-לא מבינה-

החלטתי לא להפסיק את הסיפור ולעשות ספיישל תמונות לפני שכל הדמויות נכנסות לסיפור..

אז בנתיים: פרק ארוך ומדהיםם!!!! גיבו לי!

"אחרי חקירות מרובות ואיסוף נתונים הגענו למסקנה שהפושע לא היה על הטיסה!, בנוסף הצלחנו ליצור קשר אם ישראל שוב וישלחו לנו מטוס שיחלץ אותי עוד היום!"

כולם שמחו כוכךך!! היו אנשים שקפצו משמחה ועלו אל אנשים בחיבוקים.

רק אני ורועי לא הינו שמחים.. שנינו הינו בדיכאון בגלל הריב הטיפשי הזה..

ידענו שלריב הזה אין בכלל סיבה! אבל לאפחד לא היו תביצים לבקש סליחה..

מיש יבקש סליחה יחשב כחלש, חסר אופי, וותרן..

ואפחד מאיתנו לא רצה להיות כזה..

[כוכך תינוקי.. ><]

הגענו .

אחרי שעתיים של התברברות בחיפוש אחר בית המלון שההורים של רועי קבעו מצאנו אותו. עלינו לחדרים.. אני ורועי ישנים בסוויטה אחת וההורים של רועי בחדר שני.. הייתה מיטה אחת בכל חדר..

בימים הראשונים אני ישנתי על המיטה ורועי על מזרון שביקשנו מהלובי..

אבל אחרי יומיים שהוא ישן על המזרון, בבוקר הוא קם עצבני וצעק אליי שאני כפוית טובה ושאני מגעילה..

לא יכלתי לסבול את זה .. חטפתי אליו תכריזה ויצאתי מהחדר וכיוון חדר האוכל.

ככה אני.. ^^"

כשאני עצבנית אני אוכלת.. לא משנה באיזה מצב.. חחח

קיצור, אחרי כמה דקות מצאתי תצמי תוכנת שניצלים בכמויות הסטריות..

אחרי כמה דקות רועי הגיע לחדר.. הוא כבר ידע שאני יהיה שם..

הוא פתח בשיחה:

" אנחנו צריכים לדבר ."

זה היה רשמי כזה.. רציני ומגעיל.. ידעתי שלא הולך לצאת שום דבר טוב מהשיחה הזאת..

"אני חושב שכד שתחזרי לארץ.. יהיה לנו יותר טוב אם ניקח הפסקה קטנה אחד מהשניה.."

ניהיה לי שחור בעיניים, לא חשבתי על כלום!

כוכך הרבה התאמצנו כדי שנטוס ביחד ואחרי יומיים בניורק הוא מנפנף אותי?!

הוא לא מתבייש?!

עזבתי תידידים שלי תחברות שלי תמשפחה שלי תלימודים שלי!

את הכל! רק בשבילו!

וידעתי.. ידעתי שאנחנו עוד נחזור להיות ביחד.. כי הוא אוהב אותי..

נכון?

אני וואי.. קמתי והלכתי.. השארתי אוות יושב ליד צלחת מלאה בשניצלים..

הלכתי לחדר שלנו..

פתחתי את המזוודה והתחלתי לארוז..

אמא של רועי בידיוק נכנסה..

"מה את עושה חמודה?"

"אני עוזבת.. את יכולה לקנות לי כרטיס טיסה לארץ כמה שיורת מהר?"

"לא! מה פתאום את עוזבת?! קרה משו!?"

"לא .. אני בסדר.. פשוט.. אני רוצה הביתה.."

נכנסתי לשירותים.. זלגה לי דמעה..

כל הפנטזיות הטובות שלי על הטיסה לניורק נהרסו בבת אחת..

במשפט אחד..

במבט אחד..

רועי הרס לי את כל החלומות..

רציתי פשוט לחזור הביתה ולשכוח ממנו!

לשכוח שרציתי כוכך לטוס איתו..

להתאהב במישו אחר ולא לחזור אליו..

אי אפשר להסביר במילים כמה כעסתי אליו..

רציתי להתפוצץ!!!

לא משנה..

יצאתי החוצה , אמא של רועי ישבה אל המיטה וביקשה לדבר איתי..

"את בטוחה שאת רוצה לעזוב? זה קשור לרועי נכון? מה הוא עשה לך?"

"כלום.. סתם אנחנו קצת בריב.."

"את זה אני יודעת.. מה הוא עשה?"

"סתם.. הרגיז אותי.. אני רוצה הביתה.. אני בטוחה!"

"אני לא יכולה להכריח אותך להישאר.. אבל אני חושבת שזאת טעות.."

"גאמני.. אבל אין לי ברירה.."

הרגשתי כאילו היא באמת באמת מבינה אותי!

סופפסוףף מישו שבאמת מבין אותי!

הגיע הלילה.. לא ידעתי מי ישן על המזרון ומי ישן על המיטה..

התכוונתי לעמוד על שלי.. לא לתת לו לישון אל המיטה! הוא הגבר! שהוא יסבול!

אבל הוא פשוט לא בא.. לא נכנס לחדר.. לא הגיע..

כשהיה כבר ממש מאוחר והוא עוד לא הגיע אתחלתי לפחוד..

אני ידועת ?! אולי קרה לו משו חמור.. הוא לא היה מבריז סתם ככה..

קמתי מהמיטה והלכתי ללובי..

שאלתי את הפקידה אם היא ראהת את רועי.. אבל היא אמרה לי שלא..

התחלתי ללכת ברחוב..

הרחוב היה חשוך ומפחיד.. ריק מאנשים..

פתאום , כשעברתי ליד המכולת בקצה הרחוב שמעתי אותו מדבר.. זה מה שהוא אמר:

"לילה טוב.. אני אוהב אותך.. נירא אותך מחר!"

עניין אותי מי זה.. כאילו למי הוא אומר אני אוהב אותך?!

התקדמתי לעברו.. וראיתי אותו מתנשק איתה..

[ולא! זאת לא רותם! אני לא כוכך צפויה!! ><]

תהיתי, מי זאת !?

איך הוא הכיר אותה?! ווואה דה פאקק.!?

למה הוא מנשק אותה!?!?!

גרררר.. ניהיה לי חושך בעיניים!!

הבנתי למה הוא רוצה שאני יחזור לארץ עוד לפני שהתחלנו להינות..

ופשוט לא ידעתי מה לעשות..

ללכת אליו ולהרביץ לו?!

לנעול אותו בחוץ כל היום!?  :]

בלי לשים לב בכלל, יצאתי מהמחבוא שלי וצעדתי לכיוון שלהם..

לקח זמן עד שרועי קלט שאני מאחוריו..

דפקתי לו תכאפה הכי גדולה שנתתי למישו בחיים שלי!!

היד שלי להטה! ואני בטוחה שגם הלחי שלו!

"אני שונאת אותך כוכך!!"

צעקתי אליו..

ושלכתי מבט חד ועצבני לילדה שהתנשקה אם החבר שלי!!

היא הייתה דוקא קצת דומה לי..:

בלונדינית, נמוכה, עיניים ירוקות, בכללי.. דומה לי..

כעסתי אליה.. אבל יותר כעסתי על רועי..

איך הוא מעז בכלל?!

מביא אותי לניורק כדי שאני יראה אותו בוגד בי?!

זעמתי.. ולא שמתי לב בכלל למה שרועי אמר..

רק שמתי לב שהוא אמר כל מיני:

"סליחה, עמדתי לספר לך"

וכל מיני כאלה.. אבל לי לא היה אכפת..

ששאלתי אותו בקור.. כאילו אני רוח רפאים:

"מי זאת?"

דיברתי בגוף שלישי כזה.. כאילו היא לא שם בכלל..

והיא לקחה צעד אחורה כמתרחקת מרועי כדי לברוח מהפיצוץ..

"אממ, זאת יובל.. היא הייתה איתנו על הטיסה.. בטוח ראית אותה.."

הייתי בשוק.. היא גנבה לי את היופי, את החבר, ואת השם!

רציתי להרוג אותההה!!!!

להרביץ לה עד שהראש שלה יפול!

פשוט להרוג אותה..

רצתי לחדר ונעלתי אחריי..

רועי רץ אחריי.. אבל השגתי אותו..

נכנסתי לחדר ונעלתי את רועי בחוץ..

"נו מה אני צריך לישון בחוץ עכשיו?!"

"כה! מגיע לך למות לא לישון בחוץ!"

"נו באמת מה את עושה סיפור?! עמדתי לספר לך!!"

"אני באתי אחריך לניורק כי אהבתי אותך! וככה אתה בוגד בי?!

רועי שתק.. ידע שהוא טמבל אידיוט ומפגר!

את הלילה הזה רועי ישן בחדר של ההורים שלו..

וכבר ביום למחרת הייתי עם כרטיס טיסה לארץ..

רציתי לחזור כמה שיותר מהר.. ולבדוק עם תומר ושאר החברים והחברות סלחו לי על שנטשתי אותם.. ידעתי שאני אבודה עם הם לא ירצו להיות חברים שלי יותר!

שלא יהיהו לי חיים יותר!

הטיסה, הייתי בשדה תעופה רק עם אמא של רועי..

רועי אפילו לא בא להגיד לי שלום או להיפרד כמו שצריך..

שנה עכשיו לא ניראה יותר אחד את השניה..!!

אבל לא התחרטתי.. זה מגיע לו..

כמה סבל הוא גרם לי!

במטוס נרדמתי וחלמתי חלום מוזר.. שהרגיש לי מאוד אמיתי:

שדה גדול מלא בפרחים בכל הצבעים , ילדה קטנה ובלונדינית רצה לה בין הפרפרים שמרחפים להם באוויר, פתאום נופלת על האדמה ומתחילה לבכות..

ניגשת אליה מישהי שגדולה ממנה ועוזרת לה לקום..

אני לא יודעת איך אני יודעת, אבל אני יודעת שאני זאת הילדה הקטנה ו_____- היא זאת שעוזרת לי..

מי היא ?!

חרי יום של קריאות ברמקול לשמות של החשודים קראו פתאום

"ורד ברוך מתבקשת לגשת לאוהל החקירות מיד!"

אם אתם לא מבינים.. ורד ברוך זאת אמא של רועי..

הקציצה המרוקאית.. עם הפרצוף של גברת פילפלת :)

איך הם יכולים לחשוד בה?! היא כזאת חמודה.. ^^

ידעתי מיד שהיא לא עשתה את זה!

אבל אין איך להסביר לטייס הדיביל הזה שזאת לא היא..

אני בכלל לא מאמינה שמי שניסה לחבל בטיסה נמצא על הטיסה.. ><

אנשים לא מפגרים.. [נירה לי.. ]

אבלל.. אין מה לעשות.. ורד הלכה עם רועי יד ביד..

ונכנסה לאוהל לבד.. הייתי ליד רועי וחיכינו בחוץ..

שמענו מה שהם שאלו אותה..

"שם?"

"ורד ברוך"

"גיל?"

"43"

"משפחה הנמצאת על האי?"

"בעלי נפצע במהלך המחיתה ויש פה את הבן שלי רועי ואת חברה שלו."

"הסיבה לטיסה?"

"בעלי הוזמן מטעם העבודה לשנה לניו יורק"

"מדוע עשית את זה?"

"עשיתי מה?"

"את יכולה להפסיק להעמיד פנים! אנו יודעים שזאת את!"

"מה?? זאת לא אני!! אני נשבעת לכם! יש לי בית משפחה! אני חפה מפשע!"

שמעתי את ורד מתחילה לבכות..

ידעתי שזאת לא היא!

איזה מסכנה.. היא נכנסה ללחץ אטומי!

"זאת לא אני.. זאת לא אני!!"

"את משוחררת בנתיים.. אנו נקרא לך יותר מאוחר"

ורד יצאה מהאוהל עם דמעות בעיניים..

ורצה וחיבקה את רועי ואז אותי..

רק לפי הדמעות שלה ידעתי שהיא לא אשמה.. ב100%

למה הטיפשים האלה לא יכולים ליראות את זה?!?!

והמצב עם אבא של רועי?!

השתפר בגדול.. שחררו אותי מהחדר מיון..

אבל רועי לא יכל להגיד לו שאמא עצורה בחשד שניסתה לחבל בטיסה..

עיצבן אותי לדעת שהינו יכולים בזה הרגע להיות בניו יורק..

והלתפנק!

ובמקום זה.. אנחנו נמצאים בחור הזה עם כל הבעיות!

ניסיתי לדבר עם רועי.. להבין אותו..

אבל הוא התעלם! עד שפעם אחת..

באתי אליו.. הוא ישב על אחד הקרשים.. הראש שלו היה למטה.. והיה נירה כאילו הוא חושב.. חושב עמוק עמוק..

שמתי לו יד על הכתף.. יד שאומרת:"אני מבינה אותך"

והוא העיף את היד שלי ממנו.. חזק ואמר לי

"טוב די נמאסת! תעזבי אותי כבר!"

זה עיצבן אותי.. ניסיתי לעזור!! מה אתה צועק עליי?!!?

מאז אותו רגע לא דיברתי יותר עם רועי.. לא התקרבתי אליו..

עברו יומיים.. אמא של רועי השתחררה אבא של רועי החלים לגמרי ורק אני ורועי לא דיברנו..

בימים הקודמים היינו ישנים ביחד יד ביד נשענים אחד על השניה..

אבל מאז שהוא העיף לי את היד.. ישנו אחד רחוק מהשני ולא דיברנו..

אוקיי… נחזור להווה..

הטייס קרא לכולם לבוא.. ואמר שזאת הפעם האחרונה..

כולם נורא שמחו. כי אולי מצאו מי הפושע..

אחרי 10 דקות בלבד כל האנשים התייצבו כמו חיילים ליד הטייס וניסו לשמוע מה יש לו להגיד.. הטייס התחיל לדבר:

"אחרי חקירות מרובות ואיסוף נתונים הגענו למסקנה שהפושע..."

[ליסן טו מי ביביי!

הפרק הזה הוא פרק שמשאיר אותכם במתח..

הפרק הבא הייה ספיישל תמונות..

שם יהיו תמונות של כולם! ואז תיהיה הפסקה קטנה. שלכ מה ימים.. ואז אני יחזור עם פרק ההמשך!]

"נו ?? נלך ?? " שאלתי את רועי אחרי כמה דקות שעמדנו מול היער..

רועי הביט ליער , ולא אליי.. "נלך .." אמר באפלה כזאת..

הסתובבנו והתחלנו ללכת בחזרה לכיוון המטוס..

לא הרגשנו איך הזמן עובר לעט..

על האי הזה?! – לא היה כלום לעשות!

עבר יום.. עברו יומיים.. וכלום לא השתנה..

אוכל היה לנו לעוד כמה ימים..

לא היו לי כלי תיקשורת כדי לבקש עזרה מהארץ..

אבא של רועי התאושש מהפציעה ואפילו הרופא נתן לנו לבקר אותו פעמיים..

זה היה כמו הישרדות כזה.. היו כאלה שלגמרי איבדו שפיות..

היו כאלה שאיבדו תקווה..

והיו כאלה [אהמ אני אהמ] שנישארו אופטימיים ^^

ערב אחד , אחרי שלושה ימים תקועים על אי לא מזוה שאמצע שומקום..

קראו לכל האנשים להתקבץ ליד ההריסות של המטוס..

כל האנשים בלי יוצא מה הכלל עמדו ליד המטוס כדי לשמוע

על החדשות.. היו כאלה שכבר חשבו לעצמם:

"ישש סופסוףף הם יצרו קשר אם הארץ והם באים להציל אותנו!"

אבל לא.. זה לא היה זה..

הטייס ניצב מולנו על אחד הקרשים והתחיל לדבר..

"כינסנו אתכם כי גילינו מה גרם לתקלת המנוע.."

עד עכשיו , הבעיה הזאת לא הטרידה אפחד..

והטייס המשיך:

"מצאנו פצצה בתוך תא המטען.. אנו חושבים שמישהו ניסה לחבל בטיסה זו!

ולפי ההיגיון , הוא נמצא בינינו ממש עכשיו!

פתאום המבוגרים התחילו להתלחשש וכל אחד אמר "זה לא אני!"

הסתכלתי עם רועי והרמתי גבה אחת.. עשיתי בפרצוף שמשדר: בולשיט ><

אבל האנשים לא הפסיקו להביט אחד בשני בחשדה..

אמא של רועי סימנה לנו אם הראש ללכת אחריה..

היא לקחה אותנו למקום שלא היו בו אנשים כלל..

מקום שקט עם אגם כזה יפה.. כמו בסרטים..

טבלנו רגליים.. וידענו.. שאף אחד מאיתנו או מהמשפחה של רועי ,

לא עשה את זה..

אחרי שעתיים.. קראו לנו ברמקול שוב.. והפעם אמרו שזה חשוב מאוד!

כולם שוב התכנסו ליד ההריסות של המטוס, ואותו טייס עמד על חתיכת כנף..

היה רעש בקהל.. ואז בפתאומיות, שקט .

"הצלחנו ליצור קשר אם ישראל . "

כולם שמחו והיו כאלה שצרחו מרוב התרגשות..

"אהמ אהמ.. "

השתיק את כולם הטייס..

"אך איננו יכולים להרשות לעצמנו לשחרר את האיש שניסה לחבל במטוס.. אז בשלושה ימים הקרובים נקרא למספר נוסעים שהם החשודים העיקריים.

ובנתיים.. כולם ישארו כאן!"

אנשים התחילו לצעוק : זה לא פייר! תעיפו אותנו מפה כבר!

ודברים כאלה..

הרגשתי חרא.. זה עונש קולקטיבי..

עוד שלושה ימים על החור הזה.. – על הפנים!! –

פחדתי שיחשדו באחד מהמשפחה של רועי..

ואיך שו.. תמיד.. כל הפחדים שלי , מתגשמים !

פרק קצת קצרר ..

סלחו לי על זה D: