מארועי הפרק הקודם...
"...אחיות כידוע לך ו...בעצם.." החלה היילי מספרת, ודמעה עקשנית זלגה במורד לחייה.
"היילי, את לא חייבת לספר לי, את יודעת..." ניסתה קלואי להרגיעה.
"לא מותק,זה בסדר. אני לא צריכה לשמור את זה מפנייך.." אמרה לה דודתה,
-פרק 13-
"מעולם לא שמת לב לגילי המופלג..?" שאלה אותה. "מופלג?" גיכחה קלואי בתשובה, "אז 36 לא נחשב בעיניך כמופלג?" צחקה היילי.
קלואי הנידה בראשה לשלילה, דרוכה לשמוע את סיפורה, "תמשיכי בבקשה" אמרה לה.
"ובכן...3 לידות שהיו לי כשלו..." אמרה היילי בעצב, מושכת באפה, "היו אמורות להיוולד לי 2 בנות ו..." המשיכה ודמעות זלגו מעיניה הצחות,
"היילי אני..." אמרה קלואי כמעט בלחש בלי לדעת מדוע, וליטפה את כתפה בניחום "סלחי לי לא ידעתי...".
"מותק..." אמרה בנשימה עצורה, שכן פרץ הדמעות חנק את גרונה "את היית צריכה לדעת על זה..זו אשמתי הייתי צריכה לספר לך מההתחלה ש..."
אמרה ושוב פניה התעוותו כפנים של אדם שמנסה לעצור את דמעותיו. "אני ואמך היינו אחיות קרובות מאוד, תאומות, כמוך וכמו ניקי. אבל דרכינו נפרדו בנישואים,
אני נשארתי כאן, בלוס אנג'לס, ואמך הגיעה לישראל. כדי לשמור על הקשר וכן להקלות על אובדני, החלטנו לתת לכן שמות לועזיים, שתהיו מקושרות יותר אל...".
"אלייך." השלימה אותה קלואי בקול שקט, מוחה את דמעותיה כמבקשת לשמח את ליבה, "לכן תמיד הרגשתי שאת כמו אם שנייה בשבילי" הוסיפה.
"הו קלואי!" אמרה בקול שמח יותר וחיבקה את זו שהייתה כל עולמה, כמובן יחד עם אחותה, "את לא מתארת לעצמך כמה אני אוהבת אותך!".
השעה הייתה מאוחרת בלילה, ניקי התעוררה בבהלה מחלום בלהות. היא קמה באיטיות ושמה לב שעודנה לובשת את מכנסי הג'ינס וחולצת ביה"ס,
בכוחות מאולצים קמה ויצאה מחדרה, צועדת לעבר המטבח ומהרהרת על חלומה.
ניקי הוציאה תה קר מהמקרר, מזגה אותו לכוס זכוכית והתיישבה אל מול השולחן שהיו דלוקים עליו נרות ירוקים בריח פסיפלורה, שאימה ככל הנראה
שכחה לכבות לפני השינה. 'איזה מזל שקמתי' חשבה לעצמה,לפתע הרגישה מגע בלחייה והסתובבה בבהלה.
"אמא? את לא ישנה?" שאלה בהפתעה, "זה בדיוק מה שתיכננתי לשאול אותך" חייכה האם בעייפות והתיישבה לצד בתה.
"חלמתי על היי-" החלה לומר ניקי ושמה לב שאימה משלימה אותה באמצע, באומרה באותו הזמן "חלמתי על דודתך", שתיהן הסתובבו ובהו זו בפני זו,
סוקרות את תווי הפנים הדומים ופולטות אנחה כבדה מגרונן. "יש לי הרגשה שקרה לה משהו" אמרה ניקי לבסוף, בחשש מה.
"לא חמודה, יש לי הרגשה שהיא כבר לא מסתירה את מה שאת וקלואי הייתן צריכות לדעת מזמן. מעולם לא שמת לב שהיילי בודדה?" שאלה האם,
"בודדה?" ענתה ניקי בשאלה, כלא מבינה. "כלומר, ללא ילדים" הסבירה את עצמה אימה, "הו כן..." אמרה ניקי בעצב.
"אינך חושבת שהגיע הזמן לישון?" שאלה היילי, וקלואי הביטה בה כמסרבת להיפרד. "השעה כבר 1 בלילה מותק, לדעתי בילינו מספיק." קבעה,
שולחת מבטה אל קערית הפופקורן הריקה ואל אלבום התמונות המונח על השולחן.
"עוד לא הסתכלנו בהן..." התעקשה קלואי, "אולי נשאיר את זה לסוף השבוע?" שאלה דודתה "אני מתה לישון" הוסיפה.
קלואי הנהנה בעצב, "אוקי. לילה טוב!" אמרה והחלה ללכת לעבר המדרגות.
"לילה טוב חומד!" בירכה אותה היילי ופנתה אף היא לחדרה, משאירה את המהפך על השולחן.
קלואי שלחה מבט אחד אחרון לעבר קצה המדרגות ונכנסה לחדר האמבטיה, להתארגן לקראת השינה שחפצה בה אך סירבה להודות בכך,
כאשר נכנסה לחדרה ראתה שמכשירה הסלולארי מהבהב, היא לקחה אותו לכפות ידיה וקראה את ההודעה שנשלחה אליה: 'למה לא סיפרת לי??? -מאת ניקווש'.
קלואי פלטה אנחה כבדה, היא נשכבה על המיטה עם הרגליים על הכרית והחלה כותבת לה תשובה, אשר נראתה כך לערך : 'אז את יודעת על זה גם?'.
ייתכן ועשתה שגיאות כתיב מרוב התרגשות, למרות ששקלה בקפידה את ההודעה פעמיים לפני שנשלחה, שחלילה לא תכתוב דבר שבגללו יפרוץ ריב כמו קודם.
כעבור דקות ספורות הגיעה אליה תשובה : 'כן אני יודעת על זה.רק עכשיו נודע לי! ואת ידעת על זה כל הזמן? -מאת ניקווש' .
קלואי נשארה המומה. הכיצד ייתכן ששתיהן גילו את הדבר באותו הזמן? עד כמה קשר התאומות שלהן חזק? עד כמה קשר האם-דודה שלהן חזק?
לעומת קלואי, ניקי הייתה בטוחה שאחותה שמרה על זה מפני זמן רב. אך תשובה נשלחה אליה עוד לפני שהתרגזה ברצינות ;
'לא ניקי, גיליתי את זה עכשיו. בדיוק כמוך. האמת, זה לא מוזר קצת?'. ניקי נאנחה, שוב הרגישה כפי שהרגישה לאחר שדנה את מעשיה במשך 3 ימים
לאחר הריב האחרון שלהן, אשר התרחש לפני הטיסה. 'שוב אני מתרגזת לשווא?' חשבה לעצמה וליטפה קווצת שיערה שנחה על פניה, באצבעותיה.
היא התנערה מהרהוריה וכתבה לה תשובה קצרה, כמדומני היא נראתה כך : 'כן.תתקשרי אלי.'.
לא עבר זמן רב ואחותה התקשרה אליה לשיחה קצרצרה מהרגיל, שכן השעה הייתה כבר 2 בלילה והן עוד היו צריכות לקום למחרת בבוקר.
"היי ניקוש!" אמרה לה בקול רפה מהעייפו שפשטה אותה,
"היי מאמי..." השיבה ניקי בנימה דומה,
"זה ממש דחוף ניק? אני נורא עייפה...." שאלה קלואי,
"כן...נראה לי..." צחקקה ניקי ואז הרצינה כאילו לא צחקה קודם לכן, "אני לא מאמינה שהן הסתירו את זה מאיתו כ"כ הרבה שנים...".
אנחה נשמעה מעברו השני של הקו, "גם אני לא...אבל את לא מתארת לעצמך כמה זה היה עצוב. אם רק היית רואה איך היילי בכתה..." אמרה בעצב,
"כן..זה היה קשה לשמוע על כך, כנראה הן חיכו שנבין מה זה..את מתארת לעצמך מה זה לאבד 3 ילדים?? את מתארת לעצמך איך היא...איך היא הרגישה?"
"אני כאילו ראיתי הכל נגד העיניים שלי, למרות הניסוח המקוטע של היילי...זה נורא." סיפרה קלואי ודמעה זלגה מעיניה על אף שניקי לא יכלה לראות,
"צודקת...אני חושבת שהייתי מאבדת את עצמי לגמרי...את מתארת לעצמך שרק בזכותינו..בגללינו...יש לה עוד סיבה לקום ולחייך כל יום...מה אם נפרד יום אחד?"
"לא...זה לא יקרה. אל תחשבי על זה! זה רק עושה מזל רע!" קבעה קלואי.
"ועוד לי את אומרת לא להאמין באמונות טפלות...." גיכחה ניקי,
"זה עין הרע, לא אמונה טפלה." תיקנה אותה קלואי ופלטה גיחוך קטן,
"אותה השטות..!" אמרה ניקי, ושתי הנערות פרצו בצחוק, שלרגע גם השכיח את הרגשות הרבים שסערו בקרבן.
מאוד השקעתי בפרק הזה, כפיצו על חוסר המתח ועל חוסר ההקפדה בספויילרים אני...
שמה ספויילר!
קבלו:
בפרק הבא::
"וואי את חדשה פה?" שאל אותה נער גבוה קומה, בעל עיניים כחולות ובלורית חומה השמוטה לו על עיניו באלגנטיות,
"כן, בעצם אני פה מאתמול." ענתה לו ושיחררה פיהוק, היא עוד הייתה עייפה מחוסר השינה,
"איך לא שמתי לב קודם?" שאל אותה בהפתעה שעוד הפתיעה אותו עצמו,
"אז כנראה אתה לא מסתכל טוב...חשבת על משקפיים?" ענתה לו בלי לשים לב לניסוח העוקצני-
בכובד ראש קבלתי את ההחלטה לשלוח ספויילרים רק אחרי שיהיו לפחות 5 מנויים, וכרגע יש 3.
יום העצמאות קרוב....אז מה?
שיהיה לכולכם חג שמייחחח!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Writer-ya thats me
