כן. לא כותרת יצירתית במיוחד. אבל מה לעשות, ככה אני מרגישה ודיי הרבה זמן.

המצב שלי כל כך גרוע שכבר כמה זמן לא כתבתי כלום וגם קשה לי להעלות את הפרקים שכבר כתובים.

חלק מזה קשור גם לבטא המקסימה שלי שלא חשה בטוב ולאחרונה קשה ליותר איתה קשר מקווה שתרגישי טוב בקרוב .

בנוסף יש לי גם הרבה לחץ נפשי ולא, כדורים ושיחות עם פסיכולג לא עוזרות, תודה לכל מי שעמד להציע את זה.

מה שהכי מרגיז אותי הוא שאנשים שבאמת רוצים לעזור לי נפגעים בתהליך. כמו אימא שלי שלא יודעת מה לעשות איתי ואני מתרגזת ומתפרצת עליה על כל דבר קטן שלא עשתה כמו שבקתי.  אדם נוסף שסובל ממני היא הסומכת שלי, אישה ממש מקסימה שצריכה לסבול את מצבי הרוח שלי וההתחמקויות של אישה (שמתנהגת כמו ילדה) חסרת עמוד שידרה ובעלת מצבי רוח משתנים. זאת ממש לא אשמתה אני עושה אץ זה לכולם אבל היא כנראה חושבת שאני מנסה להתחמק ממנה. שלמעשה, ממש כייף לי איתה והיא כרגע אחת האנשים איתם הכי טוב לי לדבר.

אומרים שיש תקופות כאלו בחיים, הבעיה אצלי שהיא מתמשכת תקופה ארוכה ואחר כך נעלמת ואז ושוב חוזרת.

חברה פעם צחקה ואמר שיש לי דיכאון עונתי, כי אני כל הזמן בידכאון ולרוב לא בימים קבועים. מה שהתחיל כבדיחה דווקא נראה לי מתאים ואני באמת מתחילה לשים לב אם יש לי מצבי רוח לרוב בחילופי העונות.

טוב, זה הכל אני מניחה.

אז ביי בנתיים.