שלום לכולם,

בתור התחלה הייתי רוצה להודות מכל הלב ל ayano_chi המקסימה... והכל כך נהדרת, על העיצוב החדש והמהמם שלי, על הבטא ועל עזרתה הרבה והעובדה שהיא תמיד מוצאת זמן לעזור. רב תודות לך יקרה .

דבר שני, חלקכם בוודאי כבר הספקתם להכיר את האובססיה הענקית של לאנימה ואפילו אולי מכירים את הפאן פקשן המדובר שהעלתי בבלוג הסיפורים השני שלי  life by flay  שכיום מפורסם בו הסיפור 'מבצר האור'.

וכיוון שאני אובסיבית לאנימה ולסיפורים שלי  החלטתי להעלות מחדש את הפאן פיקשן שמגולל משולש אהבה בין כוהנת מים אשר מתאהבת כנגד כל הסיכויים בסמוראי קר ואדיש שנשבע יחד עם חבריו להגן על כפרה. וסמוראי צעיר שמתאהב באותה כוהנת גם כשהוא  יודע שליבה שיך לאחר.

הפאן פיקשן נקרא ' אהבה חד צדדית' ונכתב על הדמויות קירארה, קיוזו וקצ'ושירו מהאנימה ' שבעת הסמוראים'.

אגב, לכל אלו שכבר קראו את הפאן פקשן בבלוגי השני, רק רציתי לומר שהוא עבר שינויי ועריכה מחדש אז מומלץ לקרא אותו שוב, למי שמתחשק...

טוב, זה כל החפירה לבנתיים מקווה שתהנו...

פרק א'

הלילה היה חשוך וקר בשעה שהחלה קירארה מתקדמת אל מקדש הכוהנות, ביתה. שלפתע הרגישה כאילו מישהו עוקב אחריה.
"מי שם?" שאלה הנערה בקול רועד.
מבין העצים יצא גבר – הוא היה גבוה, רזה ונאה.
שערו היה בלונדיני והגיע עד אוזניו, עיניו הצרות שצבען אדום כאש ברקו באור הירח כגחלים רוחשות. גופו שהיה צנום אך מרשים למדיי, כוסה כליל על ידי מעיל עור אדום שהגיע עד אחרי ברכיו. היה זה קיוזו – סמוראי מוות לשעבר, כיום לוחם לצד הסמוראים המגנים על כפרה.
"למה אתה עוקב אחרי?" שאלה קירארה.
קיוזו נתן בה מבט קר, בוחן אותה מכף רגל ועד ראש, את גופה אשר היה מוכסה בחצאית עד הברכיים וחולצת בטן כחולה כים בעלת שרוולים ארוכים, צבעם לבן. שפתיה הורודות, עיניה בצבע חום אדמדם ושערה החום אשר נח על כתפיה.
"הזקן ביקש ממני ללוות אותך." אמר לבסוף.
'בזקן', ככל הנראה התכוון למאסטר קאמביי. חשבה לעצמה הנערה. שימאדה קאמביי, היה ראש שבעת הסמוראים, שהגיעו להגן על כפרה מהשודדים.
"הוא בוודאי חושב שאני חסרת הגנה." מלמלה קירארה לעצמה, מרימה את סנטרה בהתגרות, "אני לא צריכה שילוו אותי." אמרה בגאווה והחלה הולכת משם.
קיוזו חייך חיוך מריר ונעלם על בין העצים, כמו שהכירה אותו, לא נראה היה שהוא תכנן לעזוב אותה לבד, הוא היה שם, משגיח עליה מרחוק.
קירארה המשיכה בדרכה מתנהגת כאילו אין איש מאחור, אבל, הוא היה שם, היא יכלה להרגיש אותו נועץ בה מבטים.
לאחר הליכה ממשוכת הגיעה הנערה אל ביתה, היא מיהרה להיכנס פנימה ולסגור את הדלת אחריה.  "קירארה?" נשמע קול ודמות נמוכה ומוכרת עד מאוד, בעלת שיער ארוך ולבן, יצאה מפתח אחד החדרים.
קירארה מהרה אליה, "סבתא, מה את עושה מחוץ למיטה?".
"זה בדיוק מה שאני רציתי לשאול אותך, מה את עושה מחוץ למיטה בשעה כזאת?", "כבר מאוד מאוחר.".
"כן, אני יודעת." ענתה הנערה בצייתנות.
"איפה היית עד עכשיו ?" שאלה הזקנה בדאגה.
"הייתי עם הסמוראים סבתא." השיבה קירארה, מרכינה ראשה, היא ניסתה להסתיר את פניה האדומים.
למה היא החלה להסמיק ככה.
"הסמוראים, מה?" נאנחה הזקנה, עיניה החומות הביטו בנערה וקראו את הסומק שהחל מעמיק בלחייה, הדבר היה מטריד ביותר.
האם ייתכן שקירארה מעוניינת באחד מהם?
היא כבר תארה לעצמה שדבר כזה  עלול לקרות, "טוב עכשיו כבר מאוחר מאוד ועלינו לקום מוקדם מחר בבוקר, אל תשכחי שעלינו לברך את  החודש החדש.".
"כן, סבתא." השיבה קירארה בצייתנות.
"קדימה, לכי לישון. אנחנו נמשיך לשוחח מחר.".
"כן, לילה טוב, סבתא." אמרה הנערה בעודה קדה קלות וממהרת לחדרה.
"לילה טוב." אמרה הזקנה מודאגת, נותנת  מבט אחרון ומודאג בדלת הכניסה, בעוד נכדתה נכנסת  אל החדר.
בהחלט נראה היה כי  היא מעוניינת במישהו ובלי שום כל ספק היה מדובר בסמוראי. השאלה היא במי?
וודאי היה זה הנער הצעיר וקל הדעת ההוא מה היה שמו, משהו עם 'ק' .
"אה, לא חשוב."  נאנחה. מי שזה לא יהיה, היא ידעה שהעניינים החלו להסתבך.
קירארה טרקה את דלת חדרה, נשענת עליה שהיא נאנחת בכבדות.
מה קרה לה, ממתי היא מסמיקה ככה ולמה, הרי בסך הכול ענתה לשאלה ששאלה אותה סבתא. היא בסך הכול הלכה לראות את הסמוראים.
האם יכול להיות שהיא מתעניינת באחד מהם?
קירארה נאנחה ושלחה מבט אל המיטה הנוספת שהייתה בחדר, שם, שכבה לה בשקט קומאצ'י, אחותה הקטנה. ישנה לה בשלווה ולא נראה שמשהו מפריעה את שנתה. אט – אט התקרבה הנערה אל המקום בו ישנה הילדה, נושקת לה על לחייה ומחייכת.
"הלוואי שגם אני הייתי מסוגלת לישון ככה." היא נאנחת בשנית, בעודה מחליקה אל בין הסדינים.
אך עדיין לא הצליחה להירדם, ראשה החל להריץ את  אירועי הערב; הביקור שלה בבית בו שוהים הסמוראים, הוויכוח שלה עם קצ'שירו, אשר היה ידוע כבחור צעיר וחם מזג עד מאוד. אם כי  התנהגותו כלפיה הייתה שונה מזו שנהג בה כלפי השאר, איתה  היה רך ועדין יותר.
הייתה גם השיחה שלה עם האדון קאמביי, מנהיג הסמוראים ולסיום התקרית עם קיוזו.  קירארה החלה לתהות  מדוע הייתה כל – כך קשה איתו.
זה נכון, שקיוזו לא היה מלאך לפני שהצטרף להגנה על כפרם, ממש להפך, הוא עבד בשרותו של המושל הרודן אמאורו והרג אנשים ללא הבחנה, רק כי קיבל פקודה.
אבל עדיין, זה לא מסביר למה היא כל – כך קרה אליו.
ואולי היא מתנהגת ככה בגלל, בגלל  שהיא... "אוי אלוהי."  נאנחה הנערה, לחייה החלו מתמלאות בסומק רק מהמחשבה על כך. זה לא יתכן שהיא מתחילה להתעניין בו.
קירארה התהפכה במיטתה, אך לא יכלה להירדם, לבסוף  קמה והחליטה לצאת לטיול קצר בכפר. רגליה נושאות אותה הרחק – הרחק מביתה.
לפני שהבינה מה היא עושה הייתה כבר בבקתה בה גרו הסמוראים.
עיניה הופנו אל חדר אחד שהיה בכניסה לבית, דלתו של החדר הייתה חצי פתוחה ואור ריצד על הקירות.
שם בין הצללים, היא הבחינה בדמות, הייתה זאת דמותו של גבר.
הוא היה גבוה ובלונדיני.  ועמד עם גבו אליה, גופו רזה, אך החטוב היה מכוסה כולו מעיל ארוך ואדום, "קיוזו..." היא לחשה.
לא נראה היה שהוא הבחין בה והיא הביטה בו בשקט בעודו מוריד אט –  אט את מעילו, מתחת למעטה המעיל, התגלתה חולצה שחורה צמודה ארוכת שרוולים, שהבליטה במדויק את תווי גופו,  הוא אמנם היה גבוה ורזה יותר מהסמוראים האחרים, אך עם זאת מרשים עד מאוד.
קירארה הביטה בו נדהמת, לא הייתה זאת הפעם הראשונה בה ראתה אותו ללא המעיל, אך הפעם זה היה שונה היה משהו מוזר באוויר, משהו מחשמל.
קיוזו פשט את חלוצתו, חושף בפניה חזה גברי בנוי להפליא וקימורי גב מושלמים, קירארה הביטה בו בפליאה, בעודו מסתובב סביב החדר כמו חיית פרא חסרת מנוח. היא התקשתה להסיר ממנו את העיניים. בולעת את הגוש שעמד בגרונה, גל של חום החל מציף את גופה בשעה שהביטה בסמוראי יפה התואר שהלך הלוך ושוב ברחבי החדר,  עיניה סוקרות כל פרט ופרט בגופו.
היא אומנם ראתה גברים ללא חולצה בעבר, כאשר עבדו בשדות האורז אבל זה לא היה כלל אותו הדבר. בנוגע לאהבות ולמערכות יחסים, הייתה קירארה טירונית, כיוון שאת כל חייה הקדישה לתפקידה ככוהנת  מים ולא התפנתה לחשוב על גברים ואילו עכשיו היא עומדת כאן מול פלא כזה, כל גופה רועד, פניה סמוקים ונשימתה מואצת.
לפתע, נראה היה שקיוזו הבחין בה, הוא התקרב אליה, עומד ממש מולה, אוסף אותה בזרועותיו החסונות ומצמיד אותה קרוב אל גופו, קרוב  כל – כך עד שיכלה לחוש את ליבו פועם בחוזקה, שפתיו מלטפות את שערה.
"קירארה..." הוא לחש.
קירארה קמה בבהלה האם היה זה רק חלום, יותר נכון לומר סיוט.
מדוע היא חושבת עליו ולמה ככה, "אלוהים." היא נאנחה, לא יכול להיות שזה קורה לה, לא איתו.
הרי היא מעולם לא חשבה על קיוזו בעבר, היא אפילו לא חיבבה אתו ועכשיו הוא לא יוצא לה  מהראש.
"לא, זה לא יכול להיות." לחשה קירארה מניחה יד אחת על ליבה, היא לא יכולה להרשות לעצמה  להתאהב עכשיו.
ובטח לא בסמוראי הזה.

ההמשך יבוא ... 

טוב  זהו בנתיים ,  מקווה שאהבתם 

  שלכם...

היי כולם , מה קורה ? , לאחר זמן קצר שלא פרסמתי כלום החלטתי להביא לכם סיפור קצר שכתבתי יחד עם  the world is my  הסיפור הזה לא נלקח מהחיים האמיתים , זהו סיפור שהחלטנו לכתוב ביחד כדי לראות איך זה יצא . 

מקווה שתאהבו....

 זה התחיל בכלל מכיוון לא צפוי,מהחלטה קטנה שהובילה למשהו גדול.החלטתי לפתוח בלוג,מי חשב בכלל על כך שאני אכיר אותו? או ארגיש את הרגשות האלה?. כעבור שנה בבלוג,פנה אליי מישהו בשם צ'ארלי שאמר לי שאני מעניין אותו מאוד והוא רוצה להכיר אותי.

 בהתחלה קצת פחדתי.להכיר אותי?מה כל כך מעניין בי? אחרי כמה פעמים שהוא ביקש,נכנעתי לבקשותיו והתחלנו להתכתב.

 גיליתי שהוא מאוד מעניין ונהנתי מכך שהוא מתעניין בי. התחלנו לבטוח אחד בשני ולספר אחד לשני על עצמינו.דברים שבכלל לא חשבתי שאני אספר. בכל פעם שסיפרתי,הוא עזר לי וניחם אותי,והוא גם גרם לי לשמוח ולשכוח קצת מבעיותי הרבות.  אחרי כמה זמן שהקשר רק הלך והתחזק,החלטנו להיפגש. גם כאן התלבטתי. האם להיפגש איתו?, מה הוא יחשוב עליי? , איך הוא באמת מתנהג? ושוב,נכנעתי לסקרנות שלי לדעת איך הוא נראה והלכתי לפגוש אותו. כשהגעתי למקום הפגישה,הוא כבר חיכה שם.כשראיתי אותו, הרגשתי פתאום לחץ והתחלתי קצת להזיע והרגשתי מוזר בבטן. לא הבנתי מה קורה לי,זאת הפעם הראשונה שאני מרגיש ככה.כשהוא הסתובב אליי וחייך,נמסתי. היו לו עיניים גדולות בצבע ירוק בהיר ושפתיים כאלו יפות הוא היה כל כך יפה,שלא יכולתי לעמוד בפניו. כשהתחלנו לדבר,גיליתי שגם במציאות הוא מצחיק ושגם במציאות מאוד נוח לי לדבר איתו. דיברנו ודיברנו ופתאום שמתי לב שהשעה מאוחרת. הצטערתי להיפרד ממנו,אבל לא הייתה לי ברירה. מאז אותה הפגישה לא הפסקתי לחשוב עליו,אבל עדיין לא הבנתי מה אני מרגיש כלפיו.

לא הבנתי מה קורה לי. מה אלה הרגשות האלה? ועוד כלפי גבר?. הייתי מבולבל, ולא היה לי מושג מה הרגשות האלה ומאיפה הם צצו. כשהוא הציע לי להיפגש עוד הפעם,לא היססתי והלכתי להיפגש איתו שוב. גם הפעם מאוד נהנתי וגם הפעם הרגשתי את אותם הדברים,רק ביתר עוצמה.  חזרתי הבייתה,והפעם הבנתי מה אני מרגיש כלפיו.הבנתי שזה לא סתם אמון בו,אלא אהבה . וזה שזה לא סתם שבילבלתי בין אמון לבין המשיכה שלי,אלא שאני נמשך אליו ואפילו יותר מזה זאת אהבה אמיתית . החלטתי הפעם להיפגש איתו כדי לספר לו את זה,כי ממנו אני לא יכול להסתיר דברים שכאלה.

 קבענו להיפגש,ואני הכנתי את עצמי נפשית.הגעתי לביתו ודפקתי על הדלת ... לא בטוח מה אני אמור לעשות ... לא בטוח מה אני צריך להגיד .

 "רגע ..." נשמע קול  מהצד השני  הוא היה עדין ורך , כזה שגרם לליבי לפעום בחוזקה והחלטתי לחזור על עקבותיי. אך זה היה מאוחר מידי .

הדלת נפתחה וממנה יצא גבר הוא היה בשנות השלושים המוקדמות גבהה ונאה ובעל עיניים ממיסות " שלום ווילי " שמעתי אותו אומר בחביבות  .

 קפאתי על מקומי מה אני אומר לעשות עכשיו "היי...." שמעתי עצמי אומר בקול שאפילו אני לא זיהיתי .

  " בוא תכנס " אמר מחייך .

 עמדתי שם עוד רגע אחד מהסס לא בטוח מה להגיד ולבסוף התחלתי מדהדה אט אט אל הדירה ונכנס פנימה .  

 " שב " שמעתי אותו לוחש מאחורי . 

 התיישבתי בכורסא התלת מושבית ( זאת שהייתה הכי קורבה לדלת ).ושלחתי אליו מבט מהיר בעוד הוא מדליק סיגריה ומתיישב לצידי .

 " מה קורה ?" שאל אבל אני המשכתי לשבת ושתקתי "הכול בסדר ?".

 "אני ממממ" התחלתי לגמגם.

 " מה עניין ? " חקר , הוא נראה דיי מודאג.

 " אני,  אני רק " המשכתי לגמגם.

 "קרה משהו ווילי ?" עיניו החומות הביטו בי במט מהפנט.

 הו לעזאזל, מה הייתי אמור  לעשות  " אני חושב .... אני, אני אוהב אותך " אמרתי לבסוף נותן למילים לח לחמוק  מגרוני , להיסחף אל האוויר , ומקלל את עצמי על שעשיתי את זה. בלעתי  את רוקי לוקח נשימה עמוקה מחכה לגזר הדין.

 לרגע אחד הוא רק הביט בי ולא אמר דבר.  "אממ,תראה,אני לא יודע מה לומר לך" הוא נראה נבוך.          

 "רק תאמר לי את האמת" הייתי נחוש לשמוע את האמת בלי שקרים אפילו עם לא  אוהב אותה.

 "אתה לא צריך לחסום את עצמך רק בגלל שאתה מרגיש ככה כלפי בן אדם לא נכון.." לא נתתי לו להמשיך,כבר הבנתי למה הוא מתכוון.

 אבל לא יכולתי לסבול את  זה,כל מה שרציתי לעשות זה להתרחק ממנו כמה שיותר ולבכות בלי  שהוא  יראה כמה שהוא פגע בי. 

 מאז הפעם ההיא לא חזרתי לשמוע ממנו, כנראה שהבמוכה הייתה יותר מידי בשבילו וזה דיי ציער אותי שאבדתי אותו אבל מצד שני לא הייתי מוכן לשקר לעצמי אפילו לא בשביל להשאיר אותו קרוב אלי. החלטתי לעבור לגור לבד,להתרחק מההורים שלי ולהתרחק מכולם , במיוחד מצ'ארלי וכל מה שהיה עשוי להזכיר לי את השטות שעשיתי. עברתי לגור עם שותף,ולאט לאט נקשרתי גם אליו. כעבור כחודש,הקשר בנינו היה ממש חזק. עוד לא סיפרתי לו  שאני  הומו,פחדתי להיפגע שוב  בצורה הזאת.  ערב אחד ידידה שלי החליטה להוציא אותי מהבית אחרי חודש שלא יצאתי. היא החליטה להוביל אותי  למסיבה.במסיבה מצאתי שגם השותף שלי  היה שם.

 ישבתי בפינת החדר  ומסתכל עליו. חייכתי,מאז ומתמיד היה נייג'ל  משוא תשוקתן של נשים רבות . אם  כי לעיתים היו עליו סיפורים אשר העידו כי דווקא גברים היו המין המועדף עליו. בכל מקרה הוא לא היה מסתכל עלי , תראו אותו כל כך יפה עם השער השחור הקצר הזה,העיניים הגדולות בצבע דבש והחיוך המדהים  הזה שגרום לנשים ליפול אל בין זרועותיו החסונות. אני לעומת זאת לא כל כך חברותי ולא מושך תשומת לב רבה אלה רק יושב בצד החדר ומביט בנוכחים , מחכה שהמסיבה תגמר כבר ואוכל לחזור הביתה לבדידות שלי.

 " ערב טוב " נשמע אז קול דקיק ורך הייתה זאת תמרה,ידידתי.

 "ערב טוב ...." השבתי.

 " אפשר לשבת ?" שאלה בעודה מצביעה אל הכיסא אשר עמד לידי עיניה החומות זהרו בנוגע מוזר .

 " בבקשה " השבתי בחיוך .

 " אז מה שלומך ?" שאלה כבדרך אגב אם כי ידעתי היטב מה היא רוצה לשאול .

 " אני בסדר , סתם לא כל כך התחשק לי להתעסק עם כל הבלגאן אז בחרתי לשבת כאן ... ומה איתך ?"

 "אני , כאבו לי הרגליים מרוב ריקודים " השיבה  מחייכת "אתה רוקד ?"

 " לא, ממש לא, אני רקדן גרוע " השבתי .

 היא החלה לצחוק " אין דבר כזה רקדן גרוע ".

  " ורקדן מעולה , יש ?" השבתי בטון עוקצני .

 " לא יודעת בקשר למעולה... אבל ראיתי כמה רקדנים ממש טובים " אמרה שהיא שולחת מבט אחד ערמומי אל מרכז החדר.עקבתי אחרי מבטה עינו נחו על דמותו הגבהה והשרירית של גבר צעיר בעל שער שחור כלילה וזוג עיניים חומות בעלות מבט שובבי  אשר עמד לצד אחד משולחנות הכיבוד ולגם מעט בירה  "נייג'ל ?"לחשתי.

 " שמעתי שהוא רקדן לא רע בכלל " השיבה בחיוך.

 " אם את אומרת " מלמלתי ולא בעניין רב .

 " והוא גם נראה לא רע בכלל"  החלה בעוד אני רק נאנחתי בשקט ושלחתי מבט קצר אל נייג'ל. נראה היה כי זה הבחין בנו,והוא קרץ קלות לעברינו.  " הוא מסתכל לכאן " קראה תמרה בהתלהבות ילדותית .

 "כן , כנראה שכן ..." מלמלתי בחוסר התלהבות. לתדהמתה של תמרה החל נייג'ל מתקרב אל המקום בו  ישבנו ,חיוך רחב על שפתיו

 " ערב טוב" אמר במתיקות פונה אל הנערה המופתעת. " אפשר להזמין אותך לרקוד ?" .

 תמרה זרקה מבט חטוף לעברי. " לא אכפת לך נכון ?" שאלה ומבלי שאפילו חיכתה לתשובה לקחה את ידו המושטת של נייג'ל והלכה יחד איתו אל רחבת הריקודים . " כן , למה שיהיה לי אכפת ...." נאנחתי בעצב. ובדיוק שנראה כי הדברים לא יכולים להיות גרועים יותר,החליט התקליטן להחליף את המוזיקה לשקטה ורומנטית יותר.הבטתי בהם בקנאה,כל כך רציתי להתחלף עם תמרה ולרקוד איתו.אבל זה יהיה כל כך קשה,אם אני אגלה שגם הוא סטרייט. כעבור כמה זמן החלטתי לחזור לדירה,נמאס לי לצפות בהם רוקדים ביחד. הלכתי לחדר שלי והתחלתי לקרוא ספר. כנראה שנירדמתי לדיי הרבה זמן  כי כשהתעוררתי היה חושך ושמעתי את נייג'ל חוזר.הוא היה שיכור,הרחתי אותו עד עליי. 

הוא התחיל להתקרב לחדר שלי,ידעתי את זה לפי חוזק הריח.הוא נכנס לחדר, והתחיל להתקרב אל המיטה שלי נשכב צמוד עלי  אליי.

 הוא היה קרוב מאוד מדבר אלי "ווילי שלי " הוא החל מלטף את פני " אמרתי לך פעם עד כמה אתה יפה?". מילותיו גרמו ללב שלי לפעום מהר יותר,והוא קירב את שפתיו לשלי. לא ידעתי מה לעשות,מצד אחד הוא שיכור ואני לא רוצה לנצל את זה ומצד שני,אני כן רוצה. את זה .

 לפני שהספקתי להחליט,הוא כבר נישק אותי.הנשיקה הייתה כל כך טעימה ומפתה.הוא התחיל להוריד לי את החולצה,אבל כאן הרגשות אשם שלי עלו על כך שאני מנצל אותו שהוא שיכור ועצרתי אותו. לקחתי אותו לחדרו,השכבתי אותו לישון  והלכתי לחדרי.

 סגרתי את הדלת כדי למנוע ממנו לבוא אליי בלילה. 

 בחדר ישבתי וחשבתי על "למה לא עצרתי אותו?הוא שיכור,למה ניצלתי אותו ככה?".

 למחרת בבוקר הוא קם עם כאב ראש ואני טיפלתי בו.לאחר מכן הוא הלך להתקלח.כשהוא חזר הוא שאל אותי, "נהנת אתמול?".

 "מה הכוונה אם נהנתי אתמול?" שאלתי מבוהל מכך שהוא זכר את הנשיקה שלנו .

 "במסיבה כמובן" הוא השיב מניח יד אחת על ראשו .

 נשמתי לרווחה,הוא לא זוכר "כן,בטח שנהנתי" השבתי בטון לא משכנע.

 " מה קרה?" על קולו היה ברור שהוא הבין כי משהו לא בסדר .

 "לא קרה משהו מיוחד."  אמרתי לבסוף , והוא לא חקר יותר לרווחתי.

 כל אחד מאיתנו הלך לעיסוקיו ובלילה הלכתי מיד לישון,לא רציתי שהוא יראה איך אני מאדים מלהסתכל עליו.למחרת הוא שם לב שהתרחקתי ממנו עוד יותר והוא שאל שוב הפעם מה קרה. הפעם,סיפרתי לו על מה שקרה שלשום. לאחר שהוא שמע את זה,הוא שתק במשך כמה דקות ואז אמר "זה לא היה רק בגלל שהייתי שיכור,אהבתי אותך מהרגע שראיתי אותך,אבל לא ידעתי אם גם אתה כזה". הוא התקרב אליי ונישק אותי מצמיד אותי אל הקיר מלטף את כל כולי.הפעם המשכנו עוד יותר מאשר סתם נשיקה, מעולם לא הרגשתי כל כך טוב .למחרת בבוקר קמתי והרגשתי מאושר.הרגשתי שהתגברתי לגמרי על צ'ארלי וסוף סוף אני באמת מאוהב ומואשר .

  סוף

טוב , זהו בנתיים ,  

                            שלכם...

היי לכולם,

דבר ראשון אני רוצה להודות לכולכם על התגובות התומכות שלכם בפוסט הקודם .

שנית, אני רוצה להתנצל שעדיין לא העלתי שום קטע חדש כבר הרבה זמן, פשוט אין לי חשק וזמן.

ולבסוף אני רוצה להזמין את כולכם לבלוג משותף שנפתח לאחרונה, מדובר בבלוג שירשורים (לחצו על התמונה כדי לפתוח קישור).

טוב, זה הכל לבנתיים ולסיום הנה שני קליפים אהובים עלי במיוחד שלא הפסקתי לחרוש אליהם בזמן האחרון :

אז,עד הפעם הבאה...