וואו.

זה מה שיש לי להגיד.

באמת שנהניתי, יותר מכל התקופה האחרונה.

אף על-פי שהשנה לא ממש השיקעו במסיבות בגלל המיתון, אני חושבת שדווקא נהניתי יותר משנה שעברה.

והניגוד לעומת אותו היום, בבוקר, היה כ"כ מוזר.

רק כמה שעות לפני החגיגות עמדנו בצפירה, זוכרים את כל חללי מערכות ישראל, ובערב- בערב שבנו לשמוח, ולרקוד.

הטקס היה עצוב, ובאמת שהתרגשתי בו, אבל כאשר כולנו עמדנו ב"תקווה" ושמעתי כ"כ הרבה אנשים שרים את ההמנון הלאומי שלנו- אז שמחתי.

כי למרות -ואולי אפילו דווקא- כמות הנופלים במלחמות ישראל יש לנו מדינה.

אז אני באמת מתגאה לשיר את ההמנון הלאומי שלנו.

ובאמת מתגאה להגיד שאני יהודייה שחיה בארץ ישראל.

היה מדהים בחגיגות יום העמאות. זה כל מה שיש לי לומר.

מזל טוב למדינת ישראל, היא מתחילה להזדקן, 61 שנים של עצמאות.

ואל תשכחו שיש לי פונפונים בצבע ורוד, פטיש זוהר ומיליון סטיקלייטים ואני עוד אשתלט על העולם