איך לאט לאט הכל נהפך לשגרה.

כל יום בי"ס, נהנית ללכת לשם אבל העומס של הלימודים קשה.

אחרי זה צופים. כל פעולה מסדר שנמשך 40 דק' פלוס מינוס ובכל מסדר אני חושבת לעצמי כמה אני שונאת את הגדוד אבל בפעולה עצמה מבינה כמה אני אוהבת אותו.

ואחרי זה בבית, לא באמת עושה משהו.

אולי קוראת ספר, אולי נמצאת על המחשב, אבל גם זה בקושי.

ויום שישי מגיע, מנוחה.

ועד כמה שאני שונאת אותה, זו שגרה.

שגרה שלא משתנה.

כ"כ צריכה את החופש שמתקרב.

לנקות קצת את הראש, לשכוח מהלחץ.

עוד שבוע בדיוק חז"ק (:

והיום אסיפות הורים, האחרונות לשנה.

הרגשה של הרבה לחץ בזמן האחרון, למרות שאני לא באמת עושה משהו.

אין יותר מוזה, אין יותר חשק לכלום.

כ"כ צריכה חופש, לברוח מהמציאות שמעיקה כ"כ.

את הפוסט הקודם כתבתי בדיוק שנה אחרי התאריך פתיחה של הבלוג.

משמע הבלוג בן שנה O:

עיינתי בפוסטים הראשונים, לא מאמינה איך בשנה אחת כ"כ השתנתי.

מזל טוב בלוג(:

יום ראשון טיול שנתי.