אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן, אל תתייאש ותמיד תהייה בשמחה!

המחשבה במעופה יכולה להגיע אל מחוזות רחוקים, נוגעת ולא נוגעת בכל מיני נושאים, נותנת הרבה וכמעט שלא דורשת, היא נמצאת שם אך לא מפריע.

טוב לי במחשבה ולמחשבות הרבות באשר הן תמיד נוח אצלי.

אבל לנסות ולהעביר את אותן המחשבות מן הרעיותן הקופצנית בתוך ראשי אל הכתב המסודר והקבוע זה יכול להיות ממש אסון.

וכך יוצא שכל היום אני עובר בין כל מיני מקומות במחשבתי ועליה, אך כאשר אני בא לדבר עם משהו ולנסות ולהסביר לו את מקומי הדברים יוצאים מבולבלים ורדודים.

למשל היום, בנסיעה באוטובוס, ומולי יושב איש צעיר ומבטו משוטט כמחפש משהו, הוא מנפנף לשלום לחבריו שעברו לידו אך מבטו נשאר חסר מנוחה, הוא שם לב שאני בוחן אותי והוא הסתכל עליי בצורה שחודרת אותי כאילו הוא יודע על מה אני חושב עליו, והמשיך לחפש את אותו הדבר שגמני וגםמהוא יודעים שלא נמצא על האוטובוס או באיזור הזה בכלל. כי המבט הזה מוכר לי, המבט של החיפוש של הרצון הלא ברור לשמהו אחר, נתקלתי במבט הזה הרבה פעמים כשהתבוננתי במראה וחיפשתי את האמת שם, אך גם שם היא לא הייתה.

וכך אני ממשיך לחפש אמת,

ממשיך לחפש דרך,

חושב על עם-ישראל ולאן הוא הידרדר.

חושב על מקומה של ארץ-ישראל

ועל השפעתה של תורת ישראל,

ועל השילוש ביניהם.

חושב על תיקון עולם,

על הנוער,

בנ"ע וכד'

ועולות בי פתרונות

צרכים

ונקודות

אך לאן זה גורר אותי???

חושב על חבריי החדשים, והישנים

על אדיאלים שחלפו מן העולם

על אדיאלים שעזבו אותי

ועל אלה שרק נולדו.

מתאכזב מכשלונות

שמח בהצלחות

וממשיך בדרך.

בין רגבים לפלס,
אחריי הלשביו"ת ולפניי ביסל"ח,
במהלכם של ההסתערויות על הגבעות הפזורות בשטח
או בשעת הפוגה ככיתת רתק המשקיפה רחוק,
וכמובן שבשעות השמירה הארוכות והבודדות
ובהליכה המייגעת אך מחשלת של המסעות,
יש הרבה מקום לכל מיניי מחשבות.

מצטער אך קשה לי להביא לכתב את מה שעשיתי בחודש האחרון בו לא כתבתי כאן, אולי בפעם אחרת, אם ירצה ה'.

נדב :) ש.