אני הולכת להגיב פה על כמה תגובות פשוט כי זאת גם חלק מהדיעה שלי וחשוב לי לתעד אותה בבלוג כהמשך לפוסט הקודם....
רותם יקירה, שמעתי את הציניות בתגובה שלך ;)
מעולם לא כתבתי שמה שהיטלר עשה זה טוב.. לא הצדקתי את המעשה הבאמת נורא שלו.
"קול מעצבן" יקירתי, דבר ראשון.. הלוואי והייתי יכולה להשתמש בשמך בבלוג הזה...
דבר שני אני יודעת מה היטלר עשה..
אני יודעת שהוא היה אמור כאילו להיות "סוציאליסט"
אבל מהר מאוד הוא החליט שזה "לא מתאים לו"
אבל הוא נתן גם לפועלים להרגיש סוג של ביטחון בדרך המופרעת הזאת שלו
ד"א...
השורה הלפני אחרונה בתגובה שלך...
אהבתי D:
יניב יקיר :)
לפי מה שאני יודעת היטלר אמר אותו
ואני לא כ"כ טובה בכל מה שקשור להסטוריה אבל את זה זכרתי דווקא..
את זה, ואת המשפט "כל שקר שתחזור עליו מספיק פעמים יתפס כאמת"
הדר
אני מודעת לזה שהיטלר רצח גם חלק נכבד מהעם שלו רק כי הוא שאף לאיזושהי שלמות חולנית
מה שכתבתי בפוסט הקודם הוא רק חלקיק קטן מכל מה שאני באמת חושבת כך שאין לך באמת אפשרות להבין מהי נקודת המבט שלי.
היטלר הוא פסיכופט הזוי וחולני
אבל מה שבאמת מדהים אותי בכל העניין (ועל זה כתבתי בפוסט הקודם) זה שהוא פשוט הצליח לסחוף את כל העם שלו בחולניות הזאת שלו
זה עדיין כ"כ לא נתפס עיניי שכולם פשוט הקשיבו לו
ובזה הוא הצליח
מבחינת מנהיגות הוא עשה את אחד הדברים הכי גדולים בעולם (וגדול זה לא בהכרח טוב, כן?)
תחשבי על זה, תחשבו על זה כולם
כמה שמנהיג כזה היה יכול לעשות טוב לארץ ישראל עכשיו (בלי הקטע הגזעני כמובן..)
אני לא יכולה להאמין שיכול לקום מנהיג שישתק ככה מדינה שלמה ויוביל ככה את כל העולם לפי הרצונות שלו.. פשוט יסובב אותם, אותנו, את כולם, על האצבע הכי קטנה שלו...
באמת שזה עדיין לא נתפס מבחינתי שכזה דבר הגיוני..
שהיו כ"כ מעטים שהיו נגד, הרוב הגדול וכמעט מוחלט הלך אחריו לאורך כל הדרך...
זה כאילו יקום ראש ממשלה שיהיה לו רוב של 95% בבחירות וכל בכל הארץ יעשו בדיוק מה שהוא אומר ושהוא גם יצליח לשפר את רמת החיים ואת המצב הנפשי של אנשים...
בגלל זה, כשאני חושבת על ה"הצלחות" של היטלר כביכול.. אני תוהה אם זה תמיד חייב לבוא על חשבון משהו...
ברור שאין לנו את כל המידע על מה שהיה אז ולעולם לא יהיה לנו
זה חבל..
אבל מצד שני אולי גם החוסר מידע הזה מונע שדבר שכזה יקרה שנית..
מה שעוד מוזר זה..
נניח עכשיו יש דמוקרטיה... ומדינות דמוקרטיות אף פעם לא "סוגדות" בצורה שכזאת למנהיגים שלהם... אבל גם לא כל המדינות הדיקטטוריות התיחסו ככה למנהיגים שלהם... חלק ממדינות אלו אפילו סלדנו מהמנהיגים שלהם והתנכרו להם..
בגרמניה הייתה פשוט הסכמה המונית וגורפת בקשר ל"מנהיג" שלהם והם באמת ראו אותו בתור בנאדם נאור.
לכל המנהיגים, גם בימינו, יש המון הבטחות אבל אף אחד מהם לא כ"כ מקיים אותן או שאם הוא מנסה לקיים אותן הוא גם ככה לא כ"כ מצליח....
אבל היטלר.. הצליח איכשהו... ולמרות שאנחנו אשכרה טוחנים את הנושא הזה אני עדיין לא מצליחה להבין איך הוא הצליח לבצע הכל... איך הוא הצליח, ואחרים עם כוונות טובות לא מצליחים (למרות שאני בטוחה שלהיטלר הכוונות שלו נראות לגמרי טובות ונכונות)
סה"כ מה שכתבתי בגדול הפוסט הקודם זה שהיטלר באמת הצליח להרים את המדינה שלו מכלום להמון דברים (לא טובים בהכרח) אבל הוא הצליח.. וזאת הצלחה ע-נ-ק-י-ת
אבל מעולם לא אמרתי שזה טוב... כי מול ההצלחה הענפה הזאת עומדים גם מעשים אכזריים, חולניים ובלתי נתפסים מאין כמותם!
אז נכון שאולי אני אדישה ליום הזה כמעט כמו שהייתי אדישה ביד ושם בטיול השנתי
אז אדישות זאת גם סוג של התמודדות.
נכון שאין לי בעיה להריץ בדיחות שואה לפעמים (ואנחנו עושים את זה המון בכיתה) אבל אני חושבת שגם זה סוגשל התמודדות כי לפי סיפורים של ניצולי שואה הם בעצמם הריצו בדיחות שואה בשואה כי תמיד עדיף לצחוק על המצב מאשר לבכות עליו.. כמו שנאמר בתגובה האחרונה לפוסט הקודם לזה "" ידעתי מה הולך לקרות, ציפיתי לזה כי אמרתי את דעתי (הלא כ"כ מקובלת ומתקבלת על הדעת, תודו) וקיבלתי את זה בחצי חיוך כי שאפתי לזה...
אבל כשאני שומעת עדויות, כשאני שומעת סיפורים, כשאני רואה תמונות, מקומות, דברים, זה כן מזעזע אותי, זה כן גורם לי לחשוב ולהבין שזה היה כ"כ לא נכון ולא בסדר, זה היה כ"כ חולני ונורא מכל, זה היה לגמרי אמיתי...
זה הכל...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
