אני אצל אבא שלי (ההורים שלי גרושים) ואני סתם מרוב שעמום מסתכלת בתיקיות שלי .
מצאתי שיר ממש ישן שפעם שמעתי בכיתה ז' בתקופה הזאת .
,ה-? של חיי .(הסימן שאלה בגלל שאני לא יודעת איך להגדיר אותה ).
עכשיו אני יכולה לדבר על זה בלי להיכנס לדיכאון מטורף בכיתה ז' היתה "חבורה" נדב בר עמית ליאור שני עדי.פ. חן ואני ,עכשיו כשאני נזכרת בחבורה הזאת אני רואה מה קרה לכולנו בסוף כל אחד נמצא בחבורה של אנשים שונים לגמרה .
עכשיו עמית חבר של אסף וגיא.
בר חבר של נדב וקורן.
נדב חבר של בר .
ליאור חבר של גיל .
חן חברה של ענבל ויעל .
אני חברה של שירה .
עדי .פ. עברה בית ספר.
שני חברה של רוני .ל.ר. וכל אלו .
המסיבות התחילו אצל נדב שם בעצם הכל התחיל אני לא ידעתי בכלל על המסיבה לפני לא ידעתי על התכנון פשוט הוא התקשר והזמין .
אחר-כך היה עוד מסיבות ויציאות ולאט לאט נוספו ילדים עד שפתאום כולם ידעו עלינו וכולם רצו להיות חלק והרגשתי כל כך טוב אחרי מה שהיה ביסודי סוף סוף !.
עשיתי מסיבה אצלי כל כך הרבה ילדים התחננו שאני יזמין אותם זה עשה לי כל כך טוב לבטחון אבל לא הזמנתי אותם, מענין מה היה קורה אם כן ההיתי מזמינה .
עכשיו בעצם אני יודעת שזאת היתה המסיבה האחרונה .
ןאז כבר במסיבות האחרונות משהו קרה הכל נהרס הכל התפוצץ אם זה בגלל שכולם ידעו, שכולם רצו להיות חלק מזה וניסו לסכסך(ניסו לא כולם ידעו) היו ריבים ודברים שהרסו.
אולי בגלל שאהבתי (בעבר) את ליאור אולי זה מה שהרס את הכל, שני היתה חברה של ליאור והיא נפרדה ממנו (ואז ברור שהיא לא תבוא וגם עדי.פ. הפסיקה לבוא).
אני באמת לא יודעת מה קרה אבל זה נגמר .
ופתאום 2 בנות מצטרפות עומר ונעמי .
את נעמי לא סבלתי מהתחלה הקנאה ועומר היתה שקטה כזאת לא עשתה לי כלום אז ככה שסתם היא היתה תעלומה לא חשבתי שהיא רעה כלבה וכל זה .
חן לא סבלה את נעמי אז היא לא באה(לא יכלה לסבול שלוקחים לה את המקום) ורק אני נשארתי מהבנות הראשונות.
לאט לאט גם אני יצאתי מהחבורה אוללא משנה מה עשיתי.
בגלל שנדב התאהב בנעמי והתחיל לשנוא אותי ובר גם התחיל לשנוא אותי .
ליאור נשאר ידיד שלי וזה מה שענין אותי .
אבל אז בלי הודעה מוקדמת אני מבינה שזהו גם אני לא חלק מהחבורה .
(אני לא זוכרת יותר מדי מהתקופה הזאת השלבים וכל זה אז בגלל זה אני כותבת בבלאגן)
נדב עשה לליאור שטיפות מוח נגדי וזה הצליח ליאור ואני התרקנו אולי בגלל הבנות החדשות,אולי בגלל האהבה המטורפת שלי אליו בעיקר האובבסיה.
אני ממש לא יודעת אבל עכשיו לא אכפתי לי ,אז רק ניסיתי לעצור את מה שקורה.
כל ח' ניסתי להחיות את הידידות מחדש זה לא הצליח אז ניסתי להחיות את החבורה, היתה יציאה אחת בכיתה ח' (שהיא היתה האחרונה) .
ההיתי מאוהבת בו כל כך ההיתי אובססית אליו הקנאה המטורפת, אם לא ההיתי מאהובת בו ואובססית בצורה כזאת אולי עוד היה סיכוי שההיתי ידידה שלו אבל הרסתי הכל אני אשמה במה שקרה.
אולי זה לטובה אולי לא, זה מה שקרה וזה מה שיש.
בחופש הגדול בין ח' לט' נדב ובר הצליחו בשטיפות מוח ,ליאור היה נגדי סופית .
בחופש הזה כבר הפסקתי לאהוב אותו מאוחר מדי !(אחרי כל מה שזה עשה לי) אבל האובססיה אליו נשארה בכל זאת אהבתי אותו כל כך,לאט לאט הכל נעלם כל הרגשות האובססיה .
אולי נשאר טיפה רגש לא ברור אבל רחוק מאוד מאהבה ואובססיה.
הכל נשאר רק בתור זיכרון .
הוא כל כך השתנה הפך למה שהוא לא .(היה על זה פוסט לא רוצה להרחיב,לא רוצה להתעק בזה יותר! )
עכשיו יש חבורה חדשה גיל ליאור ענבל וחן .
אני לא מקנאה אני נמצאת במקום אחר בחיים מקום יותר טוב בשבילי .
עכשיו מצאתי את האושר.
לא התכוונתי לכתוב פוסט על התקופה הזאת ועל החבורה הזאת הכל יצא מהזיכרון של השיר .
השיר הזה דיכאוני מתאים להרגשה של מוות דיכאון מטורף,עצבים כעס קנאה.
עכשיו אני מאושרת לא רוצה להיכנס לדיכאונות ומחשבות של מוות אני מודה חשבתי המון על המוות.
לא רוצה לחזור לאהבה ואובססיה מטורפות לליאור.
רוצה להיות מאושרת ואני מצליחה .
אני שמחה שזה היה אבל זהו .
זה נגמר .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
