מארועי הפרק הקודם...
"...יש לה עוד סיבה לקום ולחייך כל יום...מה אם נפרד יום אחד?"
"לא...זה לא יקרה. אל תחשבי על זה! זה רק עושה מזל רע!" קבעה קלואי.
"ועוד לי את אומרת לא להאמין באמונות טפלות...." גיכחה ניקי,
"זה עין הרע, לא אמונה טפלה." תיקנה אותה קלואי ופלטה גיחוך קטן,
"אותה השטות..!" אמרה ניקי, ושתי הנערות פרצו בצחוק, שלרגע גם השכיח את הרגשות הרבים שסערו בקרבן.
-פרק 14-
"קלווואיי!!השעה כבר שבע וחצי! קוומי כבר!!" נשמע קול קורא באמצע חלומותיה של קלואי. היא קפצה לשמע המילה שבע וחצי והחלה רצה בכל הבית,
מתארגנת לקראת בית-הספר. "זה בסדר היילי, אני אעשה סנדוויץ'" הייתה זורקת לעבר דודתה משפט וממשיכה להתנהל במהירות, מסיימת את השוקו
ורצה למטבח, מכינה כריך ועולה החדרה להוריד את התיק. נזכרת ששכחה ספר הסטוריה ועולה חזרה, ולפתע נגלה כי הספר נאבד.
לאחר כל זאת, יצאה בסופו של דבר, מוותרת על הצעת ה'טרמפ' של דודתה ורצה לבית-ספרה כששיערה הבלונדיני מתנופף לו מאחור.
היא המשיכה לרוץ עד שנתקלה על סף הצלצול בנער לא מוכר, כנראה מהכיתה המקבילה..
"וואי את חדשה פה?" שאל אותה הנער, אשר היה גבוה קומה, בעל עיניים כחולות ובלורית חומה השמוטה לו על עיניו באלגנטיות,
"כן, בעצם אני פה מאתמול." ענתה לו ושיחררה פיהוק, היא עוד הייתה עייפה מחוסר השינה,
"איך לא שמתי לב קודם?" שאל אותה בהפתעה שעוד הפתיעה אותו עצמו,
"אז כנראה אתה לא מסתכל טוב...חשבת על משקפיים?" ענתה לו בלי לשים לב לניסוח העוקצני, אך נראה היה כי הוא לא מטריד אותו.
"האמת, חשבתי על זה פעם..אבל מבדיקה רפואית הראייה שלי בסדר גמור. תודה על הטרחה" חייך ואמר בציניות,
"אני מאוד שמחה בשבילך, עכשיו סלח לי אבל אני ממהרת לשיעור" אמרה לו קצרות,
"את כבר מאחרת ברבע שעה, שמת לב?" שאל אותה בחיוך קל,
"אבל...איך? הרגע שמעתי את הצלצול..." גמגמה ופנייה האדימו קלות,
"זה היה הצלצול מהבניין הסמוך. מה דעתך לבוא איתי לקפיטרייה?שנינו מאחרים בכל מקרה...דרך אגב, אני ג'ים" אמר לה, והבעת פניו הייתה חביבה להפליא,
"קלואי. וכן, נראה לי ששכחתי את הסנדוויץ' שלי בבית עם כל הבלגאן כולל ספר היסטוריה..." אמרה בחיוך מאולץ, ושניהם פסעו יחדיו,
מקפידים להתרחק מהדלתות שמא לא יגלו את הברזתם, שכן השרת שלהם, כפי שסיפר לה, לא היה חביב במיוחד..
"המורים שלנו דיי קפדנים פה.." סיפר לה בדרך "אבל זה לא מונע מאיתנו לעשות שטויות" קרץ בשובבות, משום מה, ליבה של קלואי החל לפעום במהירות,
היא לא יכלה להוציא מילה מפיה ורק חייכה לעברו, מתפללת שהיא אינה מסמיקה, ואכן היא לא הסמיקה.
"אז את מהשליחות, כן? אין לך מבטא כבד...גם אח שלי בשליחות" אמר לה,
"אומיגוד! ג'ו מייקלס הוא אח שלך?" שאלה בהפתעה,
"לא..בכלל לא! אח שלי זה דניאל אוונס!" תיקן אותה,
"אה...אוקי.." אמרה בבוז ומיהרה להסתיר את השנאה בחיוך, אבל מאוחר מדי..
"את מכירה אותו?" שאל אותה בסקרנות,
"ועוד איך מכירה..." אמרה בקול שקט, ספק לו ספק לעצמה, "כן.אני מכירה אותו, הוא לומד עם אחותי בכיתה" הוסיפה בקול רגיל.
"האמת, הוא לא אח שלי. הוא כמו אח שלי, בעצם המשפחה שלי אימצה אותו כאשר היה קטן והוריו נפטרו ממחלה קשה..." סיפר לה,
באותו הרגע כל הבוז והשנאה שלה אל דניאל פגו והפכו לרחמים ושמחה בחלקו, שניצל. בדיוק אז הם נכנסו לקפיטרייה ונגשו לקנות שתייה קלה.
לאחר מספר דקות הם התיישבו באחד השולחות בסוף הקפיטרייה, סמוך לחלון. קלואי שתקה והקשיבה לו מספר, פעם על חייו, פעם על ביה"ס, מדי פעם היא לגמה מהמשקה ואף העזה והביטה לתוך עיניו הכחולות....כאילו מבקשת לטבוע בהן.
שוב מלאה אותה ההרגשה המוכרת...היא נשבתה בקסמיו. האם היא מאוהבת?(!)
הצלצול קטע את השיחה שרגע לפני כן קלחה בנעימים, קלואי קמה ונפרדה ממנו, וצעדה לכיוון היציאה.
"שלא תעזי להתקרב אליו, שמעת?!" קרא קול שחצן ומעט צורמני מאחוריה, היא הסתובבה לראות את הפנים של המדבר ....
יצא פרק יחסית קצר...סורי S:
בכל אופן, אני מקווה שהשארתי אתכם קצת במתח ^.^
ואממ...סליחה על העיכוב בפרק,
אתם יודעים, חגיגות עצמאות וכו'....
הבפרק הבא יעלה ככל הנראה ביום ראשון...[:
נ.ב. - איך העיצוב החדש??
תודה לגרפיטי עיצובים עליו D:
יום נעים לכוולם!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Writer-ya thats me
