סיפורי אהבה

אז ככה.. אני חושבת.. שהפרק האחרון יהיה פרק 40..

אז זה אומר שיהיו פרקים יחסית ארוכים...

אני מקווה שתהאבו את הסוף (האם יהיה הפי אנד? תעלומה מה?) ביינתים, תסתפקו בפרק 34

בפרק הקודם:

קים:"אין דרך חזרה" היא חייכה והוא המשיך ונזהר בכל תזוזה שלו, בכל תזוזה שלה.

ואז הוא היה כולו בטוחה והיא הרגישה צריבה, וכאב, אבל האהבה הייתה כמו מאין תרופה, כמו מרפה טבעי. הוא חיבק אותה ויחד הם הגבירו את הקצב היא תפסה את גבו כל כך חזק שהיא השאירה לו שם שריטות. הזיעה של שניהם התערבבה ולבסוף הוא נשכב מעליה מנשק את צווארה בעדינות מניח את ראשו על החזה שלה והיא מלטפת את ראשו בעדינות.

גיא:"אני אוהב אותך"

קים:"גם אני אוהבת אותך"

פרק 34-

למחרת כשהבנים סיימו את שיעור ספורט הם הלכו להחליף בגדים כל אחד בלוקר שלו

אביב:"לגמרי קרענו אתכם היום!" הוא אמר וגיא ותומר צחקו

אלון:"לא אתם לא!, טוב, אתם כן" הוא והם צחקו גיא פנה ללוקר שלו והוריד את החולצה

אביב:"וואו! אחי!" הוא צעק לגיא "מה זה השריטות האלו? מי החתולה?!" הוא צעק וכולם הסתכלו על הגב של גיא

גיא:"מה אתם בוהים לי בגב? חבורה של מפגרים" הוא לבש את החולצה שלו

תומר:"וואו אחי, זה וואחד שריטות, אפילו מור לא מצליחה לעשות לי כזה דבר"

אביב:"טוב שאתה גם מספר לנו"

אלון:"תראה תראה רגע"

גיא:"אתם רציניים?" הוא אמר והרים את החולצה

תומר:"וואי אחי זה לא כואב לך?"

גיא:"רק אם דופקים לי צ'אפחה בגב" הוא הוריד את החולצה חזרה והם גיחכו

אורן:"מה קורה אנשים?" הוא אמר בא מאחורי גיא ודפק לו צ'אפחה בגב והם התחילו לצחוק חוץ מגיא שנאנק מכאבים.

עינב:"המורה הזאת כ"כ מרגיזה! אם אני ירוץ עוד סיבוב אחד אני יקיא את הנשמה שלי" היא אמרה והן צחקו

מור:"קים!"

קים:"מה?! מה קרה?! ראית ג'וק?!" היא צעקה וכל הבנות שמה קפצו על הספסלים והתחרפנו

מור:"שום ג'וק! מה זה ההיקי המטורף הזה?!" היא אמרה ובהתהה בצוואר שלה

קים:"אה.. זה.."

שיר:"מה זה 'אהה זה'?! ראית את הגודל של זה?"

עינב:"בחיים שלי לא ראיתי כזה סימן היקי גדול"

מור:"מה עשית עם גיא? הלכתם מכות?"

קים:"לא! איזה טיפשה"

שיר:"קדימה, תשפכי את כל הפרטים המלוכלכים.. זו מטפורה כמובן" היא אמרה והן צחקו

קים:"סתם.. היינו במסיבה.. ואז הלכנו אלי הביתה.. ו.. אתן יודעות נו"

מור:"איבדת את בתולייך!" היא צעקה וקים סתמה לה את הפה

קים:"איך ידעת שאני בתולה?"

עדי:"את רצינית? רואים איך כזה כולך לפלפית 'נו אתן יודעות מה עשינו אתמול בלילה.. הדבר הזה' ברור שאת בתולה, כלומר.. היית..מזל טוב מתוקה!" הן חיבקו אותה

קים:"תודה"

מור:"אז איך היה?" היא אמרה כשהיו בדרך החוצה

קים:"וואו"

מור:"זה עונה לי על השאלה" מור קים עדי שיר ועינב יצאו מהמלתחות של הבנות ובדיוק באותו הזמן תומר גיא אלון אורן ואביב יצאו מהמלתחות של הבנים הם נעמדו כולם מול כולם והתחילו לצחוק. מור שילבה את ידה בזו של תומר וגיא וקים הלכו חבוקים אחריהם ואביב בעט בצחוק בתחת של עינב והיא רצה אחריו ואז הוא הרים אותה והיא התפוצצה מצחוק עדי ואלון הלכו יד ביד לכיוון הספסלים בחוץ

אורן:"שיר.." היא הסתובבה אליו "אני רוצה שתגידי לי מה לעשות.. לפתח תקוות? לוותר עליך? אני אבוד"

שיר:"אורן, אני צריכה לברר כ"כ הרבה דברים ביני לבין עצמי..."

אורן:"זה בסדר.. אני לא לוחץ עליך"

שיר:"אני שמחה שאתה מכבד את זה" היא חייכה והלכה משם.

אביב:"אז מה עינב? מה קורה?"

עינב:"בסדר, אתה?"

אביב:"מצוין! מה את עושה היום בערב?"

עינב:"את האמת.. שיש לי דייט היום"

אביב:"באמת? יפה לך" הוא אמר ובליבו הרגיש צביטה.

עינב:"בטוח שאתה בסדר עם זה?"

אביב:"בטח, למה שלא אהיה?" היא חייכה

עינב:"לא יודעת.. היי! יש לך את השיר שרציתי?"

אביב:"הו, כן, תפעילי את הבלוטוס.."

עינב:"את האמת קוראים לזה בלוטוט.."

אביב:"אולי, אבל בלוטוס נשמע יותר הגיוני לא?"

עינב:"כשחושבים על זה ככה בלוטוט באמת נשמע מוזר.. אבל אומרים בלוטוט" וכך הם המשיכו להתווכח על איך אומרים את זה.. עד סוף ההפסקה כמובן..

..:"אז בעצם, מה שהולך לקרות עכשיו.. זה שהאחות תביא לי את התוצאה של הבדיקות ובעוד מספר שניות נדע מי האבא.." שלושתם הנהנו בראשם ואבי רקע ברגלו בעצבים

יוני:"אתה יכול להפסיק עם הרגל בבקשה?" הוא הפסיק "תודה" לפתע האחות נכנסה והושיטה את הדף לרופא

..:"אתם מוכנים? תמיד רציתי להגיד את זה.. זה מרגיש כמו איזה חידון בטלויז.."

לילך:"אתה פשוט יכול להגיד מה התוצאה?" היא קטעה אותו

..:"כן, כמובן, לפעמים אני קצת נסחף" הוא פתח את הדף "מעניין.. אוקי, לפי התוצאות, הד.אנ.אי. תואם לזה של.. אבי" יוני השפיל את ראשו ואבי חייך מאוזן לאוזן שלושתם קמו

אבי:"תודה לך" הוא לחץ את ידו וכך גם לילך ויוני הם יצאו משם וירדו במעלית

יוני:"טוב, אז.. שיהיה בהצלחה.."

אבי:"יוני, אני יודע שאתה מאוכזב.. אב.."

יוני:"התינוק שלך, מגיע לתינוק שהאבא שלו יגדל אותו.." אבי חייך

לילך:"ומה אתה תעשה עכשיו?"

יוני:"את האמת, שהציעו לי עבודה בניו-יורק"

לילך:"מה?"

יוני:"כן, פרסומת.. לנייק"

אבי:"ברכותיי" הוא לחץ את ידו "בהצלחה" הוא אמר והתכוון לזה

יוני:"תודה, גם לכם" הייתה שתיקה קצרה, ואז אבי הבין שהם רוצים להיפרד בפרטיות

אבי:"טוב, אני הולך להביא את האוטו" הוא הלך משם

לילך:"אתה עוזב? מתי?"

יוני:"כנראה אחה"צ.."

לילך:"ידעת שאבי הוא האבא אז כבר תיכננת?"

יוני:"לא, ככה זה ששכר אותי אמר לי, שברגע שאני מודיע אם כן או לא באותו יום אני טס.."

לילך:"ככה זה נגמר?"

יוני:"כנראה.. אני מצטער"

לילך:"אני סולחת, זו לא אשמתך, אבל תזכור, שאני לעולם אוהב אותך.." היא חיבקה אותו והוא נשק קלות לשפתיה וירד על ברכיו לבטנה של לילך

יוני:"תשמור על אמא שלך, אל תעשה לה צרות.. בהצלחה קטנצ'יק.. או קטנה.. לא יודע.. תעדכני אותי לגבי זה" הוא התרומם

לילך:"אין בעיה.. מילה שלי" היא הזילה דמעה

יוני:"ביי יפיפיה" הוא חיבק אותה הסתובב והלך

בסוף יום הלימודים מור ותומר הלכו אל תומר הביתה הם נכנסו

תומר:"אנחנו בבית!"

נורית:"שלום חב'רה!" היא צעקה מהמטבח

מור:"אני רואה ש-'אנחנו' זה כבר קבוע יודעים שזו אני אה?"

תומר:"שנה וחצי.. התרגלנו" היא חייכה והסתכלה על הטלוויזיה וראתה מרוץ מכוניות

מור:"מה זה?"

תומר:"האיקס בוקס החדש שלנו"

מור:"תתחדשו! אבל.. מי משחק?" הם הלכו יחד מחובקים וראו את יעל ודין משחקים במרוץ כמו זוג ילדים קטנים

תומר:"לפעמים אני יכול להישבע שהיא לא התבגרה לעולם"

יעל:"זה לא מה שאמרת אתמול כששיחקנו במשחק של בובספוג!" היא אמרה ולא הורידה את העיניים מהמסך. ומור גיחכה

תומר:"את.. פשוט.. תשתקי." הוא אמר ליעל והיא הפנתה אליו אצבע משולשת תוך כדי משחק

נורית:"אפ אפ, בלי סימנים לא יפים בבית שלי.. " היא אמרה ושמה סיר על השולחן "מור מה שלומך?"

מור:"בסדר גמור.. אוו.. הכנת את הפסטה הידועה שלך?" היא אמרה מסניפה את הריחות שבאים מהמטבח

נורית:"כן" היא אמרה וחייכה חיוך אימהי וחם.

תומר:"מוכן מוכן מוכן?" הוא רץ לעבר הסיר והרים את הנייר כסף

נורית:"תירגע סוס הרבעה שכמוך.. זה החמין" הוא עשה פרצוף נגעל אחרי שהריח

תומר:"לא סובל חמין"

מור:"טיפשון בוא נעלה למעלה נשים את התיקים" הם עלו למעלה ותומר דגדג את מור והיא צחקה ודחפה אותו קדימה בצחוק הם נכנסו לחדר תומר זרק את התיק שלו וקפץ על המיטה ומור שמה את התיק שלה וקפצה אחריו על המיטה

תומר:"אהההה" הוא צעק והם צחקו פתאום המיטה נשברה

מור:"אוי אלוהים" היא אמרה ונתקפה בהתקף צחוק לפתע הטלפון שלה צלצל היא הוציאה אותו מהתיק "הלו?" היא אמרה והמשיכה לצחוק

..:"מור? היי זה יוני"

מור:"הו היי.. מה נשמע?"

יוני:"את בבית?"

מור:"לא אני.." היא אמרה ותומר שם לה יד על הפה ויצא משהו בסגנון של "אני אהל מומר"

יוני:"מה?"

מור:"מומר!"

יוני:"מה את אוכלת? מה אתם עושים שם? טוב לא רוצה לדעת.." מור הורידה את ידו של תומר מפניה ודחפה אותו מהמיטה

תומר:"וואו!"

מור:"כן אני איתך. ואני אצל תומר!"

יוני:"יפריע לתומר אם אני יבוא לכמה דקות?"

מור:"תומר נכון שלא מפריע לך שיוני יבוא לכמה דקות?"

תומר:"לא.." הוא אמר מתאושש מהנפילה

מור:"תבוא, זה שלושה בתים מימין לבית שלי"

יוני:"שתי דקות ואני שם, להית' "

מור:"ביי"

תומר:"מה הוא צריך?"

מור:"אנעארף.. אתה קרציה! מה שמת לי יד על הפה?"

תומר:"סתם.. זה כיף.. מומר מומר!" הוא חיכה אותה והתחיל לדגדג אותה

מור:"די!" היא אמרה מתפקעת מצחוק אחרי שתי דקות יוני צלצל "הלו? איזה לרדת למי יש כוח? בוא תעלה.. תומר לא אכפת לך נכון?"

תומר:"שיעלה.. אין בעיה"

מור:"יאללה תעלה.. תגיד שאתה חבר של תומר" הם ניתקו וכעבור חצי דקה הוא היה בחדר שלו "אהלן" היא חיבקה אותו "אז מה העניין? מה היה דחוף?"

תומר:"להשאיר אתכם לבד?"

יוני:"לא זה בסדר.. אתה יכול להישאר"

מור:"אז... מה העניין?"

יוני:"אני טס"

מור:"מה? לא נכון, התינוק הוא של..."

יוני:"אבי"

מור:"די.. מאמי.." היא חיבקה אותו

יוני:"אבל אני בנאדם בוגר, אני יתגבר על זה"

מור:"בטוח.. כמו שאני מכירה אותך" הם התנתקו "מתי אתה טס?"

יוני:"בעוד.." הוא הציץ בשעונו "שעתיים"

"שעתיים?" הם שאלו שניהם מופתעים

יוני:"כן מה אתם מופתעים?"

מור:"אתה כל-כך רוצה לברוח מה?"

יוני:"אני מניח שאני די בורח.. אבל בשביל 15 אלף דולר? לברוח נשמע מצוין"

מור:"בהצלחה.. ואל תשכח להביא לי עותק של הפרסומת שאני יוכל להתגאות בך!"

יוני:"כמובן" הוא חייך "נתראה" הוא חיבק אותה שוב

תומר:"בהצלחה יוני"

יוני:"תודה תומר" הם התחבקו חיבוק של גברים.. יוני הלך ואמא של תומר קראה להם למטה לאכול

נורית:"מממ!" היא אמרה וסיימה את הביס "יש לכם עוד 3 ימים יום הולדת!"

תומר:"למור יש יום לפני.."

נורית:"אז יש לך עוד יומיים יום הולדת מור!"

מור:"כן"

נורית:"תיכננתם משהו?"

תומר:"לא ממש.. אולי ניסע לאנשהו.. איזה צימר או משהו?"

מור:"יאללה, אבל אתה מאלתר.. צריך לארגן"

תומר:"בסדר בסדר" הוא אמר ולקח עוד מנה

מור:"לפעמים אני לא יכולה להבין בנים, איך אתם יכולים לאכול כ"כ הרבה?"

תומר:"יש לי הרצאה שלמה על זה"

יעל:"לא! מור הסתבכת ביג טיים! הוא עשה לי גם את ההרצאה המשעממת הזו!"

דין:"למה משעממת?"

תומר:"זה דווקא מאוד מעניין, בנים הם גדולים יותר מבנות בכל המובנים"

רונית:"אוי שקט תומר, איך אתם אומרים היום? חפרת!" כולם צחקו חוץ מתומר

תומר:"זה תורשתי" הוא אמר וחייך והיא זרקה עליו פרוסת לחם "אמא!"

רונית:"אני לא אחראית על התוצאות" כולם צחקו

רונן:"שלום כולם!" הוא נכנס לבית וכולם הסתובבו

תומר:"הי אבא"

יעל:"היי אבא"

מור:"הי רונן"

דין:"הי רונן"

רונית:"היי מותק" היא קמה ונתנה לו נשיקה "אתה בא לאכול?"

רונן:"כמובן" הוא התיישב ורונית שמה לו אוכל

מור:"לפעמים זה מדהים לראות זוגות שנמצאים כ"כ הרבה זמן ביחד ועדיין סובלים אחד את השני" היא לחשה לתומר והוא חייך.

עינב עמדה בפתח ביתה וחיכתה לדייט שלה שיאסוף אותה. כעבור חצי דקה אוטו כחול בא מולה והיא חייכה והלכה לכיוונו.

עינב:"היי דניאל" היא חיבקה אותו כשיצא מהאוטו

דניאל:"וואו, את ניראת מדהים" הוא נשק ללחיה והסתכל על שמלתה השחורה

עינב:"אתה באמת חושב ככה? תודה" הוא פתח בפניה את הדלת והיא חייכה כעבור כמה דקות הם היו במסעדה. הם נכנסו והתיישבו

דניאל:"טוב להיפגש אחרי הרבה שנים מה?"

עינב:"הרבה שנים, לא הגזמת"

דניאל:"גם שנתיים זה הרבה לא?" היא חייכה

המצלר:"מה תזמינו?"

דניאל:"אני יזמין את זה" הוא אמר והצביע על משהו מהתפריט "עינב?"

עינב:"את הסלט היווני"

המצלר:"עוד משהו?"

"לא, תודה" הם סיכמו יחד והמלצר הלך משם

דניאל:"סלט?"

עינב:"רואה? לא השתניתי" הם צחקו. ואחרי כמה דקות האוכל הגיע לשולחן והם דיברו על כל מיני דברים ועינב הרגישה שזה יכול להיות התחלה של משהו חדש, אבל עדיין היה משהו שהפריע לה.

דניאל:"מטורפת היית ומטורפת נשארת" היא צחקה

עינב:"היי, רוצה לשמוע בדיחה?"

דניאל:"בטח, את והבדיחות שלך"

עינב:"מה אמר הרמזור למכונית?"

דניאל:"מה?" הוא אמר וחייך

עינב:"אל תסתכלי עלי! אני מחליף צבעים!" היא צחקה ואז היא שמה לב שהוא לא. "הבנת? רמזור? מחליף צבעים?" היא הורידה את החיוך מפניה 'וואי, אביב מת על הבדיחה הזאת' ואז נפל לה האסימון והיא קמה

דניאל:"קרה משהו?"

עינב:"כן, אני.. חייבת ללכת"

דניאל:"את צריכה שאני יקפיץ אותך?"

עינב:"לא, זה בסדר, אני אקח מונית" היא החלה ללכת ואז חזרה ונתנה לו נשיקה בלחי והלכה משם.

שלוש דפיקות נשמעו על דלתו "רגע!" הוא צעק וירד במדרגות מלביש את המכנסיים תוך כדי – לחולצה לא היה לא זמן.

"עינב?"

עינב:"מה אומר הרמזור למכונית? אל תסתכלי עלי אני מחליף צבעים!" היא אמרה בחיוך והוא גיחך "אז אביב, מה שאני בעצם רוצה לומר זה שאני לא רוצה להיות ידידים, או אחים מה שאתה לא רוצה.. אני רוצה להיות יותר מזה..."

..:"אני צריכה מג..." אמרה בחורה שרק סדין לבן עטף אותה "בת"

עינב:"אה, אני מפריעה?" היא אמרה ואכזבה הציפה אותה כשראתה את הבחורה היפה שעמדה על המדרגות

אביב:"מה? לא"

..:"אני אהיה למעלה"

אביב:"טוב שירה" היא חזרה למעלה

עינב:"טוב, אני עשיתי מעצמי טיפשה עכשיו" היא חייכה חיוך מאולץ והסתכלה למעלה מקווה שהוא לא יראה את הדמעה שזלגה על לחיה. היא הסתובבה והחלה ללכת

אביב:"עינב, זה לא מה שאת חושבת" הוא בא אחריה

עינב:"לא מה שאני חושבת? המשכת האלה.. זה בסדר"

אביב:"אני לא"

עינב:"אז מה? סתם בחורה ערומה עטופה בסדין של המיטה שלך יורדת במדרגות ומבקשת מגבת? וסתם אתה בלי חולצה והלבשת במדרגות את המכנסיים?"

אביב:"איך ידעת שהרגע לבשתי את המכנסיים?"

עינב:"כי לבשת אותם הפוך ובצורה מרושלת.. תשמע, אני... עזוב.. אני פשוט אלך" היא החלה ללכת משם

אביב:"עינב.." היא לא שמעה אותו והמשיכה ללכת "עינב!" היא לא עצרה

היא הגיעה הביתה ועלתה לחדרה היא החליפה את בגדיה לבגדי בית ושמה את המשקפי ראיה שלה לרחוק ופיזרה את שערה. היא ירדה למטה ולקחה קופסאת גלידה מהפריזר ישבה מול הטלוויזיה וראתה טיטאניק.

 שירה:"מי זאת הייתה?"

אביב:"ידידה.."

שירה:"אהא"

אביב:"מה אהא עכשיו?"

שירה:"על מה הייתה כל הדרמה?"

אביב:"היא ראתה אותך בסדין שלי וחשבה שאנחנו יחד"

שירה:"איכס! דוחה! איתך?!"

אביב:"תודה באמת"

שירה:"הסברת לה שאני בת דודה שלך?"

אביב:"היא לא נתנה לי לדבר"

שירה:"אז מה אתה עושה פה בעצם?"

אביב:"סליחה? אני גר כאן"

שירה:"לא התכוונתי לזה טיפש! מה אתה עושה פה במקום ללכת אליה? לך אליה יא אהבל!"

אביב:"את תסתדרי פה מבלי לשבור שום דבר?" הוא אמר ולבש חולצה

שירה:"כן טמבל כן" הוא יצא

אביב:"ושירה.."

שירה:"ממ?"

אביב:"תודה" היא חייכה והוא אליה

שירה:"המכנסיים טמבל! המכנסיים!" היא צעקה לו

אביב:"בסדר הפכתי אותם"

עינב:"אוף זה כל-כך עצוב.. איך זה קרה?" היא אמרה ובכתה תוך כדי שהיא לוקחת עוד כפית מקופסת הגלידה הגדולה. וצלצולים נשמעו מכיוון הדלת "דווקא עכשיו?" היא עצרה את הסרט ועוד פעם צלצול "רגע אני באה!" היא פתחה, ראתה את אביב וסגרה את הדלת

אביב:"עינב, תני לי חמש דקות להסביר לך"

עינב:"אין מה להסביר"

אביב:"תפתחי את הדלת" היא פתחה "מה? למה את בוכה? זה בגללי?"

עינב:"לא, ראיתי טיטאניק" היא הצביעה לכיוון הטלוויזיה "תשמע זה בסדר המשכת האלה אני מבינה"

אביב:"לא את לא מבינה.. כי לא המשכתי האלה, אין כלום בנינו, בחיים שלי לא הייתי יוצא עם בת דודה שלי"

עינב:"מה בת דודה שלך? אז למה היא הייתה עם סדין?"

אביב:"הגאונה שפכה על עצמה קולה ורצתה להתקלח"

עינב:"ולמה אתה היית ערום?"

אביב:"לא הייתי ערום, הייתי עם בוקסר, אני תמיד מסתובב עם בוקסר בבית, ואנחנו יחד מגיל אפס ככה שאני לא מתבייש ללכת ככה לידה" עינב גיחכה

עינב:"למה לא אמרת לי קודם?"

אביב:"לא נתת לי להשחיל מילה"

עינב:"מצטערת, לפעמים אני צריכה לדעת לסתום את הפה ו.." היא לא הספיקה לסיים את המשפט ושפתיו כבר היו על שלה הוא נתן לה נשיקה אחת קטנה היא חייכה והם נצמדו שוב והתנשקו. הם התנתקו והתחבקו.

אבי:"רון איך עשית את זה יא גאון?!"

רון:"very simple, החלפתי את המדבקות על המבחנות לפי התוצאות.."

אבי:"אין אתה גאון אחי, גאון! צריך לקרוא לך רון הגאון, בזכותך אני האבא, אין עלייך"

רון:"העיקר שלא יעלו עלינו"

אבי:"איזה יעלו.. גם החבר הזה שלה בחצי הדרך לניו-יורק"

רון:"לעעע, לא נכון? הכל מסתדר לך בחיים"

אבי:"כן, אין לי שום דבר העומד בדרכי ובזכות הידיים הזריזות שלך אני האבא, אתה בטוח שהשני היה האבא?"

רון:"כן, התוצאות היו חיוביות"

אבי:"דאמט, אני מקווה שהיא לא תשים לב אם התינוק יהיה דומה ליוני הזה.. אני לא מאמין שהוא בסוף האבא, טוב העיקר שאצלי זה הסתדר"

לילך:"אתה עשית מה?!!?!?"

אבי:"אני אדבר איתך כבר, ביי" הוא ניתק

לילך:"אני שמעתי אותך נכון!? אתה רימית בבדיקות!?"

אבי:"לא, זה לא מה שאת חושבת"

לילך:"לא מה שאני חושבת? אתה צוחק עלי? אתה לא האבא..?! אלא.. יוני?!"

אבי:"לא.. אני האבא, הרי שמעת את התוצאות"

לילך:"כן, אבל הן היו מזויפות! אתה החלפת בניהן!"

אבי:"את האמת, זה לא היה אני זה היה רון" הוא גירד בראשו

לילך:"זה לא מצחיק! ויוני עכשיו בדרך לניו-יורק!" היא לקחה את התיק שלה "אתה! אל תדבר איתי יותר בחיים שלך חתיכת נחש!"

אבי:"אבל לילך"

לילך:"שום לילך עכשיו! ביי!" היא טרקה את הדלת והזמינה מונית

..:"טיסה מס' 227 לניו-יורק יוצאת בעוד כדקה" יוני שמע את ההכרזה לקח את התיק שלו והחל ללכת לכיוון המטוס.

לילך חזרה הביתה והחליטה לקחת את המכונית ולנסוע לשדה תעופה.

לילך:"תענה תענה תענה!" היא ניסתה להתקשר ליוני אבל הוא לא ענה לה

הפלאפון שלו צלצל וצלצל.. אבל יוני השאיר אותו על הכיסא כשהמתין לטיסה הטלפון רטט ורטט ולבסוף, נפל על הרצפה ונשבר לשני חצאים.

..:"המספר אליו חייגתם איננו מחובר אנא.."

לילך:"פאק!" היא זרקה את הטלפון לכיסא שליד וכעבור דקה הגיעה לשדה תעופה, היא חנתה בזריזות יצאה ונעלה את האוטו

..:"יוני?" יוני הסתובב וראה אישה עומדת בלבוש מכובד כמו של המזכירה של גבריאל "היי.. אני דניאלה ואני אהיה המלווה שלך, העוזרת הפרטית.. אני פה לכל מה שתצטרך.. אתה יושב בפרסט קלאס.. בוא אחרי"

יוני:"פרסט קלאס? וואו" הוא הלך אחריה היא הראתה לו את הכיסא והוא התיישב, אחת הדיילות ניגשה אליו

..:"אני יכולה להביא לך משהו?לשתות אולי? יש שמפניה"

יוני:"שמפניה? מעולה, אני חושב שאני הולך להנות מזה" הוא חייך והיא הנהנה בראשה ושמה לו כוס לידו ומזגה שמפניה הוא לגם מהכוס ונאנח "אני אתגעגע אלייך לילך" הוא לחש לעצמו ולקח עוד שלוק מהשמפניה.

לילך:"איפה הטיסה לניו-יורק?" היא שאלה את אחד האנשים שם הוא הצביע לכיוון כלשהו והיא רצה לשם "קריאה אחרונה לטיסה מס' 227 לניו-יורק" היא שמעה ונבהלה

לילך:"אוי לא" היא החלה לרוץ

..:"סליחה גברת, את לא יכולה להיכנס לפה! הטיסה יוצאת עכשיו"

לילך:"כן אני יודעת אבל זה דחוף"

..:"מצטערת אין לך אפשרות ללכת לשם"

לילך:"כן, אבל.."

..:"אין אבל, מצטערת" היא ראתה מעבר לזכוכית את המטוס שהתחיל לנסוע

.:"סליחה?" שאל מישהו מאחורי לילך והדיילת עזרה לו לילך תפסה את ההזדמנות ורצה לעבר המטוס

..:"היי! את! תעצרי!" היא רצה אחריה המטוס כבר החל לנסוע והיה כבר בחצי מהמסלול לבסוף הוא הגיע לסוף והחל להמריא וכשהוא ניתק מהקרקע ללילך זלגה דמעה וכרעה על ברכיה טומנת את ראשה בין שתי ידיה ובוכה

יוני הסתכל מטה וראה את השדה תעופה הופך לקטן וקטן יותר מרגע לרגע. הוא חיטט בכיסו והבחין שהטלפון שלו לא שם

יוני:"אוי שיט, בטח השארתי אותו שם, לעזעזאל.." הוא נאנח והסתכל מעבר לחלון

לילך התיישבה על הכיסאות ואותה אחת שעצרה אותה הביאה לה כוס מים

לילך:"תודה רבה"

..:"יהיה בסדר.." היא אמרה בחיוך והלכה משם היא לקחה שלוק והניחה את הכוס לידה היא השפילה את ראשה וראתה מתחת לכיסא שלה משהו היא התכופפה וראתה את הפלאפון של יוני חצוי לשניים "הוא לא יודע לשמור על כלום מה?" היא גיחכה תוך כדי הדמעות "עכשיו הפלאפון הזה מרגיש מה אני מרגישה, אוי ואבוי אני מדברת לפלאפון!" היא שמה את הפלאפון בתיקה והלכה משם.. עם לב שבור והמון תקווה שאולי הוא יצור קשר..

הנה פרק 33, מקווה שתאהבו!

מהפרק הקודם:

אורן:"אני ואת צריכים לדבר"

שיר:"מה?"

אורן:"אני חושב שאת צריכה לי כמה הסברים.. על החבר הזה שלך"

פרק 33-

שיר:"מה?"

אורן:"על בן שיר! אני מדבר על בן!"

שיר:"מה איתו?"

אורן:"את באמת הולכת לשבת פה בתמימות לשחק אותה לא מבינה?"

שיר:"כנראה.. אבל אם תגיד לי אני אבין"

אורן:"פגשתי אותו.. והוא היה עם מישהי אחרת"

שיר:"מה?" היא ניסתה להראות מופתעת, אבל את האמת היא הייתה מאוכזבת..

אורן:"לא סתם מישהי, עם אחותי הגדולה"

שיר:"רגע, מה?"

אורן:"מה מה?"

שיר:"יש לך אחות גדולה?"

אורן:"בטח.. היא פשוט בבית עם אבא שלי"

שיר:"לא הבנתי"

אורן:"מה יש לא להבין? ההורים שלי גרושים והיא גרה עם אבא שלי. טוב זה לא משנה עכשיו מה שמשנה זה שהוא אמר לי, שבינכם אין כלום"

שיר:"כי החלטנו להיפרד"

אורן:"הוא אמר שהוא מעולם לא היה איתך"

שיר:"אורן, עוף מפה"

אורן:"לא, אני רוצה להבין" הוא התיישב לידה "אני רוצה להתוודות"

שיר:"מה אני ניראת לך? כומר?"

אורן:"אני מקנא"

שיר:"מה?"

אורן:"טוב, קינאתי, בבן, אבל עכשיו שאני יודע שאתם לא הייתם יחד... אני רוצה הסברים"

שיר:"זה מה שניסינו לעשות"

אורן:"סליחה?"

שיר:"אני ובן"

אורן:"את חושבת שזה משחק?" הוא קם לפתע

שיר:"אתה רציני? מי שיחק עם הרגשות של מי?!אתה זלזלת ברגשות שלי!!"

אורן:"אני מעולם לא זלזלתי ברגשות שלך, כיבדתי אותם"

שיר:"אתה רציני?" היא אמרה בנימת גיחוך "לולא היית כזה קר אלי שום דבר מזה לא היה קורה!"

אורן:"את מבינה מה את אומרת? את אומרת שאם הייתי מסכים.. להתאהב בך.. כל זה לא היה קורה, אבל את לא מבינה שאני לא הצלחתי להשתחרר מהרגשות שלי לחברה הקודמת שלי ולא רציתי לפגוע בך... ולך לא היה אכפת. העיקר שאת מקבלת מה שאת רוצה! לא אכפת לך מאחרים מהרגשות של אחרים, רק משלך" שיר שתקה היא הבינה כמה בנאדם מגעיל היא הייתה אבל לא רוצה לצאת בלי המילה האחרונה

שיר:"מה כבר קרה עם החברה הקודמת שלך?! בגדת בה? ונפרדתם? או שאולי היא בך?!"

אורן:"לא, היא מתה בתאונת דרכים" שיר שתקה

שיר:"אבל אמרת שהיא פגעה בך..חשבתי שהיא בגדה בך או משהו"

אורן:"שיקרתי.."

שיר:"אורן אני מצטערת" היא ליטפה את גבו והוא השתחרר ממנה הסתכל עליה בפעם האחרונה ויצא מהחדר. היא נשארה לשבת לחצי שנייה ומיד הלכה אחריו היא ירדה במדרגות והוא בדיוק היה בדלת הכניסה "אורן חכה" הוא הסתובב היא רצה אליו ונעמדה לידו היא הסתכלה בעיניו והרגישה משותקת ולרגע מתמכרת לעיניו ולבושם המתקתק שלו.

אורן:"אני רוצה להבין אותך כבר" הוא אמר וליטף את לחיה

שיר:"אני רוצה להיות כנה איתך," היא אמרה בחשש "אני.." היא חיפשה את המילים הנכונות "אני חושבת שאני אוהבת את שניכם"

אורן:"מה?" הוא נראה המום, היא שתקה ולאחר כמה שניות שבהה בעיניה יצא משם בטריקת דלת

עדי:"מי זה?" היא שאלה מעבר לדלת

..:"אלון"

עדי:"מה אתה רוצה?"

אלון:"לדבר" הייתה שתיקה של חצי דקה

עדי:"אין על מה לדבר"

אלון:"ועוד איך יש, תפתחי את הדלת, בבקשה" עברו עוד כמה שניות, ואז היא פתחה את הדלת הוא לבש חולצה מכופתרת לבנה וג'ינס ושיערו היה רטוב. בידו היה זר ורדים לבן היא הסתכלה על הזר וחייכה "אה... בשבילך" הוא הביא לה את הפרחים

עדי:"אלון? הכל בסדר איתך?"

אלון:"אנחנו יכולים לדבר על זה בפנים?" היא פתחה בפניו את הדלת והוא נכנס היא הריחה את הפרחים וחייכה שוב. היא מילאה אגרטל במים והכניסה לשם את הפרחים היא הלכה לסלון ושמה את הפרחים על השולחן היא התיישבה על הספה

עדי:"שב" הוא התיישב "דבר"

אלון:"אני.. חייב  לך התנצלות, זו רשימה ארוכה למעשה" הוא חייך

עדי:"אתה לא אשם במה שהחמור עשה לי" היא השפילה את ראשה

אלון:"אני כן, אם לא הייתי בוגד בך אז זה לא היה קורה"

עדי:"אבל אנחנו לא היינו ביחד בכלל"

אלון:"באיזה שהוא מקום כן היינו ביחד..." היא שתקה "אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מידי.. אבל את האמת שלא באתי לפה בשביל לדבר על זה.. לא באתי לדבר עלינו באתי לדבר עליך.. איך את?"

עדי:"לא הכי טוב.."

אלון:"תראי.. הבאתי לנו סרט" הוא אמר והראה לה את הקופסא

עדי:"הבאת היצ'!... תודה אלון" היא חייכה ולקחה את הסרט מידו ושמה בדי.וי.די "אתה נשאר לראות איתי?"

אלון:"את רוצה?"

עדי:"כן"

אלון:"בסדר אני אשאר"

עדי:"אבל.. לפני שאני מפעילה.." הוא הסתובב אליה ולפתע הבחין כמה קרובה היא "אני רוצה להגיד לך משהו"

אלון:"אני מקשיב"

עדי:"אני רוצה שנתחיל מהתחלה. אני רוצה שנהיה יחד, ושהקשר כן יהיה מוגדר...." הוא השפיל את ראשו "אני רוצה שתהיה בנינו מחויבות.. אני רוצה להיות איתך" היא חייכה

אלון:"עדי?"

עדי:"מה?"

אלון:"אני חושב.. שאני מתאהב בך, ילדה" הוא חייך וגם היא. היא עלתה מעליו ותפסה את ראשו בשתי ידיה והסתכלה עמוק בעיניו חייכה ונשקה קלות לשפתיו. השפתיים שלהם נגעו לא נגעו. ולבסוף הלשונות התערבבו.

לאחר דקה הם התנתקו

עדי:"גם אני אלון" הוא העביר אצבע על שפתיה במגע שגרם לה לצמרמורת היא התיישבה לידו והפעילה את הסרט תוך כדי שהוא מחבק אותה אליו והיא שמה את ראשה על חזהו.

בן:"ספיר תעצרי רגע"

ספיר:"אל תדבר איתי בכלל.. יש לך חברה?!" היא שאלה והמשיכה ללכת

בן:"אפשר לדבר על זה?!"

ספיר:"לא"

בן:"אז למה את שואלת?" היא נעצרה והסתובבה

ספיר:"דבר"

בן:"האח שלך, יש לו ידידה... שהוא פגע בה כהוגן, ואחותי הקטנה חברה טובה שלה ובסה"כ עזרתי לאותה אחת לגרום לו לקנא זהו"

ספיר:"למה אני לא מאמינה לך?"

בן:"אני לא יודע, באמת ספיר, לא היה כלום"

ספיר:"מבטיח?"

בן:"כן" היא חייכה "בא לך לעוף מפה?" הוא קרץ

ספיר:"לאן?"

בן:"לאן שבא לך"

ספיר:"הבית שלך לא רחוק נכון?"

בן:"שני בלוקים מפה"

ספיר:"יאללה בוא נלך אליך" היא התקרבה אליו והם התחילו ללכת.

מור:"תומר, אני אוהבת אותך.. אתה יודע?" היא אמרה והסתכלה עמוק עמוק בעיניו.

תומר:"נסיכה שלי... אני אוהב אותך גם.. ואני תמיד כאן לצידך את יודעת?"

מור:"כן" הוא נשק לשפתיה נשיקה עדינה, שהיא יכלה להישבע שהעבירה בה מיליון ואחת צמרמורות "אני מצטערת על היום"

תומר:"על מה יש לך להצטער?"

מור:"שאני כזאת נטל עליך.. יכולת לעשות מאה ואחד דברים היום ובמקום זה באת איתי לאזכרה"

תומר:"את שומעת את עצמך? גם אם היית משלמת בשביל שאני לא יבוא הייתי בא" היא נאנחה "את חשובה לי, אני לא יזנח אותך לעולם.. אני מקווה שתפנימי את זה כבר" הוא אמר והם נרדמו מחובקים.

יום שבת:

קים:"אין משהו יותר טוב לעשות ביום שבת מאשר ללכת למסיבה אצל החברה המופרעת שלי" היא אמרה וצחקה כשהיו בדרך לביתה של בר חברתה של קים.

גיא:"אני עדיין לא הבנתי למה אני צריך לשאול את מור ותומר על החברה הזאת שלך"

קים:"אוח עזוב לא חשוב.. תעצור פה" היא סימנה לו והוא חנה הם יצאו מהאוטו והוא נעל היא פתחה את הדלת ובר קפצה עליה מהמטבח שמלא חטיפים נופלים מהידיים שלה.

בר:"קימה!!!!!!!!!!!!!!!!!!" היא קפצה עליה "יא כלבה התגעגעתי אליך דובה!"

קים:"גם אני שמחה לראות אותך קופה" בר התנתקה ממנה

בר:"ומי החתיך?" היא לחשה לה באוזן וקים נתנה לה מכה בכתף "מה אמרתי?"

קים:"זה גיא, והוא חבר שלי" בר נראתה מופתעת

גיא:"נעים להכיר" הם לחצו ידיים ונתנו נשיקה בלחי

בר:"אהה... כמה זמן?"

קים:"שבועיים אולי קצת יותר"

בר:"ולמה זאת הפעם הראשונה שאני שומעת על זה?" קים דחפה לה מרפק

גיא:"לא יודע.."

בר:"טוב אתם באים או מה?" היא הובילה אותם לסלון וכל מי שהיה שם קפץ על קים בשמחה. והיא הציגה בפניהם את גיא.

..:"קים.. הי" היא הסתובבה

קים:"היי.. דביר.. מה שלומך?"

דביר:"היו לי ימים יותר טובים.." גיא הצטרף הדביק לה נשיקה קצרה בפה

גיא:"שלום, אני גיא" הוא חייך ולחץ את ידו

דביר:"היי, אני דביר. אז מה? אתם כאילו יחד?"

קים:"לא כאילו, אנחנו יחד"

דביר:"תגידי קים.. אנחנו יכולים לדבר רגע לבד?"

קים:"לא, יאללה גיא בוא.." היא משכה אותו והם הלכו לרקוד

"אהה.. אני לא יכולה יותר יא מופרע, כמה אפשר לרקוד?" היא התיישבה בספה עם כמה חברים וגיא המשיך לרקוד עם כל השאר שם.

בר:"סלחו לי.. זוזו.." היא פילסה את דרכה לעבר קים היא התיישבה לידה והביאה לה שתייה

קים:"אוו, מלכה" היא שתתה

בר:"חתיך החבר הזה שלך" היא קרצה לה

דביר:"כן, מזל טוב" הוא אמר והתיישב על הכורסא

בר:"אוווו שקט יא קנאי, בעייתך שנתת לה לברוח לך מהידיים"

קים:"אפשר לא לעשות את זה עכשיו?"

בר:"נוו.."

קים:"מה נו?"

בר:"שכבתם?" היא שאלה בחיוך ערמומי

קים:"בר! חצופה" היא הכתה אותה

בר:"זה אומר שכן או לא?"

קים:"לא"

בר:"נזירה היית נזירה תישארי!" היא שתתה

קים:"זכותי לשמור על הבתולים שלי עד שאני ירגיש מוכנה!"

דביר:"קים אני ממש חייב לדבר איתך"

קים:"אבל אני ל-א רוצה" הוא נאנח וקם משם ועלה למעלה

בר:"מאמי, אני יודעת שאת לא סולחת על מה שהוא עשה.. אבל.. יש לו משהו באמת חשוב לספר לך."

קים:"נו, אז תספרי לי את"

בר:"לא, הוא צריך לספר לך את זה" קים נראתה מבולבלת ועלתה אחריו

גיא:"היי, לאן היא הלכה?"

בר:"היא כבר תבוא נשמה.. בוא לרקוד איתי בינתיים!" היא משכה אותו והוא התפוצץ מצחוק

 קים:"דביר? אתה כאן?" היא נכנסה לחדר של בר ונזכרה בימים שהן בילו שם יחד היא ראתה את התמונה של שתיהן על השידה שליד המיטה וחייכה

דביר:"אני כאן" היא הסתובבה וראתה אותו נשען על הקיר

קים:"דביר, מה קרה? בר אמרה שזה חשוב"

דביר:"זה חשוב" הוא אמר והיא ראתה לפתע דמעה זולגת על לחיו

קים:"דביר! מה קרה?" היא התיישבה לידו וליטפה בעדינות את גבו

דביר:"אני צריך לספר לך משהו.."

קים:"דבר אני מקשיבה"

דביר:"לפני שבוע גילו אצלי גידול סרטני"

קים:"מ.. מה?" היא מלמלה

דביר:"כן, גילו אותו במצב מתקדם"

קים:"לא נכון, דביר, תגיד לי שאתה צוחק עלי"

דביר:"הלוואי ויכולתי"

קים:"אני כזאת מטומטמת, אני מצטערת.. לפעמים אני צריכה ללמוד לשים את האגו המנופח שלי בצד"

דביר:"לא.. אם גם החברה שלי הייתה בוגדת בי לא הייתי רוצה להקשיב למילה ממה שהיא אומרת"

קים:"אני מצטערת.. אבל.. הרבה אנשים יצאו מזה! גם אתה תצא מזה! נכון?.."

דביר:"רוב הסיכויים שלא.. למה לדעתך באתי לפה? באתי להיפרד"

קים:"מה? לא! אין מצב! אתה לא עושה לי את זה דביר!"

דביר:"יש לי בררה? אלוהים שונא אותי..."

קים:"אל תדבר ככה.."

דביר:"אני כבר השלמתי עם המצב.. אני הולך למות אני מרגיש את בכל שנייה" היא לקחה את ידו וליטפה אותה הוא חייך "אני יכול להישבע לך.. שבשנייה הזאת שנגעת לי ביד, הרגשתי חי מאי פעם.. ולא שמחר זה הולך להיות היום האחרון שלי"

קים:"זה לא הולך להיות היום האחרון שלך!" היא אמרה ודמעות זלגו מעיניה

דביר:"צודקת, יש לי עוד יומיים"

קים:"ציני היית וציני תישאר" היא צחקה תוך כדי הבכי והוא מחה את דמעותיה

דביר:"בקיצור קים, פרונקל מכוער שכמותך" הוא אמר והיא צחקה "אני רוצה שתמשיכי להיות בנאדם מדהים כמו שאת.. ו... שתזכי לעוד הרבה זמנים יפה עם החבר החדש שלך, הוא נראה באמת מקסים, אם לא הייתי גוסס הייתי יוצא איתו." הוא הרים את ראשה וליטף את לחיה "אני רוצה להיחרט בתור ידיד שלך, ולא בתור זה ששבר לך את הלב.. טוב מתוקה?"

קים:"אל תדבר ככה.. אתה תחיה. אני מאמינה בזה, אני מאמינה בך"

דביר:"אני סיימתי לנסות.. נמאס לי כבר.. כבר הספקתי להבין כמה החיים מייאשים"

קים:"נכון! לפעמים החיים בזבל, אבל זה לא אומר שמשליכים את הכל לפח, אסור לך לוותר, אסור לך!" הוא שתק לכמה רגעים "תבטיח לי שלא תוותר"

דביר:"קים..."

קים:"תבטיח!"

דביר:"אוקי.. אני מבטיח" הוא חייך והם התחבקו.

הם ירדו למטה וכולם היו כבר בשיא המסיבה ובשיא השכרות גיא שכב על הספה בקצה השני של הבית איפה שלא היו אנשים עם רגל אחת למעלה פה פתוח ויד אחת עם כוס כלפי מטה קים צחקה ומחתה את שאר דמעותיה היא התקרבה אליו וניערה אותו

קים:"גיא, קום, אתה שיכור אש.. בוא הביתה"

גיא:"איזה שיכור" הוא אמר ונשמע צלול למדי.

קים:"אז סתם נרדמת?"

גיא:"אני מניח"

קים:"בוא, אני עייפה" היא הושיטה לו יד לעזרה והוא משך אותה אליו "משוגע" היא צחקה

גיא:"עלייך" הוא נישק אותה בפה ואז הם קמו ונפרדו מכולם.

הם נכנסו לאוטו וגיא התניע

קים:"אז איך זה שנרדמת אם אתה לא שיכור?"

גיא:"כי הלכת עם משמו ובר הלכה עם איזה מישהו וכל השאר לא הכי מתחברים לחדשים כנראה"

קים:"כן... מכירה את זה.. לא נורא.." הוא עצר מול פתח ביתה של קים "אתה.. רוצה לעלות?"

גיא:"מה? עכשיו?"

קים:"כן למה לא?"

גיא:"לא יפריע לאמא שלך?"

קים:"לא, היא ישנה"

גיא:"סבבה" הוא חנה ונעל את האוטו הם נכנסו מחובקים לתוך ביתה ועלו לחדר שלה.

קים:"תנעל אחריך" הוא נעל את הדלת וחלץ נעליים בעוד שהיא חולצת את נעלייה ונשכבת על המיטה

גיא:"אההה" הוא צעק וקפץ עליה

קים:"אווץ' גיא יא מטורף, שלא תעיר את אמא שלי" הם צחקו והוא נשכב לידה.

גיא:"מדהימה שכמותך"

קים:"מה מאמי?"

גיא:"כלום.." שניהם שתקו

קים:"אז מה אתה הולך לעשות? פשוט לשכב פה ולבהות בי?"

גיא:"כנראה שזה מה שאני יעשה בדקה הקרובה.. ואולי יגניב לך איזו נשיקה.."

קים:"אולי?" היא שאלה ועלתה מעליו ונשיקה אותו

גיא:"זה.. לא.. היה... בתוכנית.." הוא אמר תוך כדי שהיא מנשקת אותו נשיקות קטנות בפה. לפתע הם התהפכו והלשונות התערבבו היא ליטפה את גבו וקצת שרטה הוא חייך תוך כדי הנשיקה וגרם לה גם לחייך הוא ירד לצוואר שלה ונישק אותו נשיקות קטנות ואז הוא עלה חזרה.

גיא:"את מדהימה אותי כל פעם מחדש" הוא לחש לה ונשך לה את תנוך האוזן מה שגרם לה להתפתל ולצמרמורות. הוא הרים קצת את חולצתה וליטף את בטנה. הוא ירד מנשק כל אזור לא מפספס אף נקודה הוא נישק את בטנה והעלה לה קצת את החולצה היא לא הראתה שום התנגדות וכל מגע שלו גרם לה לצמרמורת. הוא עלה חזרה למעלה יחד עם החולצה והיא הרימה את ידיה והוא הוריד את החולצה שלה. היא החלה להוריד ממנו את החולצה והוא התרומם והוריד ממנו את החולצה וחשף את שרירי הבטן שלו. היא ליטפה את הריבועים כאילו סופרת אותן מה שגרם לו לצחוק ולנשק אותה שוב.

גיא:"קים" הוא הרים אליה את מבטו "אני אוהב אותך"

קים:"אני אוהבת אותך גם" היא חייכה והם התנשקו שוב  לאחר כמה שניות הג'ינס שלו נזרקו על הרצפה והמכנסיים שלה גם מצאו מקום על הרצפה הוא ירד לכיוון התחתונים שלה ונישק בעדינות את בטנה התחתונה מוריד לאט את התחתונים שלה והיא הורידה את שלו. לפתע הוא נשכב מעליה מסתכל עמוק בעיניה.

קים:"גיא, זאת הפעם הראשונה שלי.. תשמור עלי" הוא חייך ונישק אותה

גיא:"תמיד" היא פישקה קצת את רגליה והוא נצמד אליה עוד קצת. והחל לחדור אליה לאט היא נשכה את שפתה התחתונה והוא עצר "את בטוחה?"

קים:"אין דרך חזרה" היא חייכה והוא המשיך ונזהר בכל תזוזה שלו, בכל תזוזה שלה.

ואז הוא היה כולו בטוחה והיא הרגישה צריבה, וכאב, אבל האהבה הייתה כמו מאין תרופה, כמו מרפה טבעי. הוא חיבק אותה ויחד הם הגבירו את הקצב היא תפסה את גבו כל כך חזק שהיא השאירה לו שם שריטות. הזיעה של שניהם התערבבה ולבסוף הוא נשכב מעליה מנשק את צווארה בעדינות מניח את ראשו על החזה שלה והיא מלטפת את ראשו בעדינות.

גיא:"אני אוהב אותך"

קים:"גם אני אוהבת אותך"