הגיח'ה באמת הייתה כייפית. אבל ממש לא כפי שציפיתי.
רוב הזמן פשוט רציתי לחזור הביתה, פגעו בי שם ברמה ממש נוראית.
הכיתה שלי, החברים הכי קרובים שלי, גרמו לי לבכות פעמיים. ומי שמכיר אותי באמת יודע שאני בוכה לעיתים ממש ממש רחוקות, וזה רק אם זה משהו באמת נוראי.
אני בכלל לא מבינה למה השקעתי כ"כ בגיחה המטומטמת הזו.
למזלי יש לי כמה חברים אמיתיים שתמיד יוכלו לעודד אותי ולגרום לי לראות את כל הטוב. ובזכותם לא הכל היה רע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נווועה .