The Sunset Is Here...

היי אנשים, מה נשמע?

אחרי ליל הסדר וכל הבילויים של חופש פסח (שבקושי היו), הבנתי שאין לי אנשים שאני יכול לסמוך עליהם בעיניים עצומות...

אין לי אנשים שאני יכול לשפוך בפניהם את הלב בלי לקבל מנה רצינית, נדיבה וגדושה של ביקורת בלתי-נסבלת שגורמת לך להרגיש עוד יותר לבד ממה שאתה עכשיו...

זה די נמאס עליי...

להורים שלי תמיד יש מה להגיד...

החברים שלי לא עוזרים לי במיוחד...

וכל שאר הסובבים אותי משום מה תמיד דובקים ותומכים בצד שנגדי (אני לא יודע אם זה רק כדי להוציא אותי חרא, או מאיזו סיבה אחרת שלהם)... :/

כמו כולם, גם אני בן אדם, בשר ודם, וחי ונושם...

גם אני הייתי רוצה להרגיש איך זה כשמקבלים אותך כמו שאתה בלי כל הביקורת והטפות המוסר והדעות חסרות התועלת...

הייתי רוצה לדעת איך זה מרגיש לדעת שיש מישהו לצידך ושאתה לא לבד...

אנשים צריכים לחשוב טוב-טוב על מה שהם אומרים...

האם זה טוב?

האם זה יפגע?

האם זה הכרחי?

האם זה יביא תועלת?

אנשים צריכים לשאול את עצמם את השאלות הנ"ל לפני שהם מתחילים לפתוח את הפה...

הממ...

חבר שלי דיבר איתי היום על הריב שלי עם ידידה שלי שהיה לפני כמה ימים...

הוא אמר לי: "תהיה גבר, תדבר איתה".

על זה יש לי שני דברים להגיד:

קודם כל, מה קשור "תהיה גבר"??

דבר שני, היא זאת שניסתה להחזיק אותי קצר, ולא אני אותה, אז למה אני צריך לדבר איתה?

שהיא תדבר איתי!

ואם לא, לא צריך...

אני לא מכריח אנשים לשהות במחיצתי...

מעולם לא הכרחתי, ואני לעולם לא אכריח...

טוב, אני סיימתי להפעם...

לכל אלה שמנסים בכל כוחם לעשות ממני חרא בכל מחיר, תעשו טובה לעצמכם ולי, ותחסכו מעצמכם וממני את השקעת האנרגיות בכתיבת ובמחיקת התגובות מלאות הביטויים הפוגעים...

יאללה, הייתי כאן...

ביי אנשים...

יום טוב...