אבריל_בנשמהה

אין לי הרבה כוח וזמן לכתוב..

אבל הרבה זמן לא עדכנתי

אז ככה. החיים- חרא!

אני יודעת שלא חדש שאני אומרת את זה אבל כבר נמעס.

כל דבר שאני מתכננת נהרס. כל העולם מבריז ודופק אותי. ואני כמו פוסטמה נותנת צ'נסים גם חמישיים.

כל העולם חושב שאני משהו שטאני פשוט לא. ואני לא מצליחה לשנות את זה, איך בכל משנים?

האחים שלי משגעים לי ת'שכל וההורים שלי רוצים להשים אותי במעצר בית.

ושנה הבאה אני חוזרת ללמוד בביצפר הדוס החרשן שלמדתי בו שנה שעברה.

וזה אומר שגם שנה הבאה אני יצתרך להיות משהו אחד בביצפר, משהו דומה בבית, ובחוץ להיות בערך אני...

איך אפשר??.

אני לא יכולה ככה יותר!!

 אני רוצה כבר את החופש שלי!!!

אולי המוות יביא אותו?