כשטוב לנו, אנחנו מוצאים על מה להתלונן
כשרע לנו, אנחנו מתלוננים עוד יותר
כשאנחנו רצויים ומבוקשים, אנחנו רוצים שיעזבו אותנו בשקט
כשאנחנו לבד טיפה, אנחנו רוצים תשומת לב, להיות רצויים.
כשההורים שלנו דואגים לנו, אנחנו אומרים שזה יותר מידי ואנחנו רוצים שיפסיקו.
כשההורים לא דואגים, אנחנו אומרים שלא אכפת להם מאיתנו ורצים שידאגו, שיתענינו.
כשמתבטלים מלא שיעורים בבצפר, אנחנו מתלוננים שיהיה לנו לחץ אח"כ עם התגבורים.
וכשיש שיעורים סדירים, אנחנו רק רוצים שיתבטלו.
כשאנחנו חולים אנחנו רוצים להבריא
וכשאנחנו בריאים, אנחנו רוצים לחלות.
כשאנחנו לא בכושר מסיבה כלשהי אנחנו רוצים להתחיל להשקיע.
כשאנחנו מתחילים להשקיע, אומרים שאין לנו כח ומוותרים.
כשיש לנו מחשב שמעסיק אותנו, אנחנו מאשימים אותו שאנחנו מכורים ושהוא מפריע לנו לחיים
כשהוא מתקלקל, אנחנו רוצים אותו וזקוקים לו כמו לסם, ופתאום, החיים לא חשובים.
כשיש המון זמן אנחנו דוחים ודוחים
וכשהזמן נגמר אנחנו נלחצים ומצטערים.
אנחנו, ללא ספק, דור מזויין.
לאחרונה, שמתי לב לתופעה מוזרה אצל כמה בנים
אם אני שולחת להם תמונה של מישהו שהייתי איתו אז הם אומרים לי "איך יכולת להיות עם יצור כמוהו?!" ואז כשאני שולחת למישהו אחר תמונה שלהם אני שומעת אותו הדבר, בעצם, לפעמים הם גם מוסיפים למשפט "איך מישהי כמוך יכולה לצאת עם יצור כזה?" מה ז"א מישהי כמוני?!
אני יודעת שזה אמור להחמיא אבל זה לא, אני לא בנאדם צר אופקים אז, צר לי, "מישהי כמוני" פחחח..
ד"א אין צורך לקחת את זה אישי מידי, אני בטוחה שלפחות 3 שקוראים פה חושבים שזה נכתב עליהם, אבל כמו שאמרתי, זאת תופעה.
בקיצור חבר'ה, תפרגנו..
היום ב-1 בלילה אני נוסעת לטיול שנתי
מוזמנים להתקשר בהמוניכם, אבל רק אם אתם באמת רוצים כי כבר עברתי את השלב של "הנה מתקשרים אלי יש לי חברים".
אם אתם רוצים אז תתקשרו אבל רק כי אתם באמת רוצים, לא כי התקשרתי אליכם בטיול שלכם ולא כי אתם רוצים לשחק אותה חברים טובים ולא כי הייתם רוצים שגם אני אתקשר אליכם בטיול שלכם.
להגיד שאני אתגעגע? לשקר?
לא יודעת, אל תשאלו אותי אם אני אתגעגע\ מתגעגעת אליכם.
אני הרי נוסעת עם חברים שלי, עם הרבה מהם, סביר להניח שיהיה לי כי ולא יהיה לי פנאי לחשוב על אנשים ולהתגעגע אליהם.
וגם אתם לא צריכים להגיד שאתם מתגעגעים\תתגעגעו כי רק זה מה שרוצים לשמוע ממכם, אם זה לא אמיתי אז אל תגידו בכלל.
אני יודעת שיהיו רגעים שאני ארגיש קצת בודדה ויצא לי לחשוב על איש או 2 ואולי אני אפילו אתגעגע אני כמעט מקווה אפילו שזה יקרה.
כי בין כל הביחד הזה, צריך גם קצת לבד.
אולי הפוסט הזה נראה לכם קצת בוטה מידי אבל בזמן האחרון נמאס לי מכל הצביעות הזאת ומכל השקרים והמסכות.
אני ערומה בבלוג הזה, הכי ערומה שאפשר להיות.
רק דבר אחד אני יודעת בוודאות
לבנאדם אחד אני אתגעגע בטוח.
בעצם, אנחנו חיים בשגרה כזאת של געגועים תמידיים, לפחות אני חיה בה.
כל יום אני מתגעגעת, חושבת, מדברת, מרגישה.
מתגעגעת, מתגעגעת, מתגעגעת אליך.
אנה
בתקווה שהמחשב שלי יחזור בזמן שאני בטיול ואני אוכל לקרוא את כל הפוסטים שפרסמתם בשבועיים שלא היה לי מחשב והייתי בטיול ולהגיב...
עוד משו קטן
שלומית המהממתתתתתתתת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
