*הפוסט הבא מוקדש לזכרו של בן הדודה שלי, אלעד ריבן ז"ל ,שמת ביום חמישי האחרון ה-02.12.010 בשעה שניסה לחלץ את האנשים מהאוטובוס שעלה בלהבות. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים !!!

" "אשקר אם אומר שבלעדייך החיים ימשיכו אותו הדבר  " (לקוח מתוך השיר " כי אני עדיין אוהב אותך" של ג'נקרלוס קנלה).

ממש כמו מילות השיר אנחנו כבר לא נוכל להמשיך לחיות רגיל. ברור שכל אחד יחזור לשגרה, בית ספר, לימודים, עבודה.

אבל זכרך תמיד יהיה חקוק עמוק בליבנו. ילד מלאך, שתמיד רצה לתרום למדינה ולזולתו ואפילו חלם להיות טייס בחייל האוויר.

*

כמה מצחיק שעד לפני חמש שנים בערך לא ידעתי שיש לי בכלל בן דודה. אימי ואחותה צביה , אימו של אלעד ז"ל היו בנתק כמעט עשרים שנה.

נתק שנעלם לפני חמש שנים בערך כשנפטר, אבי היקר עליו השלום. בהלוויותו הכרתי את הדודה שלא ידעתי על קיומה וזמן קצר לאחר מכן גם את בנה אלעד, שהדבר הראשון שהבחנתי בו  היה החיוך הרחב והתמים שלו.

מאז נפגשנו מספר מצומצם של פעמים בגלל המרחק ומשקעים כאלו ואחרים אבל בפעמים המועטות שראיתי אותו הספקתי להכיר את בן הדודה המופלא שלי; ילד ביישן, טוב לב , נדיב ובעל לב רחב יותר ממה שראיתי אי פעם.

*

ביום חמישי ה-02.12.010, פרצה שרפה ביערות הכרמל.  אלעד שהוזעק למקום השרפה, יצא מבית  הספר במהלך שיעור, בקש מאמו שתביא לו את המדים ותקח אותו לאזור השרפה.

מבלי שנרשם כמו שאר הנערים של "צופי האש" מהר אלעד יחד עם חבר נוסף שלמרבה המזל הצליח לצאת משם חיי.

אל האוטובוס על דעת עצמם כדי לחלץ את האנשים שהיו לחודים בפנים ונלכדו גם הם בלהבות, אלעד ז"ל למרבה הצער לא הצליח לצאת משם.

*

הכאב גדול ולא ניתן לתאור, עד כדי כך שאני מתקשה לעכל את הבשורה המרה.

אפילו לא היה לי האומץ ללכת להלוויתו של אלעד כיוון שזאת תיהה הפעם האחרונה שבה הראה אותו והדרך לקבל את האסון הנורא שאני עדיין מסרבת להאמין שהתרחש.

אין מילים שיכולים לתאר את הכאב הגדול שנגרם במיוחד לדודתי צביה ובעלה אמיל שבשבוע שעבר איבדו את בנם היחיד.

אלעד היקר,אני רוצה להתנצל בפניך שלא היה לי האמוץ להפרד ממך בפעם האחרונה, אני כנראה פחדנית גדולה ששונאת פרדות מסוג זה.

בן דודה יקר, חסרים אנשים כמותך במדינה הזאת, אנשים שמוכנים להקריב גם את חיהם למען אחרים.

               יהיה זכרך ברוך !!!!

* דף יזכור בפייסבוק שמוקדש לזכרו של אלעד ז"ל.