אני והמשקל שלי

הכנסתי תבטן..

נראה זוועה... אבלל זה לא ככה...

סיפור על התקופה שלי...

=========================

נשברתי.

אני לא יודעת למה לעזאזל הייתי חייבת לעשות את  זה באותו היום, של חופשת הפסח.

אתם בוודאי לא מבינים על מה אני מדברת, אז אני אתחיל מההתחלה.

את האמת, הכל התחיל לא כל כך מזמן... אני בכיתה ט' עכשיו ובפעם הראשונה כשנכנסתי לבלוג הזה:

"אנטי אנורקסיה" הוקסמתי.! כן, זה נשמע הזויי אבל דווקא נמשכתי לסיפוים שבנות סיפרו, על הצומות שעשו, על ההקאות  והמשלשלים ועוד ועוד ועוד...

לרוב הבנות היו בעיות בבית/בבצפר/במשפחה... אבל לי?! לי היו את החיים הכי טובים שאפשר..

היה לי הכל.. הורים מושלמים שקנו לי כל דבר שרק רציתי.. היה לי חתול שאהבתי.. היו לי המון חברות.. הייתי בכיתה מצטיינת..מקובלת, יפה, נחשקת, כזאת שעוברת ברחוב וכולם מסתובבים להסתכל אליה עוד פעם.!

למרות שלא הייתי הכי רזה שבעולם.! היתה לי מין כרס קטנה כזאת ששנאתי כל כך..

אתם בוודאי מצפים להמשך פירוט הגוף המזעזע שלי נכון?. טוב אז אתם לא תקבלו אותו.. כי אל היה יותר שום דבר..!

הייתי ר-ז-ה!! רק עם כרס שהרסה הכל!

ואז, בחופשת סוכות החלטתי לעשות דיאטה... לא צומות לא הקאות.. פשוט דיאטה. ככה קראתי לה..

הייתי מתעוררת בבוקר.. מכינה לעצמי פנקייק או פיצה... סלט, תא... וזהו!! זה היה האוכל שלי לכל היום.!

ותתפלאו, אבל תוך שבוע ירדתי 5 קילו... ובכלל לא הייתי רעבה.. ( או ככה חשבתי..)

ואז התחיל הבית ספר, והעליתי הכל בחזרה.! אבללל כבר לא הייתי במחלה הזאת, אני הייתי מודעת לה.. אבל בחיים לא חשבתי שאני בה.

גם כשהתחלתי להקיא.! בהתחלה לא הייתי מצליחה, והייתי שונאת את עצמי על זה, על זה שהייתי טוחנת מלא רק כדי להקיא הכל. ואז, כשלא הייתי מצליחה שנאתי את עצמי כל כך. אבל גם אז אני אמרתי לעצמי: את לא בולמית, את לא אנורקסית. זה זמני.. רק כדי להוריד במשקל....

וככה זה המשיך.. והמשיך...

היו לי מלא שבועות שסתם לא היה ליכוח לא לאכול כלום ופשוט הייתי אוכלת.. לא בכמויות אבל אוכלת. וגם אז רגשות השנאה מיהרו לבוא והיו אומרות לי : "הנה אכלת את התפוח והתפוז הזה, למרות שבכלל לא היית רעבה.. למה עשית את זה?"

וככה זה הי כל פעם.! וכבר נמאס לי.. נמאס לי לשמוע את הקול הזה בראש שלי שאומר לי למה אכלתי... אם לא הייתי אוכלת יכולתי להיות 400 גרם פחות.!

הפעם האחרונה שהקאתי הייתה לפני חודש.! ואני כל כך התגאיתי בהשיג הזה, למרות שהיו כמה פעמים שאכלתי מלא עם כוונה להקיא הכל, אבל אז אמרתי לעצמי : " לא,!! מקיא את לא..!! כבר עברת את זה..."

וכמובן, כמו שאתם מנחשים שנאתי את עצמי..

אבל לא חתכתי! אסור היה לי לחתוך כי אני דוגמנית!

כן, אתם בטח בשוק אבל אני לא.. הכרס הזאת.. שחזרה עוד פעם.. כל פעם הייתי אוכלת היא הייתה מופיעה... פשוט שנאה שדבוקה עליי לגוף.!

וככה זה המשיך... ואז החלתי לנסות שוב לרדת במשקל.! והצלחתי כמובן.

בהתחלה הייתי עושה צומות קטנים.. ואז טיפה יותר... זה היה נמש ליום.. אבל דווקא אכלתי.. הייתי אוכלת.. לא בכמויות כמובן.. וגם לא ממתקים...

ואז גיליתי את זה.! גילית שחברה ממש טובה שלי.. שדווקא הייתה נחשבת לשמנה... עם הרבה שומנים רזתה בצורה מטורפת!  היא ירדה ב 2 מידות לפחות... ואני עדיין לא יודעת אם היא הקיא או לא... למרות שאני רואה על השיניים שלה שכן, אני לא אשאל אותה.. כי לא נעים לי לשאול אותה את זה.. אבללל היא היתה עושה צומות של יומים שלוש.. וככה גם אני.. הייתה לי מוטיבציה בגללה..  וגם אני הצלחתי לעשות צומות של 3 ימים.. ביחד איתה כמובן. אבל כשהיא הפסיקה... גם אני.. לא היה מי שיעודד אותי.. ושנאתי אותי.. ואותה.!

היא המשיכה לרזות.. כי היא הייתה אוכלת תפוח ליום.. ואני.. התחלתי לאכול שוב... אבל הפעם התחלתי גם להתאמן מלא בחדר כושר..!! אבל זה לא עזר.. כל פעם שהייתי אוכלת הייתי מעלה קילוגרמים, נכון?..

אבל התחלתי לצמצם בארוחות...

ואז כשכבר ראו לי את הצלעות מכל מקום אפשרי.. רק כשייתי מכניסה את הבטן.. ההורים שמו לב...( את האמת הם שמו לב ממזמן אבל תמיד היתי רבה איתם על זה אז הם העדיפווו לא לריב איתיע עוד יותר) ואז הם החליטו לאיים עליי.!! שאם אני לא מעלה את המשקל תוך חודש הם סוגרים אותי בבית ומאכילים אותי בכוח..!! כמובםן שזה לא עזר..

אבל עכשיו ברצינות.. אני לא הייתי עד כדי כך רזה.. אני בכלל לא רזיתי משמעותית.. אני עדיין רואה מלא שומן בגוף שלי במראה.. אני עדיין רואה את הצורה המכוערת שלי.. לומרות שכולם.. אבל כולם אומרים לי שאני רזה..

אני אל אמינה להם.. לא יודעת למה.. אולי בתת מודע שלי אני יודעתת שאני צריכה להוריד רק עוד טיפה.. אבל אני רוצה להוריד עוד הרבה... מיצידי להיות שלד מהמלך..

ועכשיו, היום... הקאתי..! אני מרגישה רגשות כל כך מעורבים...

של שמחה כי אני ריקה ושל עצב וכעסס שלא החזקתי מעמד..

אני אל באה להגיד לכן תעשו את זה.. ואני אל באה להגיד לכן שזה דבר נורא.. כי אני בעצמי לא במצב כל כך רע..

כמובן שאני לא באאה להמליץ לכן על זה...

אבל כל אחת יודעת מה היא רוצה.. ושום בלוג פרו/אנטי אנה לא יחליט בישבילה...

אבלל תודה על ההזדמנות שהבאתם לי לספר