נימעס כבר .
לא בוכה .
עוד לא .
לא נישברת ,
כי נימעס לי .
שונאת כול דבר בעולם המגעיל הזה .
שונאת ליראות אותה בוכה .
אני ניכנסת למצב שאני לא יודעת כבר מה לעשות .
חוץ מלשבת ולחבק אותה בזמן שאני יודעת שרע לי אפילו יותר .
היא לא תבין כניראה כמה אני צריכה אותו למרות הכול .
אני לא יכולה להישאר לבד .
אני זועקת לעזרה .
אבל אף אחד לא שומע ..
כואב לי ! .
לא האמנתי שהרגש הזה יחזור .
הרגש של אהבה בלתי ניפסקת .
ושוב פעם לבן אדם הלא נכון .
אני לא שמה לב בכלל שאם ההיתנהגות שלי אני פוגעת באנשים שבאמת חשובים לי .
אז סיגרייה ועוד סיגרייה אחרי ועוד ועוד ..
אבל אפילו היא כבר לא עוזרת .
נ-יש-ב-ר ל-י .
אני מרגישה שאני מנסה לעזור לאנשים במצב שבכלל זה אמור ליהיות בידיוק ההפך מזה .
והיא גם לא מבינה שאני בחיים לא ינטוש אותה לטובת בן .
בחיים .
אחות תמיד תשאר אחות וחבר זה דבר חולף .
אח כמה קשה לי היה ליכתוב את זה .
אף אחד לא יכול להבין עד כמה .
הרי אני לא רוצה שהוא יהיה עבורי גם כן דבר חולף .
שוב החששות המיזדיינות האלה .
כמה אפשר ?
אמרתי לו היום שאני אוהבת אותו .
כמה טיפשי מצידי .
טיפשה .טיפשה .טיפשה .טיפשה .טיפשה .טיפשה .טיפשה .
ועוד יותר טיפשה מזה שאני מכניסה את חברה שלי לכול זה .
דיי ! .
הרגש הזה אפילו יותר חזק מהקודם .
אולי באמת אחרי הפעם הזאת אני ישקע .
מעניין אפילו לדעת אם מישהו יודע על זה .
אני מנסה לעודד אותה עכשיו למרות שהיא בכלל לא יודעת כמה באלי להיהרג על ידי מכונית .
חרא רק שהם תמיד עוצרות .
זונות .