לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 39

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .


היי לכולם, אחרי כל כך הרבה זמן של המתנה הנה עלה לו פרק חדש.


 


לפני שנתחיל אני רוצה להודות ל DrEllert שטרח ועזר לי בשכתוב הפרק. אז המון תודות פרח


 


 


ועכשיו.....


 





 


תקציר העלילה עד כה:


קִירָארָה, כוהנת המים הצעירה של כפר קָאנָה, יוצאת יחד עם אחותה הקטנה קוֹמָאצִ'י
ואיכר בשם רִיקִיצִ'י לשכור אנשים שיגנו על כפרם מהנוֹבּוּסרִי,
שודדי מכונה מאיימים ששורפים את יבוליהם וחוטפים את נשותיהם. שִימָאדָה קָאמְבֶּיי
- סמוראי מזדקן - מסכים להיחלץ לעזרתם, ויחדיו הם מגייסים עוד שישה סמוראים
נוספים:


שִיצִ'ירוֹגִ'י - מכר ותיק של קאמביי אשר איבד את ידו והחליף אותה ביד ממתכת. שיצ'ירוג'י
החליט לפרוש מלחימה וחי בבית בושת יחד עם חברתו המדאם עד שקאמביי שכנע אותו להצטרף
אליו שוב.


גוֹרוֹבֶּיי - סמוראי כהה עור ובעל נשמה ליצנית שהופיע ברחובות בתור להטוטן כדי
להרוויח את לחמו.  קָצ'וּשִירוֹ - עלם
צעיר וקופצני אשר חלומו הגדול הוא להיות סמוראי ומתעקש להצטרף אל קאמביי אשר לוקח
אותו תחת חסותו.


קִיקוּצִ'יוֹ - סמוראי עשוי מכונה אבל בעל נשמה של ילד בן חמש, נלהב וחמום מוח
שרואה בעצמו הסמוראי הטוב ביותר בעולם.


קִיוּזוֹ - לשעבר שומר הראש של אדון פאודלי יחד עם היוגו. קיוזו הוא סמוראי קר
ואדיש אשר מחליט לנטוש את אדוניו ומצטרף לסמוראים האחרים בהגנה על כפר קאנה כדי
שכאשר משימתם תושלם יוכל לסיים את הקרב עם קאמביי ולחסל אותו.


והייָאצִ'י – מכונאי מוכשר ומכור לאורז. הייאצ'י ששרת בעברו כחייל והיה עד
לבגידה ממקור ראשון. מתעב בוגדים ולעולם לא יוכל לסלוח לאחד.


 


בהגיעם לכפר, קירארה מגלה כי היא מתחילה להימשך אל קִיוּזוֹ, ולמרות
ניסיונותיה היא מתקשה להפסיק לחשוב עליו, אם כי מצדו, לא נראה שהוא מעוניין בה
חזרה. סבתהּ של קירארה מוטרדת ממצבה של נכדתה. היא מנחשת שהנערה התאהבה באחד
הסמוראים, ופונה אל קאמביי כדי שיסייע לה לטפל בבעיה.


 


עד מהרה הכפר מותקף בשנית ע"י הנוֹבּוּסֶרִי. קירארה וחברתה -
שהיו עסוקות בלפנות את התושבים למקדש – נתפסות בקו האש במהלך מאבקם של הסמוראים.
באופן מפתיע, קיוזו מגן בגופו על קירארה כאשר אחד השודדים יורה לעברה, מה שהרע את
מצבו. בעוד קיוזו נלחם על חייו, קירארה מדמיינת אותו מחוץ לחלון חדרה מתחנן לעזרה.


כשהיא מגיעה אל ביתם של הסמוראים, קָצ'וּשִירוֹ - סמוראי צעיר
שמאוהב בה זה כבר זמן מה - אומר לכוהנת ההמומה כי קיוזו מת מפצעיו. אומללה וכואבת
קירארה הולכת אל הצוק בקצה הכפר במטרה לשים קץ לחייה, אך ניצלת בידי צל מסתורי,
שמתגלה במהרה כקיוזו.


במקדש הכוהנת, הסמוראים נחים לאחר הקרב כאשר לפתע מופיע במקדש גוֹרוֹבֶּיי,
כשהוא חבול ומזהיר כי קיוזו והוא הותקפו.


סבתה של קירארה דואגת לנכדתה שיצאה לטייל בכפר. הסמוראים ממהרים לחפש
את קיוזו וקירארה. בינתיים על הצוק, קירארה המאושרת לראות את קיוזו קופצת אל בן
זרועותיו מבלי לחשוב והשניים מתנשקים, אלא שאז מופיע היוגו, לשעבר חבר צוות של
קיוזו שיש לו חשבון לסגור איתו. קיוזו שולח את קירארה כדי שיוכל להילחם בחברו
לשעבר, אך בו בזמן היוגו שולח את אנשיו ללכוד את קירארה. היוגו מציע לקיוזו עסקה: קיוזו
יסגיר את קאמביי ושאר הסמוראים, ובתמורה ייתן לו היוגו ללכת וישחרר את הנערה. קיוזו
מסרב, ומתכוון להילחם בו על אף שלא החלים לחלוטין. לפתע נשמעה ירייה, וקיוזו נופל
על הארץ. מסתבר שקצ'ושירו כרת ברית עם היוגו כדי לחסל את קיוזו באמונה שכך יזכה
בקירארה. הסמוראים האחרים מתערבים בקרב. קאמביי מנצח את היוגו ופוקד לכלוא את
קצ'ושירו עד שיחליט מה לעשות בו.


מספר ימים לאחר מכן. קיוזו מחלים מפצעיו תחת טיפולה המסור של קירארה,
אך נראה ששכח את הנשיקה ביניהם וחזר לנהוג בה כרגיל. קאמביי מכנס את הסמוראים
ומודיע להם כי בקרוב יעזבו את כפר קאנה במטרה להצטרף למלחמה הגדולה בבירה. קירארה,
שמתקשה להיפרד מאהובה, מחליטה להצטרף אליהם אך נדחית בידי קיוזו וקאמביי.
היא מטיילת ביער ופוגשת בקצ'ושירו שברח מהכליאה. הוא מנסה לנשק אותה, אך אז מגיע
קיוזו. קצ'ושירו - זועם על כך שקירארה נעמדה ביניהם - דוחף אותה בכוח ארצה. קירארה
ממהרת לעזוב בעוד קיוזו צופה בהם מהצד מבלי להגיד דבר.


 


חלפו כמה ימים. קירארה מוטרדת מהדברים שאמר לה קצ'ושירו, בעוד הוא
ממשיך להתגרות בקיוזו. קיוזו, שעד כה לא הראה סימנים כי הוא נמשך אל קירארה, מתחיל
להרהר ביחסיה עם קצ'ושירו ומקנא בקרבה שנרקמה ביניהם.


קאמביי מודיע שיעזבו בעוד יומיים, וקיוזו מאמין שזה לטובה. קצ'ושירו
פוגש את הסמוראי האפרורי ביער ומתגרה בו בטענה שקירארה והוא שכבו. גורוביי ושִיצִ'ירוֹגִ'י
שהיו לא רחוקים משם, התבוננו בדאגה פן איך יגיב קיוזו, אך זה רק מסלק משם את
קצ'ושירו.


קירארה חוזרת בלילה מבית חברתה סָנָאֶה ונתקלת בקיוזו, אשר
עדיין מהרהר בדברים שאמר לו קצ'ושירו. אי הבנה בינו ובין קירארה גורמת לו להאמין
כי הם באמת שכבו, והוא עוזב במהירות את המקום מבלי שהנערה האומללה תבין מה קרה לו.
קצ'ושירו זועם על קיוזו ועל קירארה שמאוהבת בו. קִיקוּצִ'יוֹ רואה אותו סובל. הוא מציע
לקצ'ושירו לצאת לדו קרב על ליבה של אהובתו, ללא ידיעתו במי מדובר או במי הוא שוקל
להילחם. בהצעת קיקוצ'יו, קצ'ושירו מזמין את קיוזו לדו קרב על הצוק עם שחר, אלא
שבניגוד לקרב חרבות רגיל הוא מציע להילחם באקדחים. קיוזו לועג לנער ששכח את הקוד
שלו ומסרב. הקרב מתחיל.


 


 


 




 


פרק י"ד


 


קירארה התהפכה במיטתה, לא מסוגלת להירדם.


כל-כך הרבה מחשבות, כל-כך הרבה דברים מטרידים קרו לאחרונה. בשקט-בשקט היא
קמה ממיטתה, והתגנבה אל מחוץ למקדש.


האוויר הקריר התקבל בברכה על פניה הלוהטות. היה עליה להרגיע את מוחה
מכל-כך הרבה מחשבות, ולכן החליטה לצאת להליכה קצרה. לפני שהבינה מדוע החלו רגליה
מוליכות אותה אל הצוק, היא פסעה לה בשלווה, נהנית מהאוויר הקריר, מיופים של השמיים
וציוצם היפה של הציפורים, כשלפתע פתאום רעש מבהיל נשמע באוויר.


ירייה.


קירארה, שהבחינה כי הרעש הגיע מן הצוק, פרצה בריצה מהירה מקווה שהייתה
זאת הזיה. כשהגיעה הנערה לבסוף אל הצוק עמד בפניה מחזה מבעית ואיום: שתי דמויות
מוכרות עד אימה  עמדו קרובות זו לזו. האחרת
אוחזת חרב והשנייה אקדח. קירארה הבחינה כי חתך עמוק עבר בין ליבה של הדמות האוחזת
באקדח לבטנה, ואילו לדמות האוחזת בחרב היה חור גדול בחזה. שתי הדמויות היו כגוויות
ונפלו אחת אחרי השנייה בבום גדול אל האדמה בפנים קפואות וחסרות הבעה; פנים שהיו רק
למתים. 


"קצ'ושירו... קיוזו..." 
דמעות החלו זולגות מעיניה של הנערה בעודה מתקרבת אט-אט אל מה שנראה
כגופותיהן של שני הסמוראים. "לא!"


 


-


 


קירארה קמה בבהלה והתנשמה בכבדות. אגלי זיעה קרה כיסו את פניה. "אלוהים..."
נאנחה הנערה. למרבה מזלה היה זה רק סיוט, אבל הוא נראה כל כך אמיתי.


למרות שהיה זה רק חלום, תחושה רעה חלחלה בליבה של קירארה, תחושה
שלעיתים נדירות התגלתה כשגוייה.


היא החליטה לצאת לטיול.


בשקט-בשקט היא קמה ממיטתה, והתגנבה אל מחוץ למקדש. האוויר הקריר התקבל
בברכה


על פניה הלוהטות. היה עליה להרגיע את מוחה מכל כך הרבה מחשבות מחרידות.


"אחותי בואי מהר," נשמע קולה של קוֹמָאצִ'י.


קירארה  הביטה הצידה, מבחינה
בדמותה של אחותה הקטנה רצה לכיוונה.


"קוֹמָאצִ'י?"


"מהר, מהר..." זירזה אותה אחותה, מושכת בידה.


"מה קרה?" התעניינה קירארה. אחותה אומנם הייתה ילדה דיי
קופצנית, אבל אף פעם לא נראתה לחוצה כמו באותו רגע.


"את חייבת לבוא איתי מהר..."


"אבל למה? לאן?"


"לצוק שבקצה הכפר! מהר! קָצ'וּ-סאן והאיש עם הפרצוף החמוץ עומדים
להרוג אחד את השני."


"על מה את מדברת? מי עומד להרוג את מי?" נבהלה קירארה.


"נו... קצ'ו-סאן והאיש המוזר והקשוח. זה שהציל אותך כמה פעמים."


"קצ'ושירו וקיוזו..." גופה של קירארה החל לרעוד. זה התחיל
להידמות יותר ויותר לחלומה.


"בואי מהר..." התעקשה קומאצ'י.


"כן, ברור..." קראה קירארה והחלה לרוץ בעקבות אחותה. "האדון
קאמביי יודע על זה?" שאלה הנערה תוך כדי ריצה.


"לולו הלכה להודיע לו. היא בטח כבר שם," השיבה לה קומאצ'י
מבלי לעצור.


 


קאמביי ושלושת הסמוראים הנותרים בדיוק יצאו מהבקתה בה התגוררו, והיו
בדרכם אל המחסן בו שמר קיקוצ'יו על קצ'ושירו. לפתע הבחין הייָאצִ'י בילדה קטנה בת עשר
רצה לכיוונם בצרחות וקריאות לעזרה. "הצילו! הצילו!" היא המשיכה לרוץ עד
שהבחינה בסמוראים. בלי משים לב, היא נתקלה באבן ונחתה על פניה.


"הכול בסדר ילדונת?" שמעה קול מדבר אליה. לולו הרימה את
פניה והבחינה בפנים בהירות וחביבות שחייכו אליה. היה זה הייאצ'י.


"זאת לא האחות של סנאה-סאן?" התערב גורוביי.


"כן," השיבה הילדה בעוד הייאצ'י עזר לה לקום על רגליה. "יש
לי הודעה לאדון קאמביי," אמרה לבסוף.


"ומה היא?" שאל שימאדה קאמביי בשלווה האופיינית לו.


"אמרו לי להודיע לך ששני סמוראים רבים על הגבעה."


"רבים על הגבעה?" התפלאו הארבעה.


"זה בטח קיקוצ'יו והשטויות שלו..." גיחך גורוביי.


"הוא בטח החליט להציק לקצ'ושירו..." הוסיף הייאצ'י.


"לא..." השיבה לולו במהירות. "זה נכון שקצ'ושירו-סאן
נמצא שם, אבל הוא לא נלחם בקיקוצ'יו-סאן אלא באיש אחר, אחד עם שיער בלונדיני ועיניים
חודרות."


"מה?" נדהם שִיצִ'ירוֹגִ'י.


"שיער בלונדיני..." מלמל הייאצ'י.


"עיניים חודרות..." נלחץ גורוביי.


"קיוזו..." קרא קאמביי כשהוא פונה אל הילדה. "תראי לנו
את הדרך בבקשה."


"זה נמצא בצוק בקצה הכפר," החלה לולו כשהיא מצביע על הכיוון.


"תודה," השיב קאמביי, מניח את ידו על ראשה של הילדה למשך
כמה דקות, ולאחר מכן פרצו כל הארבעה בריצה מהירה לכיוון הצוק.


"אני לא מבין איך הגענו למצב הזה," קרא הייאצ'י תוך כדי
ריצה.


"גם אני לא," השיב שיצ'ירוג'י.


"מה שחשוב עכשיו זה שנגיע בזמן," קרא גורוביי.


"ואם לא?" שאל הייאצ'י.


"אז... שאלוהים ירחם על קצ'ושירו," נשמע קולו של קאמביי.


 


-


 


"מה קרה, החלטת לוותר לי?" קרא קצ'ושירו למראה קיוזו שעמד
במקומו ולא אמר דבר.


"אתה יודע למה קירארה בחרה בי," החל הנער בטון עוקצני, "זה
כי אתה סתם עושה רוח, אבל לא מסוגל אפילו לסגור איתי חשבון."


"עושה רוח?" קיוזו נראה משועשע מדבריו. הוא הושיט את ידו אל
אחד הנדנים שעל גבו, ותוך לאחר פחות מכמה דקות עמד מול קצ'ושירו, חרבו צמודה לצווארו
של הנער.


"קדימה, למה אתה מחכה?" התגרה בו קצ'ושירו. אם הגיע זמנו
הוא לא רצה לחכות עוד.


אך למרבה ההפתעה הסמוראי הבלונדיני לקח כמה צעדים אחורה, מחזיר את
החרב לנדנה.


"לא..."


"מה?" התפלא קצ'ושירו. האם הוא מנסה ללעוג לו?


"אמרתי לא..." לחש קיוזו. הוא לא יכול היה לרמות את עצמו,
יודע שאם הוא יהרוג את הפרחח קירארה לעולם לא תוכל לסלוח לו על זה והוא יאבד אפילו
את הסיכוי הקטן ביותר שהיה לו להיות איתה. 'לעזאזל,' עלתה המחשב במוחו. 'למה לכל
הרוחות אתה מתעניין במה שיקרה או לא יקרה לילדה ההיא? מה-זה משנה אם היא החליטה
להתמסר לטמבל הזה? למה אני מתרגז משטויות? ובכלל, הפרחח הזה הוא לא לרמה שלך. למה
להתאמץ בגללו?'


כשהוא מחליט להשאיר את הדברים כמו שהם, החל קיוזו מפנה את גבו לנער
שהביט בו מופתע. "לאן אתה חושב שאתה הולך?"


"השטות הזאת נגמרה," החל קיוזו בעודו פונה לכיוון השביל. "אתה
לא מצדיק את זה שאלחם נגדך בכלל."


"מה?" הפעם קצ'ושירו ממש רתח מזעם, לא מאמין שקיוזו שוב
מתנשא מעליו.


"עמוד במקומך ותלחם בי!" הוא קרא, מכוון את האקדח אל גבו
החשוף של הסמוראי.


"אם אתה חושב שזה ישנה משהו, אתה מוזמן לירות בי, אבל אתה מבזבז לשנינו
את הזמן".


"על מה אתה מדבר? אמרנו שנגמור את היריבות בינינו היום!"
התפרץ הנער.


פניו של קיוזו היו קרות וחסרות הבעה כרגיל. כשהסתובב אל הנער עלה על
שפתיו חצי חיוך. נראה שהוא היה משועשע מהרעיון שקצ'ושירו ראה בו יריב. הוא מעולם
לא חשב על הנער כך, ואם בעבר הסתננה אל מוחו מחשבה מטורפת על חיסול הילד כדי להיות
עם קירארה, הרי שזה ממש מגוחך; למה שיהיה לו אכפת עם מי היא נפגשת ולמי היא מוסרת
את בתוליה?


עבורו, קירארה הייתה רק חלק מהכפר שעליו נשכר להגן ולא יותר מזה. מלבד
זאת,  בקרוב הם יעזבו והוא לא יראה אותה
יותר.


"אתה באמת חושב שיש לנו משהו לסגור," הייתה התשובה. "מדוע
שאני ארצה להילחם בך על משהו?" המשיך קיוזו, "הרי אתה הוא זה שיפסיד, לי".


קצ'ושירו הביט בסמוראי שמולו מלא גועל ותיעוב. 'הוא רק שם אותי לצחוק.
איך יכול להיות שקירארה התאהבה במנוול הזה?' חשב לעצמו.


"קיוזו...." קול מתקתק אך מודאג שבר את השתיקה המעיקה
שנוצרה  בין שני הגברים.


'היא...' חשב קיוזו בליבו, נלחם בכל כוחו ברצון העז שבער בו להסתובב
ולהביט בפניה.


"קירארה!" קרא קצ'ושירו למראה הנערה הממהרת לעברם. אבל היא כלל
לא חשבה עליו. האדם היחידי שעניין אותה הוא קיוזו... קצ'ושירו הרגיש את הכעס בוער
בגופו.


'אמרתי לך, לא לדחוף אותו מהצוק הייתה טעות גדולה,' נשמע  שוב הקול בתוך ראשו של הנער. 'עכשיו תצטרך
לראות את כל הקטע המתוק והדביק הזה, והכול בגלל שאתה טיפש.'


'על מה אתה מדבר?' חשב קצ'ושירו.


'אתה חושב שהוא לא ינצל את הרגע הזה כדי לנפנף לך בפרצוף שהיא בחרה בו?
איזה חיבוק או ליטוף ואולי גם נשיקה לוהטת, כזאת בסגנון האחרונה שהוא נתן לה?'


'לא.. אני לא ארשה את זה.'


'אז תחסל אותו.'


'אבל איך? הוא בלתי ניתן לפגיעה!' התרתח קצ'ושירו.


'לא נכון...' השיב הקול בהתגרות. 'לסמוראי המתנשא הזה יש נקודת תורפה
אחת...'


'איזו...' התפלא קצ'ושירו. הוא דיי הופתע מהמחשבה שגם לאחד כמו קיוזו
הייתה נקודת תורפה, קטנה ככל שתהייה.


'אותה אחת שיש לך...' הייתה התשובה.


'אתה לא מתכוון...' היסס הנער.


'בדיוק...'


'לא... אני לא אעשה את זה...' התפרץ קצ'ושירו.


'אז, תיתן לו לנצח אותך?... שוב?' השיב הקול בצחוק מלגלג.


'לא...אף פעם,' התעקש הנער ירוק השיער.


'אז.. תעשה את זה...'


'אבל, מה אם אפספס?'


'אתה לא תפספס, הוא לא ייתן לך לפספס,' התעקש הקול.


קצ'ושירו עצם את עינו ובלע את רוקו. המהלך הבא היה קשה עבורו אבל זאת
הייתה ההזדמנות האחרונה שלו להיפטר מקיוזו. 'בבקשה שזה יעבוד,' הוא התחנן, פוקח את
עיניו והפנה את היד האוחזת באקדח ימינה אל דמותה של הנערה הממהרת לכיוונם. "בבקשה
תסלחי לי עלמתי," הוא לחש בעודו לוחץ על ההדק שלוש פעמים.


כמו שציפה הקול בתוך ראשו של הנער: קיוזו, שהבחין במעשה הנוראי שעשה
קצ'ושירו, רץ במהירות לעברה של הנערה, שולף את שתי חרבותיו מנדנן.


בדרך נס הצליח קיוזו לחתוך את שני הכדורים הראשונים כחמאה בעזרת
חרבותיו, אך למרבה ההפתעה הכדור השלישי עבר אותו. הוא התקרב אל הנערה המבוהלת שעמדה
מטרים ספורים ממנו. במאמץ אדיר קפץ קיוזו אל מול הנערה כשהוא תוקע את חרבו הימנית
באדמה ומנתר על האוויר כך שרגליו אשר התנתקו מהקרקע הונפו לצדדים. קיוזו הניף את
החרב הפנויה בסיבוב חד  סביב מה שעבר ממש
צמוד לצווארה של קירארה אשר נפלה על האדמה בבהלה.


במזל הצליח הסמוראי הבלונדיני לחתוך גם את הכדור השלישי. הוא חזר
לעמוד על רגליו, מחזיר את חרבותיו למקומן, וניגש אל הנערה המבוהלת אשר ישבה על
האדמה לא רחוק ממנו, מחבקת את קומאצ'י שהייתה גם היא מבוהלת מכל מה שקרה. "הכל
בסדר," היא הרגיעה אותה, מבחינה בקיוזו המתקרב. "תודה לך," לחשה
קירארה, אם כי עדיין לא הבינה מה באמת קרה סביבה. אבל דבר אחד היה בטוח: קיוזו
הציל את חייה... שוב.


"נפצעת?" שאל קיוזו בקולו הרגיל.


"לא. תודות לך..." השיבה קירארה, מכריחה את עצמה לחייך כשהיא
מבחינה בידו המושטת לעברה.


"תודה," קירארה הרגישה את לחייה מאדימות שעה שהזיזה בעדינות
את קומאצ'י ואחזה בידו.


קירארה התרוממה מן האדמה כשלפתע נשמעה ירייה נוספת. הנערה הבחינה
בכדור שעבר ישר ליד ראשה, ולאחר מכן בזרועו המדממת של קיוזו. "אלוהים הזרוע
שלך..." היא קראה.


"זה שום דבר," מיהר קיוזו להרגיע אותה. מסתבר שקצ'ושירו
ניצל את הרגע שבו קיוזו ניגש לעזור לה לקום והחליט לתקוף אותו. אך מסיבה כל שהיא,
הוא פספס ופגע בקושי בזרועו של הסמוראי.


קירארה הביטה מעבר לכתפו של קיוזו והבחינה כי האקדח שירה בה ובקיוזו
היה זרוק על האדמה, ולא רחוק ממנו שכב קצ'ושירו, שנדחף אחורה ע"י אחד
הסמוראים אשר הגיעו גם הם למקום, מניחה את ידה על פיה בתדהמה.


"אתה..." נדהם גם קצ'ושירו למראה האדם שעמד מולו.


 


ההמשך יבוא.....


 


 


 


נכתב על ידי , 18/9/2017 17:54   בקטגוריות אהבת גבר לאישה, היסטורי, פאן פיקשן, סיפורים שפורסמו בבלוגי האחרים, רומנטיקה, שבעת הסמוראים, אהבה ויחסים, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 


היי לכולם ( או לכל מי שעדיין קורא בבלוג הזה...) למרבה הצער המחשב שלי נשרף כך שנאלצתי לסמוך על חסדי אחרים.



לגבי הסיפורים, אני מתכונת להמשיך אותם כרגיל. גם אם  זה אומר שאאלץ לכתוב מחדש את הפרקים שכבר היו מוכנים. מתסכל אבל לא נורא.



חוץ מזה רציתי לתנצל על שנעלמתי, שוב... ולסיום כחלק ממסע הפרסום לסיפור החדש שלי פוסט בסגנון "הכר את הדמויות" והדמות הראשונה שלנו היא...



 



"הנסיך האדום" שאחזדה עותמן:
בן שני לסולטאן עומאר ואישתו.נחשב לאחד הלוחמים החזקים באיפריה ואסטרטג מבריק. זכה לכינוי "הנסיך האדום"או "בנו של השטן" בעקבות פרשיית רצח מזעזעת בה הואשם ובגינה הוגלה לפני תחילת העלילה.




 מה דעתכם עליו? האם הוא קורבן לעלילת דם או רוצח מתועב? דמות מעניינת או לא כל כך?


אשמח לשמוע תגובות. חוות דעתכם חשובה לי,  במיוחד כיוון שהסיפור בשלבי כתיבה התחלתיים. 

 



 


 מצטערת שזה קצר ובתקווה שהפוסט הבא יגיע בקרוב....







טוב, זהו בנתיים 




שלכם...




נכתב על ידי , 10/7/2017 21:48   בקטגוריות אימפריה, האימפריה העותמנית, היסטורי, מקורי, רומנטיקה, אהבה ויחסים, סיפרותי, אהבת גבר לאישה  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של האישה שהיא גם כך וגם קצת אחרת. ב-12/7/2017 12:30
 




 

שלום לכולם,

 

בתור התחלה הייתי רוצה להודות מכל הלב ל ayano_chi המקסימה... והכל כך נהדרת, על העיצוב החדש והמהמם שלי, על הבטא ועל עזרתה הרבה והעובדה שהיא תמיד מוצאת זמן לעזור. רב תודות לך יקרה פרח.

 

דבר שני, חלקכם בוודאי כבר הספקתם להכיר את האובססיה הענקית של לאנימה ואפילו אולי מכירים את הפאן פקשן המדובר שהעלתי בבלוג הסיפורים השני שלי  life by flay  שכיום מפורסם בו הסיפור 'מבצר האור'.

וכיוון שאני אובסיבית לאנימה ולסיפורים שלי  החלטתי להעלות מחדש את הפאן פיקשן שמגולל משולש אהבה בין כוהנת מים אשר מתאהבת כנגד כל הסיכויים בסמוראי קר ואדיש שנשבע יחד עם חבריו להגן על כפרה. וסמוראי צעיר שמתאהב באותה כוהנת גם כשהוא  יודע שליבה שיך לאחר.

הפאן פיקשן נקרא ' אהבה חד צדדית' ונכתב על הדמויות קירארה, קיוזו וקצ'ושירו מהאנימה ' שבעת הסמוראים'.

אגב, לכל אלו שכבר קראו את הפאן פקשן בבלוגי השני, רק רציתי לומר שהוא עבר שינויי ועריכה מחדש אז מומלץ לקרא אותו שוב, למי שמתחשק...

 

 

טוב, זה כל החפירה לבנתיים מקווה שתהנו...

 

 

 

פרק א'

 

 

הלילה היה חשוך וקר בשעה שהחלה קירארה מתקדמת אל מקדש הכוהנות, ביתה. שלפתע הרגישה כאילו מישהו עוקב אחריה.
"מי שם?" שאלה הנערה בקול רועד.
מבין העצים יצא גבר – הוא היה גבוה, רזה ונאה.
שערו היה בלונדיני והגיע עד אוזניו, עיניו הצרות שצבען אדום כאש ברקו באור הירח כגחלים רוחשות. גופו שהיה צנום אך מרשים למדיי, כוסה כליל על ידי מעיל עור אדום שהגיע עד אחרי ברכיו. היה זה קיוזו – סמוראי מוות לשעבר, כיום לוחם לצד הסמוראים המגנים על כפרה.
"למה אתה עוקב אחרי?" שאלה קירארה.
קיוזו נתן בה מבט קר, בוחן אותה מכף רגל ועד ראש, את גופה אשר היה מוכסה בחצאית עד הברכיים וחולצת בטן כחולה כים בעלת שרוולים ארוכים, צבעם לבן. שפתיה הורודות, עיניה בצבע חום אדמדם ושערה החום אשר נח על כתפיה.
"הזקן ביקש ממני ללוות אותך." אמר לבסוף.
'בזקן', ככל הנראה התכוון למאסטר קאמביי. חשבה לעצמה הנערה. שימאדה קאמביי, היה ראש שבעת הסמוראים, שהגיעו להגן על כפרה מהשודדים.
"הוא בוודאי חושב שאני חסרת הגנה." מלמלה קירארה לעצמה, מרימה את סנטרה בהתגרות, "אני לא צריכה שילוו אותי." אמרה בגאווה והחלה הולכת משם.
קיוזו חייך חיוך מריר ונעלם על בין העצים, כמו שהכירה אותו, לא נראה היה שהוא תכנן לעזוב אותה לבד, הוא היה שם, משגיח עליה מרחוק.
קירארה המשיכה בדרכה מתנהגת כאילו אין איש מאחור, אבל, הוא היה שם, היא יכלה להרגיש אותו נועץ בה מבטים.
לאחר הליכה ממשוכת הגיעה הנערה אל ביתה, היא מיהרה להיכנס פנימה ולסגור את הדלת אחריה.  "קירארה?" נשמע קול ודמות נמוכה ומוכרת עד מאוד, בעלת שיער ארוך ולבן, יצאה מפתח אחד החדרים.
קירארה מהרה אליה, "סבתא, מה את עושה מחוץ למיטה?".
"זה בדיוק מה שאני רציתי לשאול אותך, מה את עושה מחוץ למיטה בשעה כזאת?", "כבר מאוד מאוחר.".
"כן, אני יודעת." ענתה הנערה בצייתנות.
"איפה היית עד עכשיו ?" שאלה הזקנה בדאגה.
"הייתי עם הסמוראים סבתא." השיבה קירארה, מרכינה ראשה, היא ניסתה להסתיר את פניה האדומים.
למה היא החלה להסמיק ככה.
"הסמוראים, מה?" נאנחה הזקנה, עיניה החומות הביטו בנערה וקראו את הסומק שהחל מעמיק בלחייה, הדבר היה מטריד ביותר.
האם ייתכן שקירארה מעוניינת באחד מהם?
היא כבר תארה לעצמה שדבר כזה  עלול לקרות, "טוב עכשיו כבר מאוחר מאוד ועלינו לקום מוקדם מחר בבוקר, אל תשכחי שעלינו לברך את  החודש החדש.".
"כן, סבתא." השיבה קירארה בצייתנות.
"קדימה, לכי לישון. אנחנו נמשיך לשוחח מחר.".
"כן, לילה טוב, סבתא." אמרה הנערה בעודה קדה קלות וממהרת לחדרה.
"לילה טוב." אמרה הזקנה מודאגת, נותנת  מבט אחרון ומודאג בדלת הכניסה, בעוד נכדתה נכנסת  אל החדר.
בהחלט נראה היה כי  היא מעוניינת במישהו ובלי שום כל ספק היה מדובר בסמוראי. השאלה היא במי?
וודאי היה זה הנער הצעיר וקל הדעת ההוא מה היה שמו, משהו עם 'ק' .
"אה, לא חשוב."  נאנחה. מי שזה לא יהיה, היא ידעה שהעניינים החלו להסתבך.
קירארה טרקה את דלת חדרה, נשענת עליה שהיא נאנחת בכבדות.
מה קרה לה, ממתי היא מסמיקה ככה ולמה, הרי בסך הכול ענתה לשאלה ששאלה אותה סבתא. היא בסך הכול הלכה לראות את הסמוראים.
האם יכול להיות שהיא מתעניינת באחד מהם?
קירארה נאנחה ושלחה מבט אל המיטה הנוספת שהייתה בחדר, שם, שכבה לה בשקט קומאצ'י, אחותה הקטנה. ישנה לה בשלווה ולא נראה שמשהו מפריעה את שנתה. אט – אט התקרבה הנערה אל המקום בו ישנה הילדה, נושקת לה על לחייה ומחייכת.
"הלוואי שגם אני הייתי מסוגלת לישון ככה." היא נאנחת בשנית, בעודה מחליקה אל בין הסדינים.
אך עדיין לא הצליחה להירדם, ראשה החל להריץ את  אירועי הערב; הביקור שלה בבית בו שוהים הסמוראים, הוויכוח שלה עם קצ'שירו, אשר היה ידוע כבחור צעיר וחם מזג עד מאוד. אם כי  התנהגותו כלפיה הייתה שונה מזו שנהג בה כלפי השאר, איתה  היה רך ועדין יותר.
הייתה גם השיחה שלה עם האדון קאמביי, מנהיג הסמוראים ולסיום התקרית עם קיוזו.  קירארה החלה לתהות  מדוע הייתה כל – כך קשה איתו.
זה נכון, שקיוזו לא היה מלאך לפני שהצטרף להגנה על כפרם, ממש להפך, הוא עבד בשרותו של המושל הרודן אמאורו והרג אנשים ללא הבחנה, רק כי קיבל פקודה.
אבל עדיין, זה לא מסביר למה היא כל – כך קרה אליו.
ואולי היא מתנהגת ככה בגלל, בגלל  שהיא... "אוי אלוהי."  נאנחה הנערה, לחייה החלו מתמלאות בסומק רק מהמחשבה על כך. זה לא יתכן שהיא מתחילה להתעניין בו.
קירארה התהפכה במיטתה, אך לא יכלה להירדם, לבסוף  קמה והחליטה לצאת לטיול קצר בכפר. רגליה נושאות אותה הרחק – הרחק מביתה.
לפני שהבינה מה היא עושה הייתה כבר בבקתה בה גרו הסמוראים.
עיניה הופנו אל חדר אחד שהיה בכניסה לבית, דלתו של החדר הייתה חצי פתוחה ואור ריצד על הקירות.
שם בין הצללים, היא הבחינה בדמות, הייתה זאת דמותו של גבר.
הוא היה גבוה ובלונדיני.  ועמד עם גבו אליה, גופו רזה, אך החטוב היה מכוסה כולו מעיל ארוך ואדום, "קיוזו..." היא לחשה.
לא נראה היה שהוא הבחין בה והיא הביטה בו בשקט בעודו מוריד אט –  אט את מעילו, מתחת למעטה המעיל, התגלתה חולצה שחורה צמודה ארוכת שרוולים, שהבליטה במדויק את תווי גופו,  הוא אמנם היה גבוה ורזה יותר מהסמוראים האחרים, אך עם זאת מרשים עד מאוד.
קירארה הביטה בו נדהמת, לא הייתה זאת הפעם הראשונה בה ראתה אותו ללא המעיל, אך הפעם זה היה שונה היה משהו מוזר באוויר, משהו מחשמל.
קיוזו פשט את חלוצתו, חושף בפניה חזה גברי בנוי להפליא וקימורי גב מושלמים, קירארה הביטה בו בפליאה, בעודו מסתובב סביב החדר כמו חיית פרא חסרת מנוח. היא התקשתה להסיר ממנו את העיניים. בולעת את הגוש שעמד בגרונה, גל של חום החל מציף את גופה בשעה שהביטה בסמוראי יפה התואר שהלך הלוך ושוב ברחבי החדר,  עיניה סוקרות כל פרט ופרט בגופו.
היא אומנם ראתה גברים ללא חולצה בעבר, כאשר עבדו בשדות האורז אבל זה לא היה כלל אותו הדבר. בנוגע לאהבות ולמערכות יחסים, הייתה קירארה טירונית, כיוון שאת כל חייה הקדישה לתפקידה ככוהנת  מים ולא התפנתה לחשוב על גברים ואילו עכשיו היא עומדת כאן מול פלא כזה, כל גופה רועד, פניה סמוקים ונשימתה מואצת.
לפתע, נראה היה שקיוזו הבחין בה, הוא התקרב אליה, עומד ממש מולה, אוסף אותה בזרועותיו החסונות ומצמיד אותה קרוב אל גופו, קרוב  כל – כך עד שיכלה לחוש את ליבו פועם בחוזקה, שפתיו מלטפות את שערה.
"קירארה..." הוא לחש.
קירארה קמה בבהלה האם היה זה רק חלום, יותר נכון לומר סיוט.
מדוע היא חושבת עליו ולמה ככה, "אלוהים." היא נאנחה, לא יכול להיות שזה קורה לה, לא איתו.
הרי היא מעולם לא חשבה על קיוזו בעבר, היא אפילו לא חיבבה אתו ועכשיו הוא לא יוצא לה  מהראש.
"לא, זה לא יכול להיות." לחשה קירארה מניחה יד אחת על ליבה, היא לא יכולה להרשות לעצמה  להתאהב עכשיו.
ובטח לא בסמוראי הזה.

 

ההמשך יבוא ... 

 


 

 

 

טוב  זהו בנתיים ,  מקווה שאהבתם 

 

 

 

  שלכם...

 

 

 

                  
                      

 

 

נכתב על ידי , 19/10/2010 19:28   בקטגוריות מקורי, אהבה ויחסים, רומנטיקה, פאן פיקשן, אהבת גבר לאישה, שבעת הסמוראים, סיפורים שפורסמו בבלוגי האחרים  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של האישה שהיא גם כך וגם קצת אחרת. ב-8/11/2010 21:52
 



8,869
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , סיפורים , פאנפיקים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאישה שהיא גם כך וגם קצת אחרת. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האישה שהיא גם כך וגם קצת אחרת. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)