הייי! אנחנו הגר וליה! אנחנו כותבות סיפור על הייסקול מיוזיקלל (מושיעעע?! לא)
פרק ראשון:
"זאקיי קאקיי! זאקוש קאקוש!" קורבין ירד על זאק כשהם סיימו את יום הצילומים
"קורבין..." זאק ניסה למצוא קטילה הולמת, "קורבין! הא, הא, אתה מתולתל! נה נה בה נה נה!!!" הוא צעק
"אה כן?!" קורבין היה על סף דמעות, "ואתה... אתה..." הוא יצא משם בריצה והסתתר, כי הוא 'גבר' ואסור לו לבכות
קורבין רצה ללכת לגנוב איזה מחשב (לא מסך) ולהרביץ לעצמו קצת בראש, בשביל להתאושש, כי כבר נמאס לו להיות וונאבי-אימו-חותך-ורידים.
"אומיגדד! ראיתי היום אימו כזה חתיך ומתולתל!" פרצה האישה חסרת השדיים שמנגנת על הפסנתר.
(קלסי כמדומני?)
קורבין שהתעייף מהנטייה המוזרה שלו,הלך לישון אך בזמן שנת היופי היומית שלו הגיעה קלסי בצעדים קטנים במדרגות-
(טם טם טם טם - דמיינו רעש של צעדים במדרגות)
אז, בשקט בשקט הוציאה מספריים מהחזייה סטייל כיתה ג' שלה ו... גזרה לקרובין את התלתלים!!!
אתם בטח שואלים את עצמכם מה היא עשתה עם התלתלים... היא... היא... הכניסה אותם לחזייה שלה!
"חח, הינה חסרת הציצי הולכת במסדרון!" צחקה ונסה הקופה, "רגע, אני מדמיינת? יש לה... שדיים?!"
"נכון!" אמרה השמנה כהת העור (לא הרקדנית המכוערת), שבמציאות זה הדבר החכם ביותר שיכלה להוציא מהחור המוזר הזה באמצע הפרצוף שלה....
פתאום זאק בא ו...
המשך יבוא. צ'ימוו 3>>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טרוי וגבריאלה המוווושים ツ