החיים מעבר לכל דימיון

שוב כמו בפוסט הקודם אני נזהרת בכל מילה ופסיק הרי אנשים שמכירים אותי קוראים בבלוג אז אני לא יכולה לכתוב פה כל מה שעולה על רוחי.

או הקיץ הזה כל כך משמעותי בשבילי או שיש לי זיכרון קצר,עברתי כל כך הרבה דברים הקיץ אני חושבת שזה היה הקיץ הכי נוראי שהיה לי .

באמת שאני יוצאת מהקיץ בהרגשה נוראית בכל הרשימת "TO DO" לא מסומן אפילו וי אחד.

במחץ בערב האחרון של החלוץ רבתי עם מישהו שההיתי דלוקה עליו תקופה בתחילת השנה התעצבנתי עליו על שטויות "צמחונות" אמרתי דברים שאני מצטערת עליהם כ"כ הוא אמרה דברים שפגעו בי וז השפיע עלי גם ביום פירוק רבתי שם עם כולם אמרו לי דברים מגעלים שפגעו בי יותר ממה שציפיתי שזה יפגע .

כשחזרתי מהמחץ הרגשתי נורא וראו את זה בשבועים הראשונים פשוט נכנסתי לדיכי.

עד שכבר הצלחתי להירגעה אחרי הסיפור במחץ נפלו עלי השיבוצים נכנסתי בין הראשונים כי מיהרתי,שליי (המרכזת) הסתכלה בדפים ואמרה לי:התפקיד שלך הוא : (היא חיכתה טיפה )ואז הפילה עלי את זה שאני בקהילה אני זוכרת את הרגע טל דנה ומתן היו בחדר הגבתי נורא כמו שתמידשאני מגיבה פשוט אמרתי שאין מצב לא ההיתי מסוגלת לחשוב על זה לקלוט את זה #יצאה מהחדר השני ואמרה "אמרתי לך לא לפתח ציפיות" פאק שנה שלמה ההינו בצוות באמת שנשברתי באותו הרגע ברחתי משם ואז *שאלה אותי את שמחה על הקהילה בטון צוחק כזה באמת שלא הצלחתי לשלוט נתתי לה סטירה קלה  איזה שטות עשיתי .

ברחתי משם בוכה אחרי שנרגעתי חזרתי לחדר ורציתי לשמוע מה יש להם להגיד בלה בלה בלה לא הפסקתי לבכות בחדר מרכזים כל מה שהם אמרו נשמע לי כמו גזר דין מוות ותיאור הדרך שבה גזר הדין הולך להיתבצע .

כל השכבה ראתה את זה וכולם ציחקקו זה הרס אותי אחכ דיברתי עם אבא,ואבא הלך לדבר עם מישהו מלמעלה.

 (יופי עכשיו יצאתי כמו ילדה בת 3 שרצה לבכות לאבא שהיא לא קיבלה את הסוכריה שהיא רוצה)

בסופו של דבר יש תפקיד חדש שעוד לא קיים בשבט אני ממש מפחדת שהוא לא יצא לפועל כי אני ממש רוצה בו.

היה ישבצ ראשונה של קהילה דוקא נשמע טוב מקווה שזה לא המקרה של "מילים כמו חול.." אני באמת מפתחת ציפיות.

לא קראתי את הספר קריאה ליומן קריאה 2 ספרים מחכים לי לבחירה אבל אני לא מסוגלת לקרוא בחצי שנה האחרונה זה מעצבן אותי כי זה חסר לי כל כך אין ספר שלא ניסתי פשוט לא מסוגלת.

כל "החיים" קראתי ספרים אין לי עוד מקום בחדר מרוב ספרים שקראתי גמרתי ספרים של 700 עמודים תוך פחות ביומים.

זה כל כך מתסכל.

לא עשיתי אפילו תרגיל אחד בעבודת קיץ במתמטיקה ויש לי איזה 100תרגילים.

ו% שרציתי אותו חצי שנה במחץ התברר לי שהוא ה"כפרית" הזמן עשה את שלו...

אני מקווה.

יצא פוסט עמוס ברגשות ומחשבות.

כתבתי פוסט שכתוב בדרמתיות מטורפת (תמיד כתבתי ככה או רק אני שמתי לב לזה).

ושוב אותו חשש מזה שאנשים מכירים אותי קוראים את הפוסט ניסיתי ככל האפשר לצנזר מידע.