אבריל_בנשמהה
אני כיפית משוגעת.. קצת שיכורה.. הרבה מחורמנת.. בסכנת הכחדה! חיחיחי...
לבריאות!
אמן.. |
| 10/2008
חזרה ללימודים
היום חזרתי לביצפר אחרי חופשת החגים הקצרה.
על הבוקר מששמעתי את צילצול שעון המעורר ישר חטפתי בחילה.
לאחר מכן כל היום המשיך באותו תון.
באוטובוס כמעט נרדמתי. והאוזניות שלי שוב התקלקלו.
הגעתי בזמן מדיוק לבית הספר. וישר התחילה תפילה- וכמובן שחכתי סידור- מזל שהמנהלת לא תפסה אותי...
כרגיל אף אחת לא התפללה (ככה זה אצלינו.. כולן חילוניות שלובשות אחרת לבית הספר)
עדי באה אלי בהפסקה ומיד נדבקה... הא קנתה פלאפון כמו שלי ונפנפה בו לכל עבר.
בשיעור חינוך המחנכת ביקשה שנרשום מה אנחנו רוצות לשנה הזאת ולהשים במתנה- כמובן שהרעיון הוא שבהמשך השנה נפתח ונראה לאן התקדמנו..
התכתבתי עם איציק בכמה מין השיעורים היום. אבל לאחר מספר הודעות הוא חדל מלענות לי... אז שלחתי עוד כמה הודעות.. והוא עדין לא ענה וזה ממש הרגיז אותי.
לא יברתי עם חיאל היום. כבר נמעסו לי כל השטויות שלו. אני פשוט ירד ממנו לזמן מה ונראה מה יהיה לאחר מכן- אני פשוט חייבת להתרכז בלימודים שלי כרגע!!
היום נשבר לי בקבוק של לק וכל הפלאפון שלי נצבע ואני חייבת לקנות אציטון ולהוציא את זה!! אני כ"כ מפחדת שזה לא ירד...
יואוו.. זה הדבר הכי משעמם שכתבתי בבלוג הזה.. אני מתחילה לרדת ברמה...
אה.. ומה שהבטחתי בפעם קודמת.
נתחיל בראשון- הבגידה שלי ביחיאל:
אוקי, אז ככה. יחיאל זה חבר שלי. כולם חושבים שהוא שבבניק... ואני חושבת שהוא נראה טוב.. וקצת מפריע לי שהוא שחור לבן כי אז מסתכלים עלינו קצת מוזר...
בהתחלה שיצאנו הוא היה ג'נטלמן מושלם. עשה הכל למעני וממש אהבתי אותו ככה.(ולא נגע בי אפילו פעם אחת)
ואז באותו סוף שבוע הוא נסע עם החברים שלו לאילת... וכולם הזדיינו עם מלא זונות ושמוטות וכד' ואז כשהוא חזר הוא נהיה חרררררררררררררררררררמן ר-צ-ח.
אחרי שהם חזרו מיד ניפגשנו באותו שבת- והוא התנהג אחרת. פתאום הוא התחיל לגעת בי. פתאום הוא התחיל להיות סוטה- במילים אחרות- התחיל להראות את הצד הרמן שיש בכל בן!
בשבוע שלאחר מכן כל הזמן נפגשנו בעיר אני הוא חבר שלו וחברה שלי (שהם חברים.. חברה שלי וחבר שלו) והם פשוט זוג ח-רמ-נ-י-ם. כל היום מזדיינים ומזיינים (בשכל)
כמובן שגם יחיאל רצה קצת ולכן הוא התחיל לבקש.. ממני... להביא לו...
ואז הוא התחיל ממש לעצבן אותי. הזמן שהיינו יוצאים הוא היה מתרחק ממני ומבלה עם חברים שלךו ולא נוגע בי. ורק כאשר אנחנו יורדים לגן העצמאות (מי שלא ירושלימי- גן העצמאות= מקום לחרמנים. כולם שם מתץחרמנים אפילו הדוסים ואפילו קרובים) - וכמובן שיחיאל מסכים ללכת לשם רק אם ליווי שידעו חבים שלו מה הוא עושה. ור א פתאום הוא מתחיל להיות חרמן ומתנפל עלי לגמרי... ואני מובן מנסה כמה שיותר לזזרום בעיניין...
בזמן זה לא ידעתי אם אני והוא ממש חברים. כאילו ידעתי אבל לא ממש הרגשתי את זה..
לכן המשכתי להיפגש עם ידידים שלי וגם עם יזיזים שלי. וגם עם המאהב הניצחי שלי- רז. ובגדתי בו מספר פעמים...
ואז לאחר שסוף סוף הה לנו פעם שהיתחרמנו בלי ליווי (בגלל שהתעצבנתי עליו וביקשתי שנילך הצידה) וסוף סוף עבדנו ביחד והייתה לנו כימייה (רק אחרי שהרבצתי לו- וזה פסדר זה לא כאב לו כ הוא בריון) ואחרי זה באמת הרגשתי שאני אוהבת אותו.
אבל כנראה שאצלו זה לא היה ככה. לי אולי לוקח הרבה זמן לפתח רגשות למישהו. אבל הוא והרבה מהעולם א ממש כך אצלו לוקח קצת זמן לפתח רגשות וגם צת זמן לשכוחצ מהן.
וכך מהר מאוד התחלנו להתרחק. עכשיו אנחנו בכלל לא מדברים ואני כבר לא יורדת לעיר אז אנחנו גם לא נפגשים.
וזה מה שיש לי להגיד בקשר לזה..
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: