אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן, אל תתייאש ותמיד תהייה בשמחה!

לדעת שמאחוריי כל מספר יש שם,

לדעת שמאחוריי השם יש סיפור.

להכיר את הסיפור

ופתאום להרגיש בכאב.

כששמעתי על הפיגוע לא התרגשתי, למרות שזה היה בעיר מגוריי איני מכיר אנשים שמסתובבים בקניון, אני שונא שעושים מהפיגועים מספרים, אך הזמן, השגרה, המצב הכניס אותנו לאדישות קשה, ואז, כשקיבלתי את הבשורה על פציעתך, על כך שלא תחזור להיות כקדם, ולבסוף גם על מותך-הרַצְחֵךָ, ועכשיו הכל שונה.

אני לא יודע מה באת ללמד אותנו בעולם מאור,

אולי כל זה בא להעיר אותנו...

למה אתה- זאת בטח הייתה טעות- הרי להיות מליץ יושר מספיק אדם מתפלל- ואתה- איש עשייה.

נשאר לנו עוד כל-כך הרבה לעשות ביחד,

הרי רק שבוע שעבר כשהייתי בבית רצית שנעביר פעולה, אך אמרת שזה לא הזמן המתאים, דיברנו ל זה ביום שיש שעבר ואמרת שתנסה שוב בשבוע הבא כשאצא.

אביך אמר שלא השארת דבר חוץ מהילד שב"ה יוולד, אך אני יודע שהשארת לנו הרבה יותר.

החדר בסניף שכולם מתפעלים ממנו- היה רק ההתחלה.

המטרה ליצור מוקד לימוד, ומוקד תורני בסניף, ומשם להרבות בתורה בכל העיר נתניה.

דיברנו על כך שצריך להקים ישיבה, סיכמנו שמקסימום עוד חמש שנים היא כבר תקום.

משהו אמר בהלוויה שלך, שאתך מת החלום.

גם הוא טועה. החלום חי בתוכנו.

פעם אמרת לי משפט שמלווה אותי לכל מקום "אתה יודע מה השוני ביננו, שאתה רוצה לשנות את העולם, אני עובד על נתניה" הסניף, העיר, התורה.

לא תמיד הסכמתי אתך, רציתי שתחשוב בגדול, אך העשייה שלך עולה עליי בהרבה.

בכיתי היום-

גולנצ'יקים לא בוכים,

אבל אני בכיתי היום.

בכיתי כי יותר לא אזכה לראותך, ויש לי עוד כל-כך הרבה מה לומר לך, כל-כך הרבה נושאים שלא ליבנו, יש עוד הרבה מקומות שאני זקוק שתעזור לי, אם בעיר ואם בעולם.

בניתי עלייך, אתה יודע, אתה הרי הבטחת לי, ועכשיו כשהלכת אש נשארתי כלבדי.

יש לי חברים רבים, אתה מכיר חלק ניכר מהם, ואני ביחד עימם מבטיחים לך שנקיים את חלקנו ונמשיך...

אני לא כועס על הי"ת, וכבר מזמן חדלתי לשאול "למה?" אבל עכשיו אני שואל את ה"איך?" איך אוכל להמשיך לצעוד בלעדייך.

אני יודע שזה אגואיסטי, ושאני עצוב עליי, אך אני עצוב על החלק שלך שמת בתוכי, והיום נפרדנו.

אנצור אותך עימי, מאור, אזכור ולא אשכח.

אני מבטיח להמשיך ללכת ולהתקדם לפי המטרות שהצבנו לעצמנו, קום תקום הישיבה שתהייה לאור גדול לעיר ולארץ כולה.

לצערי לא אוכל להתדיין עימך באיזה דרך זה ייעשה, אני יודע שאנחנו לא מסכימים על הכל, אך אני מקווה שתתפלל עליי שם מתחת לכסא כבודו ותבקש ממנו שייתן לי בינה לדעת את האמת.

יש לך הרבה עבודה למעלה, ואני בטוח שכמו בכל מקום אחר שרק נקראת מילאת כל דבר ברצון ועל הצד הטוב בותר, כך גם היום.

מאור, תתפלל עליינו!

תתפלל על הורייך, עזור להם שלא יהיה להם קשדה עם האובדן.

תתפלל על אישתך על ילדך, שלח להם כל טוב ועזור להם להמשיך.

תתפלל על עם-ישראל, הוא נמצא במצב קשה ומבולבל.

תתפלל לביאת משיח שיבוא ויגאלנו, ואולי גם תחיית המתים ואז ניפגש שוב.

תתפלל על כל הצרות וכל מה שצריך,

אך בבקשה אל תשכח אותי, חבר דרך, תתפלל גם עליי, וביחד נמשיך לצעוד.

לא תרצה לראות אותי ממשיך לבכות, בכי זה טוב בשביל לפרוק אך לא בשביל לחיות, אז אני ממשיך, כי כך אני מרגיש שאה רוצה.

היום היינו בביתך, הם חשבו להעביר את השיעור הקבוע מהסניף לבית, אמרתי להם שכמו שהכרתי אותך, אתה תעדיף שהשיעור יהיה בסניף, כי הייתה לך מטרה שבסניף יישמע קול התורה, ואני מבטיח לך שאנו נמשיך להשמיע אותה.

בסוף ההלוויה, נגשתי לחבר משותף ושאלתיו מה עושים, הוא ענה לי בפשטות הולכים אל מאור, תמיד ביתך היה פתוח לקבל אותנו, תמיד כשהיינו מסתובבים חסרי תכלית היית נכוון אותנו לעשייה לעבודה.

קשה לי לדבר עלייך בזמן עבר, מאור, אך עכשיו אני אמשיך לצעוד, ואתה במקומך החדש תנהל כתמיד את העבודה.

אז זהו, נפרדנו.

רציתי לכתוב משהו אחר, אך יצא מאין מכתב אישי שכזה, ועדיין לא אמרתי הכל, עדיין יש לי עוד הרה דברי0ם פתוחים.

אך בינתיים עלי לומר לך שלום חבר.

להתראות מאור,

אנחנו עוד נפגש,

אני מבטיח.