אין לי מושג למה אבל אנשים נורא התרגזו מהפוסט האחרון
אנשים במיוחד כעסו עליו.. ואין לי מושג למה
כי אני באמת חיכיתי לרגע הזה, זה היה רגע משמעותי בשבילי שאמר ועשה המון
וזה היה רגע טוב
הרבה גם אמרו לי ששני הפוסטים האחרונים הם הטובים ביותר שלי
האמת, שאני לגמרי לא חושבת ככה
אולי פשוט כי בזמן האחרון לא יצא לי כ"כ לכתוב משהו מהלב באמת
ואולי כי הפוסטים המדוברים נכתבו בצורה חושפנית יחסית אז יצא לאנשים להתחבר
ואולי...
אולי אני לא חושבת שהם כ"כ טובים כי פשוט הם באו לי נורא בטבעיות כי הם היו מהלב, לגמרי
וכנראה שבעצם זאת הסיבה שאנשים כ"כ אהבו אותם
כי הם מהלב
מה שהיה הכי הזוי בכל הסיטואציה הזאת, שמהלך השיחה שהייתה לנו ביום שבת, לפני קצת יותר משבוע, זה שהפלייליסט שלי, שפועל בצורה ראנדומאלית, השמיע לי כל שיר אפשרי כמעט שמזכיר לי אותו,
אותו בלבד
ומה שעוד יותר מוזר זה שהתחלתי לקרוא ספר חדש ואחרי השיחה קראתי פרק בספר שהופיע בו קטע שכזה:
"אנחנו נמצא דרך להיות ביחד"
"רק הקיץ נמוג, אלי, לא אנחנו, אנחנו לעולם לא נמוג"
ואוו...
כמעט כמונו
זה פשוט הזכיר לי משפטים שהיית אומר לי, בעבר
ועל זה נאמר
מרפי מרפי, הבן זונה
Anyway
כבר כמעט חודש, קצת לפני השיחה אפילו, אני רק מחייכת ומאושרת ושמחה וצוחקת ומרגישה הכי יפה
פשוט איתך, גם כשחשבתי שהיה לי טוב, היה לי רע
כי הכל היה כזה, סוג של השלייה
כיף לי שהכל טוב בינינו פתאום
ושטוב לך בנפרד, וגם שאצלי הכל מושלם לפתע
מי ייתן שנמשיך לחייך,
לנצח
=]
אה כן...
כבר 18 ימים יש לי קצוות בצבע כתום ;]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
