תלתלי זהב קופצניים וחיוך מרוח על הפנים

סימן שאלה תמיד מתוח בעיניים

ילדים זה עם סקרן, אני יודעת שאתה יודע

היא הייתה כ"כ קטנה שהיה אסור לה לאכול רימונים

מחשש שבבטן יתקעו לה הגרעינים

בבטן הקטנה והעדינה הזאת

העור החלקלק נמתח עליה עם קצת קמטים

היא תמיד הייתה שואלת אותך

'אמא', היא הייתה קוראת לך

'למה צבעי הדגים שונים?'

היית עונה לה 'למרות שהם דומים

כולם אחרים, כמו בני האדם'

'אההה' היא הייתה מבינה

'זה כמו שיש ילדים של שוקולד

ויש ילדים של חלב'

'ו.. למה

למה פרחים באדמה ודגים במים?

למה אנחנו לא שתולים כמו העצים

עומדים ברוח, ללא נוע, לא זזים'

היו לה שאלות, שפשוט לא ידעת לענות

היא לא הייתה אוהבת לאכול פרות

בגיל 3, וכמעט צמחונית

מזל שהיא לא יכולה לעמוד בפני פרגיות

השאלה שהכי העסיקה אותה היא

'אמא, למה הפרגיות שלי עפות?

ואיך יש להן כאלה נוצות יפות?'

'כשאני אהיה גדולה, אמא, אני אעוף'

'אה! אז תהיי טייסת!'

'לא אמא, אני אעוף' היא אומרת לך בעיניים מלאות חלומות

עיניים מאושרות ומבריקות וצוחקות

'אני אעוף באמת, עם הרוח בשערות

ונוצות במקום הצמות הארוכות'

זה רק צעד אחד מהחלום הגדול של הילדה הקטנטנה

היא כבר עומדת על עדן החלון

עם כנפיים מניילון

הרוח בשערות שלה

היא כבר מרגישה איך שהיא נושאת אותה הלאה

היא מותחת אצבע בפויינט מושלם

מביטה במבט האחרון על העולם

מלמעלה

היא לבשה את השמלה הכי יפה שלה היום

אמא לא הבינה מה העניין

אבל היא, היא עומדת לעוף מכאן

היא פורשת את הכנפיים שעל הזרועות

צועדת עוד צעד

מגשימה חלומות

נוסקת למטה

והתינוקת שלך כבר עפה

עם כנפיים שבורות