חוויה שזכורה לי היטב מהצופים היא מכיתה ד'.

אני זוכרת שעמדנו במסדר השבטי, אנחנו הכי קטנים. ואני העברתי מבט על כל השבט, מסתכלת במיוחד על הילדים הגדולים.

והכי התעכבתי על הילדים בעניבות הכתומות, אני זוכרת זאת בבירור.

הייתי בטוחה שהם הכי גדולים בשבט, חוץ מהשכב"ג כמובן.

חשבתי שיעבור מלא זמן עד שאני אהיה גדולה כמותם. הרי אני רק בכיתה ד'.

ועובדה שהזמן עבר. במהירות גבוהה מדי אני חייבת לציין.

אנחנו היינו הילדים בעניבות בכתומות, השנה. וגם זה נגמר.

ואני לא יודעת למה נזכרתי בזה, אולי בגלל ששמתי את העניבה הכתומה ביחד עם שאר העניבות שאני כנראה כבר לא אשתמש בהן.

והשנים באמת עוברות יותר מדי מהר, ובמסדר דמעות כבר דיברנו כמה בנות על השנה שאנחנו נהיה שמיניסטים, אבל באמת שיש עוד הרבה זמן

להיות חולה עם 38.5 מעלות חום בחופש זה ל-א כייף ><

החופש דווקא בסדר, מוזר לחשוב שעוד מעט יעבור חצי מהחופש.

למרוות שאני די מתגעגעת לבי"ס, לא כ"כ נורא שם.

וגם לצופים. חודש שלם בלי פעולות :/