מטרד

תמיד הזזת אותי הצידה, כמשהו לא חושב, כעוד אחת מהאנשים אותם פגשת בימיך העסוקים.

הייתי שם בכל רגע בו היית זקוק לאוזן קשבת או סתם, מישהו לצעוק עליו.

הייתי שם בימים, הייתי שם גם בליילות,  יושבת ומקווה שתביט אלי ותראה אותי כמו שהייתי.

ולא כמו שהייתי בעיינך, כמטרד.

אבל אתה בשלך, עסוק בעצמך, בכאבך, בבעיותך ולא רואה אותי.

אני, שהשתקתי את כאבי ובעיותי, אני שנתתי הכול כדי שאתה תפרח ותסגסג.

אני שבעיינך נראת כלא יותר מסתם מטרד.

וובכן, זה הכול בנתיים.

                       עד הפעם הבאה...