לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


These wounds won't seem to heal This pain is just too real There's just too much that time can not erase

כינוי: 

בת: 36

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2006    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2006

כנפיים שבורות


תלתלי זהב קופצניים וחיוך מרוח על הפנים

סימן שאלה תמיד מתוח בעיניים

ילדים זה עם סקרן, אני יודעת שאתה יודע

היא הייתה כ"כ קטנה שהיה אסור לה לאכול רימונים

מחשש שבבטן יתקעו לה הגרעינים

בבטן הקטנה והעדינה הזאת

העור החלקלק נמתח עליה עם קצת קמטים

היא תמיד הייתה שואלת אותך

'אמא', היא הייתה קוראת לך

'למה צבעי הדגים שונים?'

היית עונה לה 'למרות שהם דומים

כולם אחרים, כמו בני האדם'

'אההה' היא הייתה מבינה

'זה כמו שיש ילדים של שוקולד

ויש ילדים של חלב'

'ו.. למה

למה פרחים באדמה ודגים במים?

למה אנחנו לא שתולים כמו העצים

עומדים ברוח, ללא נוע, לא זזים'

היו לה שאלות, שפשוט לא ידעת לענות

היא לא הייתה אוהבת לאכול פרות

בגיל 3, וכמעט צמחונית

מזל שהיא לא יכולה לעמוד בפני פרגיות

השאלה שהכי העסיקה אותה היא

'אמא, למה הפרגיות שלי עפות?

ואיך יש להן כאלה נוצות יפות?'

'כשאני אהיה גדולה, אמא, אני אעוף'

'אה! אז תהיי טייסת!'

'לא אמא, אני אעוף' היא אומרת לך בעיניים מלאות חלומות

עיניים מאושרות ומבריקות וצוחקות

'אני אעוף באמת, עם הרוח בשערות

ונוצות במקום הצמות הארוכות'

זה רק צעד אחד מהחלום הגדול של הילדה הקטנטנה

היא כבר עומדת על עדן החלון

עם כנפיים מניילון

הרוח בשערות שלה

היא כבר מרגישה איך שהיא נושאת אותה הלאה

היא מותחת אצבע בפויינט מושלם

מביטה במבט האחרון על העולם

מלמעלה

היא לבשה את השמלה הכי יפה שלה היום

אמא לא הבינה מה העניין

אבל היא, היא עומדת לעוף מכאן

היא פורשת את הכנפיים שעל הזרועות

צועדת עוד צעד

מגשימה חלומות

נוסקת למטה

והתינוקת שלך כבר עפה

עם כנפיים שבורות

נכתב על ידי , 26/11/2006 16:50  
57 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דלתות מסתובבות


זה היה הנושא החם לפני כמה שבועות אבל אני (כמו עוד רבים) נחשפתי אליו רק ממש לא מזמן....

דודה מלכה ייסדה את הפרוייקט אבל ככל הנראה הוא החל בכלל אצל דפנה

ואני בעצמי הוספתי 2 דלתות משלי שלא קיימות אצל השתיים הנ"ל

והנה הן, בבקשה:

 

דלת גדולה (אם לא הייתי מכירה אותו, אותך)

היי, קוראים לי אנה בת 17 וחצי היום ולומדת בכיתה י"ב

כבר 3 שנים אני לא יודעת מה זאת אהבה

היה לי חבר בכיתה ט'...

זאת הייתה אהבה כזאת מתוקה, תמימה, ילדותית

מדהימה

מאז... מאז לא נתתי לאף אחד צ'אנס

לקח לי לשכוח את האהבה שלי הרבה זמן

ואחריו, אף אחד אחר לא בא

אז אתם מכירים אותי בתור אנה,

אני בטוחה שיש כאלה שיעדיפו לקרוא לי (קצת) "זונה"

אני "גונבת" לבנות בנים על ימין ועל שמאל

אני לא אשמה שאני נותנת להם מה שהם רוצים לקבל, אני לא אשמה שהם חברים לא מספיק נאמנים

בכל זאת, זה מה שהם מחפשים, וזה מה שאני צריכה

קצת קרבה

שמה לעשות, אני לא יכולה לקבל אותה בדרך אחרת מאשר ללכת מהצד,

בדרך לא דרך

לקבל נשיקה מההוא, חיבוק מאחר

ומה לעשות שלפעמים הם מוכנים לנשק אותך רק בשביל דברים אחרים

אז אני כבר לא כ"כ ילדה

ולא כ"כ תמימה

וגם ממש רחוקה מלהיות מדהימה

 

וכבר 3 שנים כמעט, שאני לא יודעת מה זאת אהבה

 

 

דלת קטנה (אם לא הייתי פורשת ממחשבים שנה שעברה):

היי, אני אנה

לומדת בכיתה י"ב , מדעית (או, אם אתם רוצים, "מופת")

יש לי את המערכת הכי כלה וקלה בעולם!

25 שעות שבועיות, זה כלום (במיוחד לא אחרי שהייתי רגילה ללמוד 40 פלוס שעות בשבוע)

סיימתי מחשבים 5 יחידות עם ציון סופי של 80 (אולי אפילו 80 ומעלה), כמעט ונשברתי שנה שעברה, כמעט ופרשתי, אבל הגעתי למסקנה שמספיק לי גם 80 בתעודה במחשבים ועל סמך הבגרויות של היחידות הקודמות במקצוע

היה לי מספיק לקבל אפילו 60 ב-5 יחידות בשביל שהציון הכולל יהיה מספיק גבוה

אז קיבלתי יותר מ-60 ויש לי 80 ומשו סופי במחשבים

מערכת של 25 שעות שבועיות, יש לי את כל הזמן שבעולם פשוט

לחיות

 

 

דלת קטנטנה (אם לא הייתי קונה את המעיל):

היי, קוראים לי אנה ואני ממש רוצה מעיל ארוך,

אני עדיין בחיפושים....

 




דלת מיניאטורית- שמהווה בעצם דלת ענקית

(אם היא לא הייתה חולה):

היי, קוראים לי אנה

ואני מאושרת

 

נכתב על ידי , 21/11/2006 16:07  
57 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יש חייל ששומר עלינו (בעקיפין) כבר כמעט 3 שבועות


הבת שלנו ואתה תשחקו בחוץ כדורגל

אני אצפה בכם מהמטבח וארצה לצאת גם

אבל אשאר בפנים עם הבן ששבר את הרגל

שלא יהיה לבד ועצוב, הרי זאת בכלל לא אשמתו

הוא הלך מכות בגלל בחורה שהציקו לה

אז הצעתי להישאר איתו בבית, להכין עוגיות

כמובן שאני עושה הכל לבד והוא רק יושב לידי ופורט על הגיטרה

מנגן איזה שיר ישן ספק עליז ספק עצוב

כשהעוגיות יוצאות חמות, ישר מהתנור

אנחנו יושבים ליד השולחן העגול

אתה והבן עם כוס קפה ביד

אני עם תה עם חלב, ואולי בלי

והבת עם מיץ תפוזים סחוט טרי

אוכלים עוגיות שוקולד צ'יפס שמתפוררות לנו בפה ועל הבגדים

אבל לנו לא אכפת

כי זה סתם, כזה נחמד

לשבת בבית הפרטי שלנו

יהיו לו 2 קומות, אולי רק אחת

מגרש הכדורגל יהיה החצר הגדולה

או אולי סתם הדשא שממול

והכלב ישתכשך לך בין הרגליים

אולי גם איזה חתלתול

 

תהייה לי מקלחת גדולה (מספיק) לשניים

שיהיה אפשר לעמוד מול המראה (ביחד) ולצחצח שיניים

 

 

פרובוקציה?

 

נכתב על ידי , 16/11/2006 21:21  
56 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

85,049
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנדפקתי גמור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נדפקתי גמור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)