מארועי הפרק הקודם...
"חסר לך שלא!" צחקה ניקי מעברו השני של הקו,
"ומה תעשי לי?" השיבה אחותה,
"וואי חזרת לעצמך!" אמרה ניקי,
"חזרתי ובגדול!!" צחקה
"ברצינות מה תעשי?..." הוסיפה, עדיין מצחקקת.
-פרק 9-
היה זה יום שישי עכור, במסדרון ביה"ס נשמעו צעדי ריצה המתקדמים לעבר כיתה י'2. הכיתה בה למדו התאומות.
ניקי כבר תיארה לעצמה את תגובת המורה על האיחור שלה ; "העלמה מליסון, עליך לא הייתי מאמינה!..." ניקי גיחכה אך חיוכה נפל
כאשר שמה לב שהשעה כבר שמונה וחצי, היא הגבירה את ריצתה ונכנסה לכיתה בצורה הכי שקטה שיכלה, אך המורה בעלת 'עיני הנץ'
כבר שמה לב לתלמידה המאחרת ואמרה בקול (לפי נקודת המבט של ניקי היא צרחה במקום להרים את קולה): "ניקול מליסווון!עליך לאאא הייתי מאמינהה!...", היא המשיכה לנזוף בה לקול צחקוקי תלמידי הכיתה (המורה חשבה שעל ניקי צוחקים, ובעצם הצחוק היה מופנה אליה עצמה) בעוד ניקי התיישבה במקומה באדישות מוחלטת והחלה מוציאה את חפציה מהילקוט. בדיוק אז, קטע אותן הצלצול.
"כיתה י'2 שקטטט בבקשהה!!" נשמע קול המחנכת באוזני התלמידים שעוד שוטטו ברחבת ביה"ס לאחר ההפסקה.
בינתיים כיתה י'2 השתתקה, והמורה החלה מספרת, "תלמידים יקרים, אני שמחה להודיע שהמשלחת שלנו יוצאת ביום ראשון ללוס אנג'לס..."
היא הקריאה את שמות היוצאים, וניקי נאלצה להזכיר לה שקלואי כבר בלוס אנג'לס וכן, היא תעביר לה את כל המידע לגבי ביה"ס שבו תלמד.
המורה הנהנה והמשיכה- "וביום שני יבואו אלינו לכיתה 3 תלמידים מחו"ל, דניאל אוונס, מישל פאנואר וג'ו מייקלס.אנא התנהגו אליהם בכבוד וקבלו אותם יפה...", ניקי איבדה את הריכוז לאחר הקראת שמות התלמידים מלוס אנג'לס, היא ניזכרה לפתע בשיחה של אתמול והתעניינה בפרטים מסויימים.. 'האם דניאל אוונס זה אותו דניאל שהרס לאחותי את היום אתמול?למה גו' מייקלס נשמע לי כ"כ מוכר?מי זאת לאזעזל מישל פאנ..איך שלא קוראים לה..?', כך ניקי המשיכה להרהר עד בוא הצלצול.ועד לסוף היום בעצם.היא ניסתה לברר כמה שיותר פרטים על הבאים לארץ, על כן התקשרה אל אחותה.
באותו הזמן ישבה קלואי בחדרה, גם כן שקועה במחשבות. מצב רוחה היה עכור כאותו יום שישי אלפי קילומטרים משם, בישראל.
היא לא יכלה לשמוע יותר את צלצול המכשיר הסלולארי שלה, היא לא רצתה שום שיחה עם כריס, ובטח שלא עם דניאל.
היא הרגישה שהיא מתפוצצת,שאיננה מסוגלת לשמוע את קולו, שאיננה מסוגלת לעמוד בקשר עם נער יפה תואר זה, שבמילא לא הרגישה אליו שום קרבה.
קלואי לא יכלה להחליט אם היא זקוקה לחיבוק חם ואוהב ואוזן קשבת, או להיפך, לישיבה בחדר לקול צלילי המוזיקה.להתבודדות.
כריס ישב נואש בחדרו, הוא נזכר בשיחה שלו איתה, יתר על כן בשיחתו עם דניאל לאחר אותו מקרה, והשיחה עלה לנגד עיניו כמו פלאשבק;
"תגיד, אתה בסדר?!! מה נראה לך ש'תה עושה??" צעק כריס בזעם וטלטל את דניאל
"תפסתי אותך! אתה מ-אוהב! אם היית אומר קודם אנ-" הוא לא הספיק להמשיך כאשר לפתע סטירה פגעה בלחייו השנייה
דניאל התנער, "למה זה היה?!" שאל בכעס
"כדי שלא תהיה כזה חסר טאקט!! עכשיו תסביר לי, למה עשית את זה?" אמר כריס בחוסר סבלנות
"את מה עשיתי?שוב?"ענה דניאל (מי שהיה מסתכל מהצד, בוודאי לא היה מבחין בפרצופו המגוחך)
"אל תהיה לי תמים כזה,דן, אתה יודע מה עשית, בדיוק מה עשית!" המשיך כריס באותה נימה עצבנית
דניאל הסמיק, אבל כריס לא שם לב, הוא היה דרוך לשמוע תשובה ולא העלה על דעתו את המבוכה שחש כרגע חברו הטוב.
"ה..היא...היא חמודה! ו..אממ טוב...בעצם לא ידעתי שקורה משהו ביניכם.." אמר דניאל, בהתחלה במבוכה אח"כ בביטחון גמור ולאחר מכן בקול שקט.
כריס הנהן לשלילה ונאנח עמוקות, בעוד שעל פני דניאל עלה חיוך משונה (מטומטם הייתי אומרת..) והוא החל לדבר,
"א-אחי! שפוך הכל גבר! אני יודע שמשהו קורה ביניכם, למה לא סיפרת?"
כריס השיב לו הפעם בנימה רגועה יותר והם החלו צועדים "זוכר את הבחורה שסיפרתי לך עליה? זאת שפגשתי במטוס?.."
"אה-ההא! זאת היא!" אמר בקול רם דניאל, "אולי תשתוק כבר? אני שונא שמגלים את הסוף!" השיב דניאל, ספק בכעס ספק בצחוק.
"נו תמשיך ג-בר!..רגע,רגע!בוא נלך למגרש הכדורסל, נראה לי שזה מה שאתה צריך עכשיו" אמר דניאל, וזה מה שהם עשו.
"אז..בעצם נדלקתי עליה ו.." המשיך כריס, ודניאל (כצפוי) שוב קטע אותו "הא!ידעתי שמשהו קורה איתך בזמן האחרון!", כריס היה נותן לו
עוד סטירה אילולי לא היה מרחם עליו, והוא ריחם על פניו האדומות, לפחות מספיק כדי למנוע (תענוג) פעולה זאת.
"ואני לא מפסיק לשגע אותה, כן דן, לשגע אותה! לפחות לי זה נראה שזה משגע אותה! היא בקושי שמה עלי!" אמר כריס, דניאל שתק הפעם,
וסימן לו להמשיך. "בעצם אני לא בטוח, אבל..." כריס לא ידע איך להמשיך, ופתאום נזכר... "שנייה!" אמר וקפא במקומו, פניו הופנו
אל פני דניאל ומבטו אמר "נתפסת!" דניאל הבין שמשהו 'לא טוב' מתבשל באותו רגע.
"אני קלטתי אותך דניאל! אתה כל השיחה התקרבת אליה, לא נתת לי להשחיל מילה! וברוב טימטומך-" דניאל נראה דיי מרוגז
"-כן דן!טימטומך! תחליט, או שאתה מתעניין בה, או באחותה התאומה, אבל למה לעזאזל לשלב את שני הנושאים יחד?!"
במוחו של דן הבזיק רעיון, משום מה זה מאוד בולט כאשר מבזיק רעיון בראשו, לפי פניו שמחייכות חיוך מסתורי ושובב כאחד
"אתה לא מבין כריס, לא ילך לי איתה! ילך אם אחותה-הא?" אמר תוך כדי שהוא מזיז את גבותיו מעלה ומטה.
בעיני כריס לא היה זה רעיון מבריק כלל וכלל. "אתה לא חושב, שאחרי 'תמחישי לי מה זה קשר רציני' היא לא תספר לאחותה ותגרום לה לשנוא אותך?"
אמר כריס תוך כדי שהוא מצטט את חברו בלגלוג, חיוכו של דניאל נפל, אך חזר שוב.
"נאא!"אמר בביטחון "תאמין לי אני יודע מה אני עושה, אני אזכה בה"
"בצורת דיבור כזאת נראה לי תבריח אותה לפני שהיא תספיק להכיר אותך, לא כולן אוהבות שחצנים" אמר כריס וחייך.
שניהם החליטו לגמור עם השיחה במשחק כדורסל מאתגר, שהשכיח לבינתיים את ה'צרה' מראשו של כריס.
כריס התנער מהזיכרון ושם לב שהשעה ארבע וחצי, הוא רץ להתארגן לחוג הכדורסל, משאיר את המכשיר הסלולארי מאחור.
ניקי נכנסה לביתה, זרקה את הילקוט בכניסה ונכנסה לחדר בריצה תוך כדי שהיא מחייגת לאחותה התאומה שכרגע נמצאת בחדרה,
אשר בבית דודיה בלוס אנג'לס, שבארה"ב, אלפי קילומטרים משם, וכמה שעות טיסה טובות.
היא המתינה בסבלנות, הפעם היא ידעה בדיוק לאן למשוך את השיחה ובאיזה נקודות לקלוע כדי להגיע למטרה,
היא כבר תכננה מראש מה היא הולכת להגיד לקלואי.
לאן תגרר השיחה?האם קלואי תענה סוף סוף לכריס?ומי זה ג'ו מייקלס? כל זאת תגלו בפרק הבא! [:
לכל מי שמעוניין בספויילר לפרק הבא..
אז ככה, הספויילר (וספויילר מלא! לא 3 שורות) נשלח רק למנויים
כמובן אני מתכוונת למנויים לסיפור!
אז מי שאהב, מתעניין ומעוניין בספויילר מוזמן לעשות מנוי תוך
כדי מילוי הפרטים הבאים, ועקיבה אחר ההוראות הללו:
1)כתבו בתגובות:
-שם\כינוי :
-אימייל (חובה):
- מספר הבלוג :
-מנוי ל : סיפורים\ספיישלים\להכל
2) מנוי ברשימות בצורה כזו:
(וסליחה על האיכות הנוראית!! ><)
ותגיבווו! כי באמת זה עושה רצון להמשיך 
חג פסח שמח!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Writer-ya thats me
