שלום לכולם ,

הפעם החלטתי להעלות קטע קצר שנכתב במעט ההשראה שנותרה לי :)

אבל לא לפני שאשלח תודה ענקית אל ayano_chi המופלאה. תודה רבה לך על העיצוב החדש והמקסים שעשית עבורי.

ועכשיו , לקטע עצמו תהנו...

ביחד לנצח

דמעות מלוחות זלגו על לחיי זורמות כמפלים, נוחתות על פניך הקרים.

"עלמתי.." לחשת אלי במפלתך ידיך הושטה אל פני אך נחתה על הארץ לפני שהספיקה להגיעה אל יעדה.

עיניך השחורות נראות כו כבויות ופניך לבנות כשלג שירד באותו הלילה.

לא חשבת כלל על עצמך, אלה רק על גורלי. 

בגבורה חצצת ביני ובן החץ שנועד לפלח את ליבי, יודע שאינך אלה בן תמותה פשוט אשר אינו חסין בפני המוות.

ועתה , שכבת בזרועותיי כה שקט ושלו ביודעין שבצעת את המוטל עליך.

" תמיד הגן על עלמתי , גם במחיר חיי" נשבעת אז כנפגשנו לראשונה, פניך נאים ועיניך השחורות נצצו בגאווה שאין שניה לה.

 לו רק ידעתי את אשר מצפה לנו בסוף הדרך הזו הייתי נופלת על ברכי רק כדי למנוע ממך את הסוף המר אשר בלי כל ספק לא היית ראוי לו.

תמיד הערצתי אותך, נחישותך הרבה אשר הפכה אותך לאוויל בפני רבים היא זאת שגרמה לי להבין עד כמה נדיר אדם שכמותך בארץ חשוכה זאת.

ואילו עכשיו, עזבת אותי מותיר אחריך שובל של דמעות וכאב שלא נגמר.

בלעדייך אין לי עוד דבר , בלדעייך אני רק עוד צל המושטט לא מטרה.

בלעדייך אהובי, חיי אינם עוד חיים.

לו רק יכולתי להחזיר את הזמן לאחור , לו רק יכולתי לומר לך עד כמה חשובה נוכחותך בחיי.

אך הדבר אינו אפשרי עוד, נותרה רק דרך אחת בה אוכל לפעול.

בעודי לוקחת את הפגיון המוכסף אשר שמרת בקנאות רבה כל כך תחת מגפך.

עוברת בליבי המחשבה שלו יכולת לראות אותי עכשיו  וודאי שהיית מגנה אותי וקורא לי פחדנית ופתיה אבל החיים בלעדייך נראים כו חשוכים ובודדים.

עתה משקרבתי את הפגיון אל חזי המתכת הקרה צוננת על עור גופי , אני נזכרת בחיוך החם.

בעודי נועצת את הפגיון בבשרי, נופלת אל הקרקע קרוב אליך דמועות נופלות על לחיי ומחשבה אחרונה עברה בראושי, מחשבה שמלאה את כל כולי תקווה.

בקרוב אהובי, בקרוב ניהיה יחד לנצח ואיש לא יפריד בינינו עוד.

נשמותנו יתמזגו זו בזו בעולם שמעבר וכך נשאר תמיד;

                                                        ביחד לנצח...

וובכן, זה הכול בנתיים .  

                       אז, עד הפעם הבאה...

                                                        Me