עוד משהו שקורה בזמן האחרון
אני רואה הרבה סרטים שיש בהם סוף טוטאלי...
וזה מגיע למצב שאנשים לא אומרים מה שהם באמת רוצים להגיד
וכשהם מוכנים לשפוך.. כבר מאוחר מידי...
והאדם פשוט איננו עוד...
מה שיותר גרוע מיזה זה שאנשים קרובים אלי
קרובים גם מבחינה הפיזית וגם מהבחינה הנפשית מספרים לי על דברים כאלה שקרו ממש להם, ממש לידם..
אירועים שנתנו להם נקודת תצפית לגמרי שונה על החיים
פרספקטיבה אחרת..
אבל למה זה תמיד צריך לבוא על חשבון חיי אדם..
או על חשבון איזו פגיעה זו או אחרת...
אני מפחדת שהקרובים שלי יתחילו להתפרק לי בין הידיים
ובזמן האחרון.. זה כאילו קורה...
כאילו פשוט ניביתי הכל מראש...
(2 הפוסטים האחרונים וגם הפוסט הזה נמצאים לי בראש כבר הרבה מאוד זמן.. פשוט עכשיו הם לא רק בראש.. הם גם כאן...)
אבל אני הכי הכי מפחדת שאני לא אספיק להגיד להם את כל מה שיש לי להגיד
בחיי שאני בנאדם פטפטן.. אבל בזמן האחרון אני פשוט לא סותמת את הפה
או שאני שותקת.. והרבה
זה פשוט לא יוצא לרוב
וגם מה שיוצא כזה מהוסס
אני מפחדת לפספס את הרגע...
אז אני מעדיפה להגיד, והכל...
אני מפחדת לפספס אנשים.. במיוחד אם זה אותך
I don't wanna miss a thing
באמת שלא...
אני לא רוצה שיהיה מאוחר מידי...
ואולי כבר באמת מאוחר?
אני קוראת קבועה אצלה כבר המון המון זמן..
ברוב המקרים אין לי פשוט מה להגיב
אני חושבת שהיא כותבת שירים נורא הזויים.. אפילו בשבילי...
ואין לי מושג למה כתבתי "אפילו".. זה לא שאני בנאדם הזוי כ"כ...
בכל אופן.. דווקא זה נגע בי...
"אל תסתכל עלי כשאני רועדת
זה מביך אותי שאתה רואה אותי
נמסה
זה כואב לי לדעת שזה בזכותך
ולא יכול להתקיים בלעדיך
אל תסתכל עלי כשעיני עצומות
זה מביך אותי שאתה רואה אותי
ערומה
זה כואב לי לדעת שאני שלך
ולא יכולה להתקיים איתך
אל תסתכל עלי כשאני נושמת
זה מביך אותי שאתה רואה אותי
חיה
זה כואב לי לדעת שאיתך אני מזמזמת
ובלעדיך זאת שתיקה."
אני חושבת שהשינויים באנשים שקרובים אלי משפיעים עלי המון בזמן האחרון..
גם אם הם לא מספרים לי.. נראה לי שאני מרגישה....
מרגישה... ולפעמים נורא אדישה
זה מוזר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
