כל הזמן אני צריכה להיות מוקפת אנשים ונערצת

אחרת אני מרגישה לא טוב עצמי

וואו, כמה שזה פתטי, עלוב

וכמה שאני מעוררת רחמים....

(למרות שאני רוצה שיהיו פה אנשים אני באמת מקווה שאין פה אנשים לא רצויים, תודה)

ימים שבהם אני חסרת מעש הורגים אותי והורסים אותי....

המלצתי על ספר כאן

אם בא לכם אתם מוזמנים לקרוא...

נמאס מימים כאלה שנראים כמו שבת בצהריים המוקדמים...

שאין יותר מידי מה לעשות

ויש חשק לארגן את החבר'ה אחרי יציאה לגאלה ביום שישי וללכת לים עם מטקות ואבטיח והמצלמה שלי שתמיד נהרסת

ולחזור, להתקלח ולהעלות תמונות לפיק

ולעשות קצת שיעורים וללכת לישון

(לא לפני שאני מעדכנת את הבלוג ומגיבה על מליוני תגובות כי אני כה- מפורסמת)

איך שיש לי קצת זמן לחשוב זה כבר יותר מידי בשבילי ואני שוקעת...

עם כל הרצון שלי להיות "ביחד" אני כל הזמן לבד

אני לבד

באמת שהדבר היחידי שאני רוצה זה שאת יום ההולדת הקרוב שלי אני אזכה לחגוג, אני ארגיש שאנשים השקיעו בי, אני ארגיש מיוחדת ואני אהנה

והלוואי שאני אהיה שמחה (לפחות ביום הקטנטן הזה..)

יש פה מישהו בכלל?