אני לא רוצה שהקטע הזה יישמע נורא דכאוני כי כבר יש מספיק פריקים וגותים בעולם הזה.
אבל מה שכן, באמת נמאס לי.
מכל הבחינות אני גרועה. אני רוצה להתעלף. שסוף סוף לאנשים יהיה אכפת ממה שאני עוברת.
מבחינה לימודית-שואף לאפס. משנה שעברה קיבלתי אולי 100 אחד או שניים. כל השאר בערך 70.
מבחינה משפחתית-שואף לאפס. אף אחד לא מרוצה ממני. אני כל הזמן רבה עם כולם.
מבחינה קריירית-אני גרועה בכינור. המורה שלי כועסת עליי, ומחר גם המנצח של התזמורת עומד לרדת עליי. ובגדול. פשוט בא לי לבכות.
מבחינה חברתית-מה עוד יכול להיות? כמובן ששואף לאפס. אני ושלמה ההומו די רבים (נראה לי).
אני פשוט רוצה לבכות. או להתאבד. אחד מהשניים.
טיפ: כשהזמנים קשים כמו עכשיו, לא תפתרו את זה בלחתוך הכל וזהו, ולהתאבד. אלוהים מציב לנו מכשולים כל הזמן. הוא רק בוחן אותנו במצבים רעים.
אולי בפעם האחרונה-שלכם, אנונימית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
