לפני חודש בערך רונו ואני החלטנו לספור כמה ימים נשאר עד החופש הגדול..
כולל שבתות, כולל חגים, כולל הכל
מאה ומשו...
נשמע מעודד!!
אווו כמה שזה לא עודד אותי.. בכלל לא...
לא רע לי בבית הספר...
למען האמת דיי טוב
פסדר יש לימודים, שיעורים, מורים משעממים אבל יש את החברים.. את הצחוקים..
ובלימודים גם לומדים לפעמים דברים שהם אשכרה לחיים..
איך שהזמן עובר לי מהר, איך שהוא טס
דברים שקרו מזמן נראים לי כ"כ קרובים
ודברים קרובים נראים לי כאילו קרו לפני אלפי שנות אור
לחשוב שאני כבר בת 16 ו-8
תהרגו אותי אבל זה מרגיש לי כאילו אני לגמרי זקנה
איך אני אמורה להתנהג עכשיו? בוגרת יותר?
אני מרגישה רק יותר ויותר ילדה עם הזמן
ילדה זקנה שמסרבת לגדול
הזמן הזה.. השנים האלו.. הן השנים הכי טובות שלנו!!!
Sweet sixteen, גיל 17 הנפלא.. 18 החוקי וכן הלאה...
ומה אנחנו עושים בזמן הזה?
יושבים שעות מול המחשב... התקשורת מוגבלת למה שנקרא "פלאי הטכנולוגיה"
מבזבזים את זמנינו על בכי ודכאונות על אהבות גיל ההתבגרות
על שהייה מול קופסאות.. שנראות לנו חכמות יותר מאיתנו
אבל מה שאנחנו שוכחים זה שהאדם הוא זה ש"ברא" אותם
מותר לי להגיד את זה בכלל? בטח שמותר!
יש לי זכות מלאה.. נכון שאני כמו כולם.. כמו כל מה שתיארתי הנ"ל
אבל אני השתפרתי..
התחלתי להשקיע בלימודים יותר... וזה בא לי ברגע שהפסיקו להציק לי ולהגיד לי "תשקיעי"
זה קרה כשהבנתי שאני לומדת בשביל עצמי.. ולא בשביל אף אחד אחר..
אפילו ציון המגן שלי בשאלון 05 לא סיפק אותי אך לעומת זאת סיפק את אמא שלי ואת המורה הפרטית שלי.. משהו בגישה השתנה.. משהו בתפיסה...
אני מבלה יותר עם חברות.. אמנם כרגע זה בבית בגלל מזג האוויר
אבל התקשורת היא לא רק דרך קופסאות
אני קוראת יותר.. וקריאה זה באמת משהו מעולם אחר...
מה שחסר לי עכשיו זה רק עוד קצת מוטיבציה להתחיל להשקיע בגוף שלי..
ז"א לעשות ספורט
ולא בשביל להוריד קילוגרמים מיותרים.. אלא בגלל שספורט זה פשוט, ובריא
והנה שיר שפשוט נראה לי מתאים לסיטואציה....
Spend your days full of emptiness
Spend your years full of loneliness
Wasting love, in a desperate caress
Rolling shadows of nights
ורק עוד דבר אחד לסיום...
הזמן, הוא לא רופא
הוא רק מביא הקלה...
יש לי קטע עם תאריכים.. בנאדם מספרי/ מתמטי משו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
