זה הולך להיות הפוסט הכי ארוך שכתבתי איי פעם
ארוך פי 6 בערך מהחפירות הכי גדולות שפורסמו כאן
חשבתי על לפצל את זה בשביל שיהיה יותר נוח אבל לפצל את זה פשוט יהיה אכזרי מידי
הכל שוטף מידי, הכל בא ביחד, הכל קשור
והכל כאן
אחרי הפוסט הזה אני הולכת לתת הפסקה של כמה ימים, הפוסט הבא בטח יפורסם בעוד כשבוע אולי קצת יותר (ולא אחרי 5 ימים מקסימום כמו בשאר הפוסטים) לא כי אני חייבת לכם משהו
אלא פשוט בשביל עצמי
ותאכלס?
למי שבאמת אכפת- יקרא
ולמי שלא- זה גם בסדר, אתם לא חייבים לי כלום, ממש לא
אז הנה זה בא...............................................
כשנפרדנו זה היה מוזר
במבט לאחור אני יכולה להגיד שאולי זה היה דיי טיפשי ואני הייתי דיי פתטית
כשאמרת לי שזה נגמר אז פשוט אמרתי שנמשיך את זה עוד קצת.. כי יש לנו אפשרויות להיפגש אז למה לא
למה לא ליהנות אם אפשר? למה למנוע מעצמנו?
אולי איפשהו קיוויתי שעדיין נוכל להיות ביחד
אולי לא
נוצר לי הרושם שאתה מסכים איתי והחלטתי שאני אספר לאנשים שהכל נגמר רק שבוע וחצי אחרי
ביום רביעי עזבת את ההצגה הזאת ונותרתי לבד במערכה
כשהיה הכי קשה התמודדתי עם זה לבד, פשוט כי הבטחתי לעצמי לא לספר
אז שתקתי
ומראשון עד רביעי, כשהייתי לבד, רק בכיתי ובכיתי ועוד קצת
ביום חמישי כבר לא היה לי כוח
אז למרות הכל באתי אליך כמתוכנן
הינו אצלך וקפצתי על המיטה כמו תמיד
נשכבת לי על הברכיים וליטפתי לך את הראש
נרדמת עלי ואני הסתכלתי עליך בלי הפסקה- כמו שתמיד רציתי, כמו שתמיד עשיתי
זה היה הכי קרוב לחיבוק חזק ואינסופי שיכולתי לקבל ממך באותו הרגע
כשהתעוררת שאלת כמה זמן ישנת ואמרת שזה מבאס אותך כי זה אומר שמשעמם לנו ושאין לנו מה לעשות
אז עניתי לך שיש, אבל אתה לא רוצה
האמת?
אני חשבתי שזה דיי מתוק שנרדמת עלי ככה
חפרתי לך שכשבנאדם נרדם על מישהו זה סימן שהוא מרגיש בנוח איתו, סימן שהוא בוטח בו
זה נותן הרגשה של שלווה
למרות שאתה לא שליו גם כשאתה ישן
כל הזמן רעדת והיו לך עוויתות מוזרות ואני רק שלחתי ידיים וליטפתי לך את היד בתנועה מהוססת בלי לדעת אם אתה נרדם
אתה לקחת את זה כמשהו רע
ואני לקחתי את זה כאילו אני מיוחדת
אבל כנראה שפשוט היית עייף נורא
אמרתי לך מתישהו, לפני שבאתי:
"כשנפרדים ממך אתה לא יודע שהפעם האחרונה הייתה הפעם האחרונה באמת
אם היית יודע שזאת תהייה הפעם האחרונה אז היית מחבק אותה ולא עוזב
היית יושב לידה כל היום- לא מרפה ממנה
היית מנסה לרצות אותה ביום הזה
היית מנסה לגרום לה לצחוק ולחייך, להרגיש נאהבת
היית נותן לה פרחים ושוקלדים ולוקח אותה למסעדה ולשבת על שפת הים
היית נותן לה נשיקות והיית נותן לה את הכוכבים שבשמיים ושם אותם בעיניים שלה שיהיו מוארות לנצח
אז כשעוד היינו ביחד אמרת לי שביום שני, כשאני אבוא, נלך לדבר באיזה בית קפה ונדבר
כי הכי טוב לדבר בבתי קפה
אבל לא, לא חשבתי שנלך לעשות את זה באמת- לא אחרי יום ראשון
אבל כן חשבתי שאני אבוא אליך ונתנשק המון המון ונתחבק ולא נעזוב אחד את השני
ואני אריח אותך כמו שלא הרחתי מעולם
ונדבר כל היום
ונשתוק כל היום- וננצור רגעים
ונסתכל אחד על השני- לא נוריד את העיניים לרגע"
ואתה? אתה לא רצית לשמוע
כשנסענו היה שקט במכונית
לך זה הרגיש לא נוח ומביך
ולי זה הרגיש טבעי נורא
התלוננת שאין לנו על מה לדבר ואני אמרתי שצריך לנצור רגעים של שתיקה
שזה נורא נדיר ומיוחד שיש מישהו לשתוק איתו
הרי תמיד כשאתם נמצאים עם מישהו אתם מחפשים על מה לדבר בשביל לצאת מהמבוכה של השתיקה
מתי בפעם האחרונה הרגשתם כ"כ נוח עם עצמכם שהייתם מסוגלים לשתוק שעות ליד בנאדם בלי לחשוב שזה מביך, אפילו לא טיפה?
הרי חבר אמיתי זה מישהו שאפשר לשתוק איתו.
דווקא כשהינו ביחד שתקנו המון- בטח הספקת לשכוח כבר
אולי כי לא היית מסוגל אפילו להסתכל עלי
שאלת אם אתה עדיין יכול לקרוא לי כיפכף, זה פשוט בא לך בכזאת טבעיות
ולי? מה אכפת, תקרא איך שבא לך
חיבקת אותי חזק, שלחת לי נשיקה באויר ועליתי על מונית חזרה
התקשרתי אליך פשוט כי שחכתי להגיד כמה דברים שרציתי
אמרת שאתה בנהיגה ושתחזור אלי
מפתיע או לא- לא חזרת
וזאת הייתה הפעם האחרונה שהתקשרתי
כשהייתי אצלך נתתי לך את מתנת היומולדת שלי אליך
דיסק שקניתי לך וקופסה עם שוקולדים (נחשו איזה) שהכנתי
(בתחתית הקופסה הנחתי פתק עם שיר שכתבתי, לך
ואני לא יודעת אם קראת אותו בכלל)
שמחת כ"כ ואמרת שעכשיו אתה מבין למה אוהבים אותי כ"כ- פשוט כי אני משקיעה
אז אולי לקנות אותך זה דבר אפשרי, אבל מי רוצה שאהבה תהייה ככה?
היה קצת חסר טאקט כשידידה (הכי טובה שלך) שהסעת הביתה בעוד אני באוטו ביקשה שתשים את השיר היפה הזה של muse ששלחת לי ואמרת שאתה לא יודע למה אבל מזכיר לך אותי
אני לא יודעת אם זכרת את זה
אבל אני זכרתי
האמת שהכי כואב היה העניין של ההבנה
כשהינו ביחד כל זמן שהיית רוצה לראות אותי היית מגיע גם אם זה לחצי שעה וגם אם זה לא מי יודע מה מתאים
(לא שאני מתלוננת, חלילה)
ואז כשהבנת ש.... "עדיף בלי" אז פשוט הפסקת לענות טלפונים, להודעות
ככה בלי התרעה ובלי כלום
למרות שאמרת דברים כ"כ אחרים, אחרים כ"כ
זה כ"כ לא נתפס לי
איך יכולת להגיד לי את כל מה שאמרת
איך זה נשמע כ"כ משכנע?
אפשר להבין אותך, אפשר להבין שקשה לך לתקשר איתי כביכול
אבל היי, נשמה, אתה לא לבד פה
גם אני פה, וגם לי כואב
וכמו שכתבתי לך במכתב הארוך שכתבתי:
"כשהייתי עצבנית רציתי לכתוב לך כזה דבר:
מכיר את המשפט "מי ששווה את הדמעות שלך לא יגרום לך לבכות"?
אז תשכח ממנו כי הוא שגוי
המשפט האמיתי הוא "מי ששווה את הדמעות שלך יגרום לך לבכות הכי חזק אבל גם ידאג לייבש את הדמעות האלה אח"כ"
ואתה- מר (נס) חנוכה
אתה לא היית פה בשביל לייבש לי את הדמעות.. אפילו לא פעם אחת
ואני, אני הייתי שלך ואיתך לאורך כל הדרך...
אז נכון.. אני מבינה כמה שזה קשה לך לתקשר איתי כרגע
אני מבינה שכואב לך
אבל מה איתי?
מה? לי לא כואב?
אני לא מרגישה?
אני לא בנאדם?
[........]
אתה יודע מה זאת אהבה, מר (נס) חנוכה?
לאהוב מישהו זה לעשות הכל בשביל שיהיה לו טוב
ואני, מר (נס) חנוכה
אני אהבתי אותך מהריקוד הראשון
מהשניה הראשונה
ועדיין אוהבת אותך...
אז אני עוזבת אותך לנפשך- אני פה, אם תזדקק לי כמובן
אבל אני לא מנסה להחזיר אותך אלי ואני מבינה את הבעייה פה ואני מבינה את הכאב שלך
אז אני עוזבת אותך.. משחררת אותך
למרות שתמיד היית משוחרר..."
קיבלת את המכתב הזה וקראת אותו ולמרות הכל נשארת אדיש לכאב שלי
אז זאת לא אהבה, נשמה שלי
מה שהיה לך אלי זה בכלל לא מתקרב לאהבה
ועדיין חשבתי
איך זה ייתכן? איך יכולת? איך אתה יכול?
הרי ביום שישי הזה, כשכבר לא הינו ביחד
לא הורדת ממני את העיניים
ובאמת שהרגשתי שלשם שינוי מישהו מוכיח לי את האהבה שלו אלי
כ"כ התרגשתי כשבקושי הכרנו ואמרת שתבוא ותיקח אותי ותחזיר אותי הביתה
הרגשתי ממש רצויה ושווה, לשם שינוי
ואז
פשוט הבנתי
שאתה כ"כ אגואיסט
אתה לא מודע לזה, כמובן
כי זה לא מפריע לך לסדר היום
אתה אוהב את האנשים שאתה נמצא איתם ומשום כך אתה מוכן להשקיע מעצמך בשביל להיות איתם כי הם עושים לך טוב
ואם משהו טיפל'ה לא טוב ולא בסדר אתה פשוט בורח ומוותר וזורק הכל לפח
ולא אכפת לך מה האחר מרגיש בקשר לזה- אתה את ההחלטה שלך כבר עשית
כשהינו ביחד האגואיסטיות שלך תרמה
ואח"כ היא הרסה את הכל
הרסה כ"כ שאני, בנאדם שאף פעם לא מתחרט על דברים, אולי מתחרטת על זה שהכרתי אותך
עוד כמה דברים שהייתי אומרת לך:
* לא לימדת אותי לתופף
אפילו לא קצת
* לא צילמת אותי בלי סוף
* לא הראית לי דברים שצילמת במסגרת המגמה ושמעתי שאתה תותח
* האמת ש....
הפעם הראשונה שראינו אחד את השניה היה איי שם בחופש בין י' לי"א בעיר הכוכבים כשהופעת עם עוד כמה להקות צעירות
ישבתי ליד מאשה ואמרתי שאני מכירה את הבאסיסט והיא אמרה לי שהמתופף מהכיתה שלה
כשירדתם מהבמה אני אמרתי לו שלום והיא אמרה לך
אולי היא אפילו אמרה: "היי **** תכיר, זאת אנה"
אני זוכרת אותך מקפץ במדרגות לבית שלי כשאתה לובש שחור כי אלו בגדי העבודה שלך
ואני חשבתי לעצמי
"פאק כמה שאתה יפה ככה"
ואתה רק ביקשת סליחה שאתה מוזנח, אלא שאתה פשוט מוכן כבר לפני העבודה
(איזה מוזנח ואיזה נעליים?!)
כשאני מנשקת את פו הדוב שעל הפלאפון שלי, פו הדוב שאתה נתת לי, מנשקת אותו מתוך הרגל ואז מנגבת את השפתיים כי זה כבר קצת מגעיל
שום חור בקריה הזאת ובחיפה לא מזכיר לי אותך בכלל
כי אותך מזכירים לי כבישים שלמים, רחובות ארוכים שלא נגמרים
דרכים אינסופיות
דבר גדולים
היה לי טוב איתך
הכי טוב שרק אפשר
כשהיו שואלים אותי מה שלומי הייתי עונה "מצויין" והייתי ממש מתכוונת לזה
ואף פעם אני לא אומרת שהכל אצלי "מצויין" אבל כשהייתי איתך זה באמת היה ככה
אולי אפילו באמת טוב מכדי להיות אמיתי ומכדי להימשך כ"כ הרבה זמן
ועכשיו?
עכשיו אני חושבת שאתה מפחד ממני, מפחד מהדבר שטענת שבגללו התאהבת בי
איך קראת לזה, "הכנות המדהימה הזאת שלך"?
כן, זה היה זה
אני חושבת שהיה אפשר לחזות שזה לא יצליח
אם זה היה סיפור בספרות אז היו כ"כ הרבה רמזים מטרימים
האוטו שנדפק, פו הדוב שנקרע לי
אבל זה היה כ"כ נכון להיות שם איתך באותו הרגע גם אם זה אומר לשבת איתך באוטובוס ולהבין שאתה בדיוק כמוני- סובל מבחילות בנסיעה ועם הגיל זה עובר
וזה היה יכול בקלות להיפתר, אבל אתה לא רצית
וזה בכלל לא סיפור בספרות
מוזר שאני כותבת לך
שאני כותבת "אתה"
אני בספק אם אתה קורא פה
אני בספק אם תקרא פה בכלל...
התמונה היחידה שלך שצילמתי בפלאפון בנתנזון נראית כאילו היא צולמה בחדר שלי
אני חושבת שאימצתי כמה מהמנהגים שלך
כמו לפתוח עיניים גדולות גדולות ולהשאיר את הפה קצת פתוח בזמן שאתה מקשיב למשהו
אולי הייתי עושה את זה גם לפני זה
פשוט לפניך לא שמתי לב לזה
לא הייתי מודעת לזה
ואולי
אולי זה משהו חדש
יש לך חיוך משגע
ועיניים גדולות
אבל הן לא עצובות
מסתבר שאפשר להתאהב במישהו שאין לו עיניים עצובות
אבל הן תמיד
חומות
בכל אופן
התחלתי להבין מאיפה הכל בא ויומיים אחרי ההתחלה של ההבנה שלומית שלחה לי את כל דעתה על העניין
כמעט מתתי מכמה שזה כאב
ובאותו היום- כ"כ התאמת את עצמך לתובנה הזאת
בזמן שליבי החסיר פעימות הבנתי שלך כבר מזמן לא אכפת- למרות שהכל בכלל לא קרה כ"כ מזמן
[11.2.07]: "וזה לא נתפס וכ"כ מאכזב וכואב
במיוחד המבט החודרני והשונה הזה בעיניים שלך כשאני מבינה שלך בכלל לא אכפת, אפילו לא טיפה"
כשהגעתי להבנה של כל מיני דברים רציתי לפרוץ בבכי היסטרי בזרועות מישהו שבאמת אכפת לו
שכ"כ אוהב אותי עד שיהיה מסוגל לנגב לי את הנזלת עם היד ולא להיגעל
אבל דווקא לא בכיתי
וכשהייתי ליד האנשים כל זה כבר עבר
הלוואי שהייתי יכולה לבכות כשמישהו מחבק אותי
כמו שאבירם חיבק אותי לפני קצת יותר משנה בלילה האחרון של הטיול השנתי על הרצפה במלון בירושליים כשבכיתי כמו תינוקת מול כולם עם נזלת שקופה ועם השתנקויות, בלילה שעלה לי החום וכאב לי כל גוף ואני בכיתי בלי סיבה, בלילה שבו נשברה האדישות שאפפה אותי שם במשך משהו כמו 3 ימים
הלוואי שהייתי יכולה
מאז שזה נגמר ועד שנסעתי אליך כתבתי לך מכתב
20 עמודים
המכתב הכי ארוך בעולם
כתבתי שם את כל הדברים היפים שעברו עלינו בצורה כזאת אמיתית כי כאב לי...
חבל שאני לא יכולה לכתוב כשאני מאוהבת נורא והכל טוב, זה פשוט לא בא
אמרת שכשיחזור לך המחשב תגיב לי
אבל האמת שאם חושבים על זה טוב טוב אם היה לך אכפת מספיק יכולת להגיע עוד פעם אחת אחרונה ומסכנה לקרית ים
ותמיד אפשר גם להיפגש איפשהו באמצע הדרך- מעולם לא שללתי זאת
אבל כנראה שפשוט וויתרת עלי בתור אדם
ואתה יודע מה? הפסד שלך...
כי זה אתה שאמרת כמה שאני מדהימה
אתה הכי גדול שהייתי איתו (בגיל) ותמיד טענת שתמיד היית הבוגר מכולם
מכל החברים שלך ומכולם בשכבתך
אנשים אומרים לי שאתה איכותי
ושאם הייתי איתך אז בטח שגם אני כזאת
ולמען האמת אני מודעת לזה שלא היית עם הרבה בנות
אתה אולי גדול ואולי אפילו קצת בוגר מידי פעם לפעמים ככה
אבל איתי פשוט יצאת כ"כ לא, כ"כ שונה מהתבנית הזאת שלך
כנראה שלכל כלל יש יוצא מהכלל- וזאת אני
כנראה אתה פשוט ילד
ואין ילדים רעים
יש מעשים רעים
אז איתי יצאת קצת רע
והרבה ילד
האמת שבאמת הכרתי אותך בתור מישהו טוב ומרשים
(לא יכולה להתעלם מהעובדה שאתה כ"כ יפה בנוסף להכל)
בטח יש לך איזשהו פאק (אני לא חושבת שניתן להגיד שהמקרה איתי הוא "פאק" אלא פשוט טעות)
אז כנראה שיש לך (בולבול) קטן
"ויום אחד הוא אמר זה הכל
אני לא מסוגל פשוט לא יכול
היה ברור למה התכוון
ומאז ועד היום מעולם לא ניגן.
ועכשיו ברצינות
תאכלס?
הייתי רוצה אותך בחיים שלי
אבל שתחזור לשם כמו שמגיע לי
לא כמו מניאק
כמו שצריך......
וזה היה כל הסיפור
ומה שמעבר בכלל לא ברור."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
