כבר יותר משבוע שאני מנסה להגיע להחלטה הגיונית, כבר חצי שנה שאני מנסה להבין מה קורה סביבי.
הניסיון העגום להחליט אם ללכת אחרי הלב או אחרי ההיגיון כל פעם נגמר בחוסר מוצא. כי אני רוצה לנסות, אני לא רוצה להסתכל אחר כך אחורה ולהתחרט שלא ניסיתי כלום. אבל מצד שני אני לא רוצה להיות כמו כל מי שאני בזה לו, על חוסר אמון בעצמו, על חוסר הערכה עצמי, על הגעה לשפל ו-ויתור עצמי.
כי מגיע לי אושר, רוגע, ביטחון. אני לא רוצה לחשוב שמישהו יעלם לי ברגע שאני צריכה אותו. אני לא רוצה לחיות עם הגוש הזה בבטן.
אני באמת מנסה להגיע להחלטה החכמה שתעזור לי בעתיד, אבל בינתיים כל מה שאני עושה זה להסתובב במעגלים סביב עצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flogging Molly