Down we go...

בהתנהגות לפחות. אבל האמת היא שאני קצת יותר מודעת לעצמי.

אני מלאה בתירוצים.

לאכול ולא לאכול: שניהם ממכרים, שניהם גורמים לי להרגיש אשמה.

אבל אני מעדיפה לאכול.

וכשאני מפסיקה לאכול וזה אשכרה הולך טוב אני מתחילה להתמלא בתירוצים. שזה טריגרי, שזה לא בריא, שאני מזיקה לעצמי.

אבל זה כזה בולשיט. כי גם כשאני אוכלת אני מזיקה לעצמי, כי אני לא יודעת לשים את הגבול.

אני מאוד ערה לזה עכשיו, אבל זה לא עוזר לי לקבל החלטה.

לנסות לאכול ולשים את הגבול? למרות שכנראה אני לא אצליח?

או להמשיך לא לאכול?

גם חוסר פעולה הוא קבלת החלטה, במקום מסויים, ואני רוצה להחליט טוב לשם שינוי בחיים שלי.