מוזיקה

מוזיקה היא הכל, מוזיקה היא אומנות

(אומנות או שנמות)

ואני לא מדברת איתכם על שירים שכיף לרקוד אלא יותר על שירים שטוב לשמוע

לשמוע ולהקשיב

כן, יש שירים שאני שומעת אותם ובא לי לרקוד ופשוט לבטא את כל מה שאני מרגישה בריקוד

בא לי לצרוח אותם ולנוע במהירות מסחררת עד שאני אפול מהרגליים ואמרר בבכי מר על הרצפה.

ומה הם בעצם שירים? למה תמיד אנחנו מזדהים איתם?

כי הם נכתבו על ידי אנשים, כמונו, והם מתארים את מה שקורה ביומיום... נורא קל להזדהות

במיוחד עם שירים על אהבות, כאבים, פרידות ואכזבות...

כי אמנים, גם הם כמונו, מחפשים לבטא רגשות כשקשה וכואב

מוזיקה יכולה ללמד אותנו על טיבו של אדם

בזמן האחרון כשאני נכנסת לבלוגים ויש רשימת מוזיקה אני מסתכלת... ואם אני לא רואה שם את "Dream Theater" והבלוגר מחשיב את עצמו "רוקר" אומשו כזה אז מבחינתי הוא מחוק

כי בואו אני אגיד לכם משהו על Dream...

הליריקה של השירים שלהם אולי לא משו, אבל המוזיקה, המנגינה, פשוט שירים לנשמה

הם כ"כ טובים והם משקיעים במוזיקה שלהם המון... ואני בטוחה שמוזיקאים יסכימו איתי.

עם כל כבוד לכל הפופ והפאנק (שאת הפאנק אני מודה שאני אוהבת) אלו שירי זבל (לרוב)...

אלו שירים שכיף לרקוד לצליליהם ותו לא.

בגלל זה יש אנשים שלא מתחברים ל"רוק קלאסי" שאני אוהבת כי אלו פשוט שירים שלא תמיד אפשר לזוז בהם... רק לשמוע, ולהקשיב

אך כמו ללב גם למוזיקה 4 עונות ;) לכל רגש ולכל מצברוח אפשר למצוא שירים מתאימים

ותמיד הפלייליסט שלי מקושט בקצבים שונים של צלילים

מי שמכיר אותי יוכל אפילו להבין מה המצברוח שלי לפי זה, גם אם אני באותו הרגע לא ממש מבינה

כי כשחברה שלכם, ילדה עם מלא שמחת חיים שומעת, בלופים דווקא את השירים העצובים של Roxette (קחו לדוגמא את: Listen To Your Heart, It Must Have Been Love, You Don't Understand Me ו-Spending My Time) ולא רק בגלל שהמילים יפות, אלא גם כי היא מזדהה איתם יותר מידי ובמשך רוב שעות היום

סימן שמשהו לא בסדר, שמשהו ממש אבל ממש לא בסדר

אולי זאת רק אני, אבל שירים תמיד התחברו לי לרגשות

אני פריקית של כל מה שקשור למוזיקה, וכך גם שם שירים

אם אין לי כמה שורות משיר בפרטים שלי באייסיקיו, או איזה ציטוט משיר בכינוי במסנג'ר ובאווי אני לא מרגישה שלמה עם עצמי

קצת טיפשי, אבל ככה זה מרגיש....

ואם כבר רגשות...

יצא לי לדבר על זה בזמן האחרון ויצא לי לחשוב על זה ממש מזמן

מה אם לא היו לנו רגשות, מה אם הינו כמו בעלי החיים, רק אינסטינקטים וטובות הונאה

לפעמים אנחנו אפילו מתפללים לזה

אנחנו מתפללים שהינו מרובעים, שהינו ריקניים, שלא הינו מגלים לעולם מה זאת אהבה, כי בשלב הזה של החיים עדיף בלי

למרות כל רגעי המשבר האלה אני יודעת שלכאוב מאהבה עדיף מאשר להרגיש ריקנות (ואנשים שחוו את שני הרגשות האלה יוכלו להסכים איתי בקלות, אני מניחה)

ואני בחיים, אבל בחיים, לא הייתי מוותרת על כל האהבות שלי, במיוחד לא על האהבה ה-ע-נ-ק-י-ת שלי

כי למרות שלעיתים זה לא הדדי, וכואב, ורוצים למות ולבכות הרגש הזה שווה את הכל

הפרפרים בבטן, החיבוקים החזקים שמוענקים רק על ידי אדם אחד, הרגש המפוצץ הזה שנובע לכם מהעיניים, הריח שלו, שלא תשכחו לעולם, הרגע הזה שכבר יהיה לכם קשה להסתכל לו בעיניים- שלא יראה את מה שקיים בכם, ההתכווצויות כשמדברים עליו, שאתם מתאפקים לא לדבר עליו יותר מידי כי חלאס, חפרתם! וכל שאר הדברים שאתם מרגישים ולא יכולים לתאר בעזרת מילים

כל זה לא יגיע לכם משום רגש אחר, רק מהאהבה

אני מעריכה זוגות שמשתפים בהכל אחד את השני

וכשהם עושים משהו זה לא כי הם רצו אחד את השני רק בשביל קשר גופני אלא בגלל שדברים כאלה כבר קורים עם הזמן

אני מעריכה זוגות, שאם הם כבר עשו משהו אז הם לא ירצו לספר לכל החבר'ה, אם הם ממש רוצים הם יכולים לשתף חבר, חברה או 2.. כי לפעמים זה פשוט מרגיש מיוחד כזה וטוב ומדהים ותמיד רוצים לשתף בדברים טובים. אבל שהם לא ירצו לספר ו"להתלהב" כי "אני גבר, וזיינתי אותה!" או משהו בסגנון, כי דברים שאתם עושים בחדר המיטות עם בני הזוג היא עניין שלכם בלבד, ובבקשה תהיו בני זוג חמודים לחבר/ה שלכם ושמרו על הכבוד שלו/ה וכך גם על שלכם.

כי יש דברים שפשוט, לא מספרים.....

אני מעריכה זוגות שפותרים את כל הבעיות שלהם בינם לבין עצמם ושלא רבים על שטויות ועוד מספרים את זה לכל העולם

כי... דיי! כבר יש לכם אחד את השני, למה לריב? ועוד על דברים מפגרים! יש אנשים שהיו מתים להיות במקום שבו אתם נמצאים- זוגיות עם אהבה...

אגב, כשאתם משתפים חבר/ה במקרה הטיפשי הזה שלכם שקרה, תשימו לב עם מי אתם מדברים... כי זה ממש לא נחמד לספר את זה למישהו רווק שלא הייתה לו בת זוג כבר הרבה מאוד זמן (שלא נדבר על אהבה) והיה מת, אבל מה מת, להיות במקומכם.. פשוט לבכות עליכם, ממש.

אני לא מעריכה זוגות דביקים ששוכחים מאיפה הם באו ומי היו חברים שלהם, וכל הזמן תקועים אחד בתחת של השני ולא יוצאים בכלל עם כל החבר'ה

כי כשהפוצי מוצי שלך יזרוק אותך, למי תלכי לבכות אם לא ל"חברה הכי טובה"?! ואולי היא כבר לא תהייה שם בשבילך אחרי כל ההזנחה הזאת, אולי היא כבר המשיכה הלאה....

אני לא מעריכה אנשים אחרי פרידה שחושבים שהגיע סוף העולם

אל תסחפו בקשר כ"כ רחוק שתשכחו מה היה לכם לפני בן הזוג

והיו לכם חיים שלמים! היה לכם ה-מ-ו-ן

אני לא מעריכה אנשים שעושים מכל זבוב פיל

כי אם כואב לכם הראש קצת, זה לא אומר שיש לכם מגרנה!

אני לא מעריכה אנשים שלא קוראים בבלוגים של חברים שלהם

ז"א, אם הבלוג של חבר שלהם הוא בלוג רציני, ואתה מודע לזה שזה לא סתם בלוג ושדווקא פה הבנאדם פורק, אם אתה מחשיב את עצמך חבר טוב של הבנאדם באמת שאתה יכול להיכנס לפה פעם/ פעמיים בשבוע ולקרוא מה קורה... האמת שזה אפילו אמור להיות לך ברור, אם אכפת לך מה קורה לאדם, אתה תתעניין בכל דרך אפשרית, אם לא, אל תקרא לעצמך חבר

(אני מודעת לזה שהקטע עם הבלוג אולי היה מוגזם קצת אבל תסכימו איתי שיש בו מן האמת...)

אני לא מעריכה אנשים שיודעים לדבר הרבה אבל לא מבצעים כלום

תמיד יש להם תשובה לכל בעייה שלך, אבל כשזה מגיע אליהם- הם בחיים לא ייעצו לעצמם ובטח שלא יבצעו את מה שהם אמרו לך לעשות, בזמנו

ואני לא מעריכה אנשים שפשוט מחליטים להעלם לי בלי סיבה ובלי להודיע

אם אתם צריכים ללכת אז תגידו, לא נעלמים לאנשים באמצע שיחות, גם אם השיחה סתמית ולא זורמת בטח לא אם האדם שולח לכם הודעות ואתם פשוט מחליטים לא לענות

ובמיוחד לא כשזה אדם שקרוב אליכם שמישומה החלטתם לסנן

או לחתוך לו באמצע