(~הערת 'שוליים': אם הייתי כותבת את הפוסט הזה לפני יומיים הוא בטח היה מלא בקללות ובטענות על כמה שהעולם לא הוגן וכמה שאנחנו, בתור חברה, לא בסדר ולא מעריכים~)
נכנסתי לדף הבית שלי- נענע
ראיתי כתבה על ילדה יפה שנרצחה- ואף אחד לא יודע למה
בד"כ אני לא מתעניינת, אבל הפעם קראתי
הפנמתי
והלכתי
דיברתי עם מרינה בפלאפון... היא אמרה שכשהינו בקומזיץ בנהריה היא דיברה איתה, עם הנרצחת
רק אחרי השיחה קלטתי מה באמת קורה פה
פעם אחת ויחידה יצא לי להיות בקומזיץ בנהריה והיא הייתה שם
היא הייתה איתי באותו המקום ובאותו הזמן- ומסתבר, לא רק שם
רק כשהגעתי הביתה קלטתי- יותר מידי אנשים שאני מכירה מכירים גם אותה
הכינויים השבורים שלהם במסנג'ר
אני מכירה אותם, אני אוהבת אותם, ואין לי מה להגיד להם ואיך לעזור להם
ומצד שני
מצד שני אני גם לא רוצה לשתוק
מתוסכלת- רוצה לעזור ולא יודעת איך
וכמה שזה כואב לקרוא אותם כשהם ככה.. במיוחד הוא- במיוחד אתה
ופתאום
פתאום קלטתי...
זה קורה לאנשים האהובים על האנשים שאני מכירה
מה הצעד הבא? זה פה, אצלי, לידי- לאנשים שלי? האנשים שאני אוהבת?
ומה..
מה עושים עם זה עכשיו?
להחזיר מהמתים- לצערינו- אי אפשר
אבל מה עושים בשביל למנוע את זה? בשביל לנצל כל רגע?
אומרים "יהיה בסדר"
ולא! לא יהיה בסדר!
(ואולי לחלקכם יש דה ג'ה וו עכשיו כי זה כ"כ בער לי שדיברתי על זה עם אנשים)
כי כשאומרים "יהיה בסדר" אז בעצם מבטלים את ההווה ודוחים את התוצאות למחר
כי לא! לא יהיה בסדר
ואם תגידו "יהיה בסדר" יהיה עוד יותר רע
זה משפט ישראלי טיפוסי- ותראו איפה אנחנו עכשיו
אם אתם רוצים שיהיה בסדר תפעלו למען ה"יהיה בסדר" הזה
תפעלו למען ה"יהיה טוב" "יהיה סבבה"
אל תזרקו סתם באוויר
כי מה זה שווה להבטיח לא לקיים?
ואל תגידו לי "ככה זה"
מה ז"א ככה כזה?
לא, זה לא ככה!
מי קבע שזה ככה?
זה יהיה ככה אם אתם תרצו שזה יהיה ככה!!
ואם אתם באמת רוצים שיהיה בסדר אז קדימה
תתחילו לשנות!
תתחילו להכיר אנשים חדשים, תתחילו להעריך דברים לפני שאתם מאבדים אותם, תתחילו להגיד לאנשים שחשובים לכם שהם חשובים לכם- תהיו שם בשבילם!
אל תפחדו להגיד "אני אוהב/ת אותך"
אל תפחדו שיגידו לכם את זה
אל תתקמצנו בחיבוק, בחום, באהבה, בהקשבה
אל תבזבזו את הזמן על לישון שעה אחת יותר ובגלל השעה הזאת תראו חבר אחד פחות
לא,
המקרה המזעזע הזה לא היה שווה את כל התובנות בגרוש שלי
אבל הוא קרה, לצערי
ולצערי הוא קרה לאנשים שקרובים אלי
וכואב לי ועצוב לי בשבילם
ולצערי לא יצא לי להכיר את הבחורה, שהבנתי שהיא- מדהימה
ולי זה עדיין לא נתפס איך פספסתי אותה ככה
הרי יצא לה להיות לידי כ"כ הרבה פעמים ואני לא הרגשתי בכלל
אז בטח להם- להם זה קשה אפילו יותר
אבל- מה בעצם לומדים מהמקרה הזה
מה עושים הלאה?
בשביל שאולי, פעם הבאה, זה לא יקרה........
(ואל תגידו לי שיהיה טוב ושזה בלתי נמנע)
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=421777&sid=126
יהיה זכרה ברוך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
