הגיח'ה באמת הייתה כייפית. אבל ממש לא כפי שציפיתי.

רוב הזמן פשוט רציתי לחזור הביתה, פגעו בי שם ברמה ממש נוראית.

הכיתה שלי, החברים הכי קרובים שלי, גרמו לי לבכות פעמיים. ומי שמכיר אותי באמת יודע שאני בוכה לעיתים ממש ממש רחוקות, וזה רק אם זה משהו באמת נוראי.

אני בכלל לא מבינה למה השקעתי כ"כ בגיחה המטומטמת הזו.

למזלי יש לי כמה חברים אמיתיים שתמיד יוכלו לעודד אותי ולגרום לי לראות את כל הטוב. ובזכותם לא הכל היה רע.

כמו בצל, הרבה שכבות. אחת על השנייה, כל שכבה דוחקת את זו שמתחתיה יותר עמוק.

וזה נאסף ונאסף עד שאי אפשר יותר וזה מתפוצץ וגורם לקריסה שאי אפשר לעמוד בה.

נמאס כבר.

מחר פתי"ש, בטוח שיהיה כיף. אני מקווה.

וקיבלתי 94 במתמטיקה. וואו.