ולגלות שאתה לא, ושכולם מסביבי יודעים. ורק אני תמימה לא שמה לב למה שקורה. לא שמה לב מי חבר ומי אוייב, מי לצידי ומי נגדי.
וזה קשה.
כמו חור גדול שנפער באמצע הלב, ואולי אני סתם מגזימה. אבל זה עדיין קשה.
מוזר שרק עכשיו אני שמה לב שהכל מסביב טלנובלה אחת גדולה.
רק עוד שלושה ימים.
אני חושבת שניצלתי את החופש הכי טוב שיכולתי, ובאמת שנהניתי. אבל זהו, הגיע הזמן לחזור.
עוד שבוועים בשעה הזאת יש צופים, זה הדבר הכי נחמד שאני יכולה לחשוב עליו ביינתים.
אני רוצה שהחופש יגמר
אני רוצה לחזור לצופים ולהתחיל שנת ח'
אני רוצה לשנות את האופי
אני רוצה להתחיל כבר במגמת תיאטרון
אני רוצה שהכל יחזור להיות כמו פעם
אני רוצה להתבגר
אני רוצה שתיעלם הצביעות שמסביבי
אני רוצה שיבינו אותי
אני רוצה להפסיק להיות קנאית
אני רוצה להפסיק להרגיש רגשי נחיטות
אני רוצה.
ואמא אמרה שלא תמיד מקבלים את מה שרוצים, ואני יודעת את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נווועה .
