די הרבה זמן לא עדכנתי בגלל שלא היה מה להגיד, אבל עכשיו אני מעדכנת =).

נמאס לי ממך סופית אתה חושב שאני עדין אוהבת אותך אוי לאן הגעת ?? כדי שתפתח את העינים ותקלוט שלא כל העולם סובב סביבך ושאני לא אוהבת אותך יותר.

תצא לי מהחיים שנינו רוצים לצאת מהחיים של השני אבל זה לא קורה וזה מחרפן אותי !!.

אבל אני חייבת להודות שזה די שימושי שכולם חושבים שאני אוהבת אותך ככה אף אחד לא חושב אפילו על מי שאני באמת אוהבת .

אתה כל כך מעמיד פנים שאתה מישהו אחר אתה מנסה להפוך להיות כמו כולם אבל זה לא יקרה כי אי אפשר להשתנות לא משנה כמה מנסים, אתה לא כזה אתה אפילו לא התנשקת ואתה עושה הצגות של מישהו חרמן שנהנה מלראות מישהי  עם מחשוף קטן אתה כל כך לא כזה וזה משגע אותי שאתה עושה הצגות שאתה כן.

וכן אז מה אם לא התנשקתי אני רק בת 14 כל החיים לפני אני התנשק מתוך אהבה לא מתוך פוזה , ולחץ חברתי !!! אז מה אם היו לי רק  2 "חברים" (שזה לא היה הדדי בכלל ! ) ולך היה פי ....(הפסקתי לספור) אם לא שמת לב את התנקשת לא מתוך אהבה כל הבנים מתיחסים אליך ככה רק בגלל שאתה מתנהגת כמו זונה אני נותנת לכולם להתנשק איתך אז בטח שיהיה לך מלא חברים,כל הבנים מחפשים מישהי כזאת.

אני שמחה שלא התנשקתי למרות שיכלתי להתנשק כבר בכיתה ז' אבל למה אם זה לא מתוך אהבה .

הנשיקה הראשונה שלי תיהיה מתוך אהבה אמיתית(והדדית) !.

סורי על החפירה כל כך ההיתי חייבת להוציא את זה זה הצטבר יותר מדי זמן.

אני יודעת שיש סיכוי ש-2 האנשים שדיברתי עליהן יקראו פה וזה לא מזיז לי .

אנורקסיה-פרו אנה

לא משנה כמה אני אחפור זה לא יקלט .

ילדות, בייחוד בגיל שלנו, חושבות שהן שמנות. הן לא מעריכות, אפילו לא טיפה את הגוף שלהן. הבנות האלה, שאין להן שום הבנה בנושא, מחליטות לעשות דיאטה. בלי ליידע אפאחד, בלי להגיד בלי לספר. הן מחליטות שן עושות דיאטה. ואין שום דבר רע בדיאטה, באמת, כל עוד זה בהסכמה בידיעה ובעזרה של ההורים או של מישהו מבוגר אחראי אחר. הן עושות 'דיאטת כסח' מה שנקרא, ולא אוכלות כלום. ביום הראשון-בסדר.. טיפה רעב אך לא משמעותי. ביום השני הרעב מתחיל להתגבר, ואז הן מחליטות שהן אוכלות רק מלפופון אחד במשך כל היום. ביום השלישי הן מתחילות להרגיש 'רזות', וביום השביעי, בסוף השבוע, הן מחליטות לעלות על המשקל. 'יופי! הצלחתי!' הן חושבות, כיוון שירדו ממשקל 42 למשקל 40. הבעיה היא, שהבנות האלה, הגובה שלהן הוא 1.66 כך עובר עוד שבוע ועוד שבוע, ובכל השבועות האלה הן מנסות להגיע למטרה, ל'יעד' שלהן. המשקל יורד, ויורד, מ40 ל38 ומ38 ל-37. לאט לאט, החברים מתחילים להרגיש בשינוי, ושואלים את הבנות אם הן בסדר. הבנות עונות שכן ושהן סתם חולות. עוד שבוע, שבועיים, שלושה שבועות, חודש, חודשיים. המשקל יורד ל-35, 34, לעיתים אף מגיע ל-32. באותו הרגע, כל החברים והמשפחה, המורים והשכנים, שמים לב שמשהו קרה. שהיא לא סתם הורידה עוד קילו. הילדה, שמרגישה שעשתה משהו לא בסדר, מחליטה לא לספר, ומקווה שזה יעבור, ותוך שבוע היא תחזור למצב המקורי. אך לא. היא התמכרה. היא מורידה ומורידה, עוד קילו עוד שניים. לילדה אין גוף. רק עור ועצמות. אין פרופיל. שממסתכלים עליה רואים שד, רוח, שלד. כן, אנורקסיה זה דבר חולני, כל כך חולני. למה הבנות לא מצליחות להחליט ולצאת מזה?! למה? כי הן בפנים. וכמו שהן אומרות- 'שאת עם אנה, אין דרך לחזור. אנה תישאר שם, לתמיד.' מי זו אנה אתם שואלים. אנה, זו דמות 'דמיונית' אם אפשר להגיד, שרוב הבנות האנורקסיות, ובכלל בעלות הפרעות האכילה, ממציאות אותה. אנה היא זו שאומרת לך להפסיק לאכול, שאת שמנה, שאת צריכה להקיא. היא מביישת אותך, מעליבה אותך, אך היא אומרת שזה לטובתך. שתהיו חברות לכל החיים. היא אומרת שרק עוד קצת ותוכלי להיות כמוה. תוכלי להיות מושלמת. האנה הזו.. אוחח.. מה הייתי עושה לה. אבל לא רק אנה היא זו שכופה על הבנות האומללות והחיוורות לרזות. זה מתחיל מגיל צעיר. כבר אז, שכינו את הילדה שמנה, שהמורים בחוגי המחול ביקשו ממנה להרזות עוד טיפ טיפה. ובכלל, זה לא מפתיע. אם תשימו לב, כל החברה שלנו עוסקת ברזון.. כל הדוגמניות, השחקניות, כולן רזות. אין פלא שיש כל כך הרבה הפרעות אכילה. כל החברה שלנו מושפעת מטלוויזיה, עיתונים, שלטי חוצות. בכל המקומות האלה, רואים בנות דקיקות, שכל מידה עולה עליהן. בטלנובלות ובסדרות שעוסקות בעולם הדוגמנות, רואים בנות שנאבקות בשומנים, בצלוליטיס. אז נכון, להיות רזה זה יפה, אני לא אומרת שלא. אבל עד לגבול מסוים. עד לגבול של החולניות, של הגועל. אם כך, הבנות הצעירות רואות את כל המסר שהחברה מעבירה, ומחליטות שהן שמנות לגמרי. הבנות, מחליטות להרזות, אבל בצורה קיצונית, וזה עובר את הגבול, עובר את גבול הטעם הטוב. עוד דבר שאני לא מבינה, זה ההורים. הם לא שמים לב? הם לא מעורבים בתפריט היומי ובחייה של הילדה שלהם? הם באמת לא שמים לב? אחרי שהבנות מגיעות למשקל ה'יעד' שלהן, למשקל הזעיר והכל כך חולני שלהן, הן מסתכלות במראה. אך במקום לראות דוגמנית מושלמת, דקיקה ויפהפיה, הן רואות שתי אפשרויות. במקרה הטוב והנדיר, הן רואות ילדה מכוערת, מגעילה, ששערותיה נשרו, רועדת, קפואה, חיוורת, לבנה. הן רואות רק עצמות ועור. הן נזכרות בשואה. הן מזכירות לעצמן את השואה. במקרה הזה, הן הולכות ומבקשות עזרה. לצערנו, המקרים האלה הם נדירים. המקרים השכיחים שקורים לרוב הבנות, זה שהן מסתכלות במראה ורואות ילדה שמנה. במציאות הן שוקלות משקל זעיר, שלא עולה על 34 קילו על 1.67 מטר, אך במראה? במראה אנה היא השולטת. היא מעוותת את כל ההשקפה שלהן, את ההסתכלות שלהן. היא גורמת להן להיראות שמנות לטעמן, ולכן הן מחליטות לרזות, עוד ועוד ועוד. בסופו של דבר, הילדה האומללה גומרת בבית החולים, גוססת, כמעט מתה. זהו, עכשיו אנה ניצחה. וגם אם הן ייצאו מהמחלה הנוראה, אנה תרדוף אותן. בחלום, בדמיון. כל הזמן. הן ייצטרכו שנים על גבי שנים של טיפול פסיכולוגי ולעיתים אף פסיכיאטרי. חוץ מכל זה, אני בכלל לא מבינה מה יפה במישהי שהיא רזה מדי. נכון, אני לא אומרת לכן להיות שמנות. אבל רזות? שרואים לכן את כל העצמות? שכל הבשר והשרירים נעלמו כלא היו? מה יפה בזה? באמת, אם למישהו יש תשובה, אני מחפשת אותה נואשות. בעיות והפרעות אכילה מביאות איתן מחלות, סיכוי יותר גבוה לחלות במחלות שכיחות אך גם נדירות, מי שבעלת הפרעות אכילה, תהיה לבנה פתאום, שערותייה יינשרו, היא תהיה עייפה ותשושה כל הזמן, לא תהיה פעילה מבחינה ספורטיבית, היא תרעד. השרירים שלה חלשים מדי. העצמות לא מצליחות להחזיק את הגוף. ופתאום, בבום אחד, היא תקרוס, תתמוטט, לנצח.

וכדי להמחיש יותר טוב את הפרו אנה אני אתן דוגמאות מבלוגים של פרו-אנה.

"הרגשתי שאני רוצה למות ושאני צריכה את האנורקסיה ואת הרעב"

יש אתר שנמצא בפעילים שנקרא אנטי אנה יש בו סיפורים מזעזעים