, אני רק מתחילה להקליד והכל נשפך
אז אני אפסיק כאן
כבר יותר מחודש, כבר הרבה זמן, שהבלוג הזה סתם
בינתיים אסור
ועד שיהיה לי מותר
לא רק הבלוג הזה, אלא הכל
סתם