Momento Mori
you live only once |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
חרדות
לרגל חגיגת השנה המשמשת ובאה שלי עם אהובי, אני מרגישה חרדה מטורפת...
#. מצד אחד אני מרגישה שכל שנייה הוא יזרוק אותי לעזאזל (כמו כל אחד אחר לפניו).
@. מצד שני אני מפחדת שזה באמת לכל החיים מה שיש ביננו. לא שאני לא רוצה להיות איתו לכל החיים, אבל חטפתי רגליים קרות. והוא אפילו לא הציע לי נישואין בצורה נאותה.
אוקצור אני שרוטה.
אבל היי, מותר לי.
יום טוב... ומזל טוב לנו.
| |
התחלה
זהו, נגמר...
ממחר דיאטה!!
היום סתם עברתי על כמה אכלתי היום וגיליתי שזה יוצא בסביבות 3000 קלוריות. כן, אתם רואים נכון, אחרי הסיפרה 3 יש שלושה אפסים ולמספר הזה קוראים שלושת אלפים.
מחר אסור לי לעבוד את ה-1000 ויהי מה...
| |
כשאני אומרת
כשאני אומרת תודה לאלוהים, לאיזה "אלוהים" אני מתכוונת פה בעצם?
הדתי-אורטודוקסי שעצבני על העובדה שאנחנו נושמים? - כנראה שלא.
הזה שלכראורה ברא אותי? - אותי בראו שני בני אדם.
התנכ"י? - אולי, הוא האל איתו אני הכי מזדהה, לפחות חלק מהזמן.
אבל איזה אלוהים יש לי באמת?
המשפט שיוצא לי להשתמש בו הכי הרבה בחיי היום-יום שלי הוא "אין לי אלוהים".
אולי באמת אין לי אלוהים...
כל פעם שאני נכנסת לישראבלוג, שזה בד"כ בשעות הקטנות של הלילה, אני מגלה בעצם כמה מהר אני רק לפי הכותרות והשמות מזהה את כל הווריאציות של האנורקסיות למיניהן- גם בלי הזכרת השמות אנה ומיה. כבר פיתחתי אינסטינקט לזה. אולי גם זה סוג של אלוהים? הן באמת מאמינות בזה.
ובמה אני מאמינה?
אני מאמינה במאגיה.
אני מאמינה בגורל.
אני מאמינה בנאיביות מחליאה באנשים.
אבל האם אני מאמינה בעצמי?
התשובה כאן לצערי חד משמעית. אני לא. זה מתבטא ביותר מידיי תחומים. החל מלימודים ועד לטיפוח עצמי. עצלנות זאת המגרעה הכי גרועה שלי. החוסר ביטחון רק מזין את אותה העצלנות. לפעמים נראה לי שראשי מחולק לשני אנשים שונים לגמרי. "אני" החייכנית, הכיפית, המצחיקה, שעושה צחוק מעצמה בפומבי וצוחקת על זה ויש את "אני" הדיכאונית שרק רוצה להרוג את עצמה ובוכה על כל הבושה שאני ממיתה על עצמי.
לפני כמה ימים ידיד שלי סיפר על איך האנשים בסביבה שלי מעריכים את הכוח שלי ואת הנחישות שלי להצליח וכמובן בזה שהם חושבים שאני מצליחה להצליח בהכל- ירדתי 20 קילו, אני מצטיינת בלימודים, יש לי חבר ועכשיו גם עבודה. אני לא מרגישה סיפור הצלחה בכלל. אני רוצה לרדת עוד 10 קילו מצ'וקמקים ונטרפת מהכשלון הזה ואני מרגישה כישלון גם בתחום הלימודי... לגבי החבר והעבודה, טוב, הכל הולך על מי מישרין. לפחות זה...
אין לי באמת על מה להתנצל פה, נכון? גם ככה אף אחד לא טורח לקרוא פה.
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
Dance-Macabre בת: 35 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
