אני כותבת בצורה ספרותית
יש לי מילים או קטעי משפטים שחוזרים על עצמם בתחילת שורה
לדבר כזה בספרות קוראים "אנאפורה"
לפעמים אני כותבת גם בצורה של "פסיחה"- גלישה של רעיון אחד למספר שורות (בלי סימני פיסוק באמצע ועם נקודה בסופו של הרעיון עצמו, ולא בסוף כל משפט)
כמובן שיש אצלי גם דימויים ומטאפורות (איזו גאווה!)
הסגנון של ה, what called, "שירים" שלי הוא סגנון של שירה מודרנית
ז"א שהשורות לא תמיד שוות גודל, הבתים לא שווי גודל וצורה גמכן, לא חייבים להיות בתים בכלל ולא תמיד קיימת חריזה
Oh well
ואני כבר חשבתי שמשהו דפוק אצלי,
רואים! אני יכולה להיות משוררת מודרנית משו ל-פנים
(זה בסדר, אני יודעת שמעולם לא טענתם אחרת)
התחלתי להקשיב הרבה בשיעורי ספרות (שמים לב.. חחח)
זה משהו שאני אוהבת- אז אם אני לא משקיעה בלימודים (=חרישה) של המקצוע אני לפחות אקשיב בשיעורים
לפני משהו כמו חודש עדי (שימי לב-קוראת סמויה לשעבר שלי- יש לך פה מקום מכובד) באה אלי בבית הספר משום מקום בצעקות של "אויי הנה אנה המפורסמת!!"
כמובן שהרמתי על הנאמר גבה כי ממתי אני מפורסמת?
אז מסתבר שמאז שהבלוג שלי נהייה זונה אני כזו (בשביל אוכלוסיה מסויימת, כמובן)
זה סתם היה לי מוזר כי אנשים לא זוכרים אותי בד"כ
זה לא שאני שקטה בחברת אנשים (עכשיו בטח חלק יגחכו.. =] ) אני פשוט לא בולטת (וגם עכשיו חלק יגחך) אבל זה באמת ככה...
אנשים ל-א זוכרים אותי
אנשים ראו אותי (ויש כאלה שאפילו התחילו איתי וקירקרו סביבי שעות) וכשהם יראו אותי שוב הם פשוט לא ידעו מי אני
מסקנה- אני לא בנאדם בולט
וזה משהו שקצת קשה לאנשים לקבל כשהם כבר מכירים אותי..
"את? לא בולטת? אותך לא זוכרים?! אין מצב"
אז וואלה יש, תופתעו
אולי זה בגלל האופי ה"סטוקרי" הזה שיש לי... והזיכרון המטורף (חבל שהוא לא עובד כשזה מגיע ללימודים).. אני פשוט זוכרת מלא אנשים ופרצופים ומקומות ומקרים כך שיכול להיות מצב שאני אבוא למישהו ואגיד לו "היי, אני מכירה אותך מפה ומשם ובלה בלה בלה" והאדם יגיד לי שהוא מצטער, שהוא לא זוכר, אבל שזה לא משו אישי, הוא פשוט אף פעם לא זוכר
אז חמודים, אתם לא צריכים לבקש סליחה, אלו לא אתם, זאת אני, באמת שלא זוכרים אותי.. אין מצב שלכל העולם יש בעיות זיכרון כשזה מגיע אלי... זה בסדר אם לא תזהו אותי....
אבל להפך, אם תזכרו אותי, בטח שזה יחמיא!
כשאנשים רק מתחילים להכיר אותי הם חושבים שאני מלאת ביטחון עצמי עד אפס מקום
ומה אח"כ?
אח"כ הם מבינים שהוא פשוט קיים שם ולא חסר אבל יש עוד הרבה מקום פנוי...
זה אורח החיים הזה שלי שמכריח אותי להתנהג כאילו אני קיימת תמיד, כאילו אני דומיננטית
אני אוהבת להכיר אנשים חדשים.. ולפעמים אם-אין-אני-לי-מי-לי אז עושים את הצעד הראשון
אני משצית אז אני חייבת להשתלב כי זה לא כיף להדריך בכיתה שאת לא מכירה שם אף אחד ושתלכי כל ה-3 ימים של הטיול בסוף לבד ותחכי רק שהכל יגמר
מה שכן יש לי בעייה קטנה עם הדימוי העצמי
אבל באמת שהיא קטנה.. קטנטנה, מזערית
זה לא שאני חושבת שאני מכוערת או טיפשה
אני יודעת שאני לא
אני פשוט לא מסוגלת להגיד על עצמי שאני יפה וחכמה
אני כן מודה שיש לא מעט אנשים שחושבים שאני מוצלחת (ולמען האמת, אני חושבת שאני לא רחוקה מזה)
ואני כן מודה שיש מספר לא קטן אנשים שחושבים שאני יפה, אני גם מודה בזה שהם צריכים משקפיים :P אבל הם תמיד לוקחים אותי בצחוק משום מה
ואני יודעת שאני מנשקת טוב, את זה אתם לא צריכים להגיד לי ;)
אבל בסופו של דבר
אני פשוט לא מסוגלת להגיד על עצמי יותר מידי דברים טובים, ככה זה
אז אולי אני אשאיר לכם לעשות את זה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
