אוקיי, זה בלוג די סודי. אז לא מפיצים, בסדר? תעמדו בפיתוי:)
אני מניחה שאתם יודעים על מה כל העניין.
טוב, אני אספר מעט על עצמי, כי אני רוצה להשאר הרחק מעיניים חטטניות של חברות. (לפני חודש פינו חברה שלי מהבצפר לאישפוז, והם מקבלות בדאגה כל ניסיון שלי לרזות ולו במעט, אז אני סודית:))
טוב, אני תלמידת תיכון בת 16. לא חכמה מידי, גם לא טיפשה. למרות שהעניין מוטל בספק שאני מוקפת בילדים המשכילים בבית הספר הפרטי שלי...
ולפרטים עסיסיים:
אוקיי, קראתי חלק מהבלוגים, פתחתי אקראית כותרות מעניינות. חייבת לומר שהזדהתי עם כל מילה, והרגשתי ממש כמוכן, לפחות פעם. אבל אף פעם לא הייתי מודעת אליכן. אני לא יודע עד כמה אנה היא המודל שלי. אבל הערכים שלה בהחלט קורצים לי, ופעם אפילו יותר. אבל עכשיו התדרדרתי:( בקרוב אחזור למוטב. שליטה בחיי, בלי הכפיפות לאוכל, התלות המשעבדת הזאת, כל כך טוב! היכולת לצום שעות! על גבי שעות! כמו פעם... אחחח תענוג.
קצת פירוט על מראה חיצוני-
מכוערתת להפליא, משקפיים וזה, לא משו בכלל.
אוקיי, גוף:
1.62, משקל: (תחזיקו חזק) 47.
אני יודעת! זה נוראא בא לי לבכות שאני כותבת את זה.
הייתי 40 פעם! 40! ואז התחלתי לעלות בשביל שיהיה לי טיפה ציצי... פשוט נורא.. גדל לי החזה.. אבלך איתו באה כרס ע-צ-ו-מ-ה-!!! בא לי לבכות שאני מסתכלת במראה. נמאס לי. גם היכולת שלי לבלוע רוק ולהתעלם מהרעב הטשטשה לחלוטין.
מוכרחה לחזור למוטב.
רוצה להיות רזה רזה רזה.
חברות שלי מודעות קצת לבעייה, והן מראות לי תמונות של אנורקטיות לכאורה, שאגעל. ואני באמת לא מבינה איך אני היחידה שרואה כמה זה מיוחד. שאני רואה שמנים ברחוב, קשה לי להבין איך הם מרשים לעצמם לחיות בשלווה, או בכלל- ללכת ברחוב.... :) מזל שאנחנו ניצלנו, אה?
עצמות המותניים שלי מתחילות להעלם ולטבוע במעבה השומנים.. יש לי שניצלים! קולטים?? בא לי לבכותת.
לא נורא, ממחר. בעזרת ה'. באמת.
טוב, השעה מאוחרת, ואמא עומדת על הראש, והבלוג סודי- אז צריך להשאיר אותה הרחק מהגב שלי 
בבקשה תגיבו! יהיה נחמד לדעת שמישהו קרא את כל הבולישט הנ"ל.... :)
בפעם הבאה.. סיפורים על החבר הקודם שלי, והקשר של זה לאכילה הבלתי פוסקת שמאפיינת אותי.
לילה טוב חבר'ס
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
