שלום לכולם,

בתור התחלה הייתי רוצה להודות מכל הלב ל ayano_chi המקסימה... והכל כך נהדרת, על העיצוב החדש והמהמם שלי, על הבטא ועל עזרתה הרבה והעובדה שהיא תמיד מוצאת זמן לעזור. רב תודות לך יקרה .

דבר שני, חלקכם בוודאי כבר הספקתם להכיר את האובססיה הענקית של לאנימה ואפילו אולי מכירים את הפאן פקשן המדובר שהעלתי בבלוג הסיפורים השני שלי  life by flay  שכיום מפורסם בו הסיפור 'מבצר האור'.

וכיוון שאני אובסיבית לאנימה ולסיפורים שלי  החלטתי להעלות מחדש את הפאן פיקשן שמגולל משולש אהבה בין כוהנת מים אשר מתאהבת כנגד כל הסיכויים בסמוראי קר ואדיש שנשבע יחד עם חבריו להגן על כפרה. וסמוראי צעיר שמתאהב באותה כוהנת גם כשהוא  יודע שליבה שיך לאחר.

הפאן פיקשן נקרא ' אהבה חד צדדית' ונכתב על הדמויות קירארה, קיוזו וקצ'ושירו מהאנימה ' שבעת הסמוראים'.

אגב, לכל אלו שכבר קראו את הפאן פקשן בבלוגי השני, רק רציתי לומר שהוא עבר שינויי ועריכה מחדש אז מומלץ לקרא אותו שוב, למי שמתחשק...

טוב, זה כל החפירה לבנתיים מקווה שתהנו...

פרק א'

הלילה היה חשוך וקר בשעה שהחלה קירארה מתקדמת אל מקדש הכוהנות, ביתה. שלפתע הרגישה כאילו מישהו עוקב אחריה.
"מי שם?" שאלה הנערה בקול רועד.
מבין העצים יצא גבר – הוא היה גבוה, רזה ונאה.
שערו היה בלונדיני והגיע עד אוזניו, עיניו הצרות שצבען אדום כאש ברקו באור הירח כגחלים רוחשות. גופו שהיה צנום אך מרשים למדיי, כוסה כליל על ידי מעיל עור אדום שהגיע עד אחרי ברכיו. היה זה קיוזו – סמוראי מוות לשעבר, כיום לוחם לצד הסמוראים המגנים על כפרה.
"למה אתה עוקב אחרי?" שאלה קירארה.
קיוזו נתן בה מבט קר, בוחן אותה מכף רגל ועד ראש, את גופה אשר היה מוכסה בחצאית עד הברכיים וחולצת בטן כחולה כים בעלת שרוולים ארוכים, צבעם לבן. שפתיה הורודות, עיניה בצבע חום אדמדם ושערה החום אשר נח על כתפיה.
"הזקן ביקש ממני ללוות אותך." אמר לבסוף.
'בזקן', ככל הנראה התכוון למאסטר קאמביי. חשבה לעצמה הנערה. שימאדה קאמביי, היה ראש שבעת הסמוראים, שהגיעו להגן על כפרה מהשודדים.
"הוא בוודאי חושב שאני חסרת הגנה." מלמלה קירארה לעצמה, מרימה את סנטרה בהתגרות, "אני לא צריכה שילוו אותי." אמרה בגאווה והחלה הולכת משם.
קיוזו חייך חיוך מריר ונעלם על בין העצים, כמו שהכירה אותו, לא נראה היה שהוא תכנן לעזוב אותה לבד, הוא היה שם, משגיח עליה מרחוק.
קירארה המשיכה בדרכה מתנהגת כאילו אין איש מאחור, אבל, הוא היה שם, היא יכלה להרגיש אותו נועץ בה מבטים.
לאחר הליכה ממשוכת הגיעה הנערה אל ביתה, היא מיהרה להיכנס פנימה ולסגור את הדלת אחריה.  "קירארה?" נשמע קול ודמות נמוכה ומוכרת עד מאוד, בעלת שיער ארוך ולבן, יצאה מפתח אחד החדרים.
קירארה מהרה אליה, "סבתא, מה את עושה מחוץ למיטה?".
"זה בדיוק מה שאני רציתי לשאול אותך, מה את עושה מחוץ למיטה בשעה כזאת?", "כבר מאוד מאוחר.".
"כן, אני יודעת." ענתה הנערה בצייתנות.
"איפה היית עד עכשיו ?" שאלה הזקנה בדאגה.
"הייתי עם הסמוראים סבתא." השיבה קירארה, מרכינה ראשה, היא ניסתה להסתיר את פניה האדומים.
למה היא החלה להסמיק ככה.
"הסמוראים, מה?" נאנחה הזקנה, עיניה החומות הביטו בנערה וקראו את הסומק שהחל מעמיק בלחייה, הדבר היה מטריד ביותר.
האם ייתכן שקירארה מעוניינת באחד מהם?
היא כבר תארה לעצמה שדבר כזה  עלול לקרות, "טוב עכשיו כבר מאוחר מאוד ועלינו לקום מוקדם מחר בבוקר, אל תשכחי שעלינו לברך את  החודש החדש.".
"כן, סבתא." השיבה קירארה בצייתנות.
"קדימה, לכי לישון. אנחנו נמשיך לשוחח מחר.".
"כן, לילה טוב, סבתא." אמרה הנערה בעודה קדה קלות וממהרת לחדרה.
"לילה טוב." אמרה הזקנה מודאגת, נותנת  מבט אחרון ומודאג בדלת הכניסה, בעוד נכדתה נכנסת  אל החדר.
בהחלט נראה היה כי  היא מעוניינת במישהו ובלי שום כל ספק היה מדובר בסמוראי. השאלה היא במי?
וודאי היה זה הנער הצעיר וקל הדעת ההוא מה היה שמו, משהו עם 'ק' .
"אה, לא חשוב."  נאנחה. מי שזה לא יהיה, היא ידעה שהעניינים החלו להסתבך.
קירארה טרקה את דלת חדרה, נשענת עליה שהיא נאנחת בכבדות.
מה קרה לה, ממתי היא מסמיקה ככה ולמה, הרי בסך הכול ענתה לשאלה ששאלה אותה סבתא. היא בסך הכול הלכה לראות את הסמוראים.
האם יכול להיות שהיא מתעניינת באחד מהם?
קירארה נאנחה ושלחה מבט אל המיטה הנוספת שהייתה בחדר, שם, שכבה לה בשקט קומאצ'י, אחותה הקטנה. ישנה לה בשלווה ולא נראה שמשהו מפריעה את שנתה. אט – אט התקרבה הנערה אל המקום בו ישנה הילדה, נושקת לה על לחייה ומחייכת.
"הלוואי שגם אני הייתי מסוגלת לישון ככה." היא נאנחת בשנית, בעודה מחליקה אל בין הסדינים.
אך עדיין לא הצליחה להירדם, ראשה החל להריץ את  אירועי הערב; הביקור שלה בבית בו שוהים הסמוראים, הוויכוח שלה עם קצ'שירו, אשר היה ידוע כבחור צעיר וחם מזג עד מאוד. אם כי  התנהגותו כלפיה הייתה שונה מזו שנהג בה כלפי השאר, איתה  היה רך ועדין יותר.
הייתה גם השיחה שלה עם האדון קאמביי, מנהיג הסמוראים ולסיום התקרית עם קיוזו.  קירארה החלה לתהות  מדוע הייתה כל – כך קשה איתו.
זה נכון, שקיוזו לא היה מלאך לפני שהצטרף להגנה על כפרם, ממש להפך, הוא עבד בשרותו של המושל הרודן אמאורו והרג אנשים ללא הבחנה, רק כי קיבל פקודה.
אבל עדיין, זה לא מסביר למה היא כל – כך קרה אליו.
ואולי היא מתנהגת ככה בגלל, בגלל  שהיא... "אוי אלוהי."  נאנחה הנערה, לחייה החלו מתמלאות בסומק רק מהמחשבה על כך. זה לא יתכן שהיא מתחילה להתעניין בו.
קירארה התהפכה במיטתה, אך לא יכלה להירדם, לבסוף  קמה והחליטה לצאת לטיול קצר בכפר. רגליה נושאות אותה הרחק – הרחק מביתה.
לפני שהבינה מה היא עושה הייתה כבר בבקתה בה גרו הסמוראים.
עיניה הופנו אל חדר אחד שהיה בכניסה לבית, דלתו של החדר הייתה חצי פתוחה ואור ריצד על הקירות.
שם בין הצללים, היא הבחינה בדמות, הייתה זאת דמותו של גבר.
הוא היה גבוה ובלונדיני.  ועמד עם גבו אליה, גופו רזה, אך החטוב היה מכוסה כולו מעיל ארוך ואדום, "קיוזו..." היא לחשה.
לא נראה היה שהוא הבחין בה והיא הביטה בו בשקט בעודו מוריד אט –  אט את מעילו, מתחת למעטה המעיל, התגלתה חולצה שחורה צמודה ארוכת שרוולים, שהבליטה במדויק את תווי גופו,  הוא אמנם היה גבוה ורזה יותר מהסמוראים האחרים, אך עם זאת מרשים עד מאוד.
קירארה הביטה בו נדהמת, לא הייתה זאת הפעם הראשונה בה ראתה אותו ללא המעיל, אך הפעם זה היה שונה היה משהו מוזר באוויר, משהו מחשמל.
קיוזו פשט את חלוצתו, חושף בפניה חזה גברי בנוי להפליא וקימורי גב מושלמים, קירארה הביטה בו בפליאה, בעודו מסתובב סביב החדר כמו חיית פרא חסרת מנוח. היא התקשתה להסיר ממנו את העיניים. בולעת את הגוש שעמד בגרונה, גל של חום החל מציף את גופה בשעה שהביטה בסמוראי יפה התואר שהלך הלוך ושוב ברחבי החדר,  עיניה סוקרות כל פרט ופרט בגופו.
היא אומנם ראתה גברים ללא חולצה בעבר, כאשר עבדו בשדות האורז אבל זה לא היה כלל אותו הדבר. בנוגע לאהבות ולמערכות יחסים, הייתה קירארה טירונית, כיוון שאת כל חייה הקדישה לתפקידה ככוהנת  מים ולא התפנתה לחשוב על גברים ואילו עכשיו היא עומדת כאן מול פלא כזה, כל גופה רועד, פניה סמוקים ונשימתה מואצת.
לפתע, נראה היה שקיוזו הבחין בה, הוא התקרב אליה, עומד ממש מולה, אוסף אותה בזרועותיו החסונות ומצמיד אותה קרוב אל גופו, קרוב  כל – כך עד שיכלה לחוש את ליבו פועם בחוזקה, שפתיו מלטפות את שערה.
"קירארה..." הוא לחש.
קירארה קמה בבהלה האם היה זה רק חלום, יותר נכון לומר סיוט.
מדוע היא חושבת עליו ולמה ככה, "אלוהים." היא נאנחה, לא יכול להיות שזה קורה לה, לא איתו.
הרי היא מעולם לא חשבה על קיוזו בעבר, היא אפילו לא חיבבה אתו ועכשיו הוא לא יוצא לה  מהראש.
"לא, זה לא יכול להיות." לחשה קירארה מניחה יד אחת על ליבה, היא לא יכולה להרשות לעצמה  להתאהב עכשיו.
ובטח לא בסמוראי הזה.

ההמשך יבוא ... 

טוב  זהו בנתיים ,  מקווה שאהבתם 

  שלכם...