דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

אז היום לפני כמה שעות נפרדתי מאדם שמאוד קרוב לליבי מישהו שהכרתי וירטואלית (אני שמה את הקישור לפוסט הזה כי זו אותה התקופה ואותו המקום).

הכרנו לפני שנתיים וכמה חודשים אני הייתי קטקטית והוא היה בן 24 בערך,בחור נחמד מהצפון.

הייתה תקופה שבגלל שאני הייתי די קטנה שם מכולם לאנשים שהיו מבוגרים ממני אפילו ב3 שנים קראתי סבא/סבתא, אז גם לו קראתי סבא.

בתקופה הזו הקשר היה די מעפן ורופף עד שהגיעו תקופות של שיעמום או כנראה סתם צורך לדבר עם מישהו,אז אני הוא התחלנו לדבר.

בהתחלה הוא קצת הכחיש את היותו סבא צעיר אבל עם הזמן זה חלף והוא הבין שאין לו ברירה ואז נהייתי הנכדה החננה של סבא.

לא היה בינינו קשר של אהבה רגילה כאילו בין גבר לאישה זה היה משהו אחר לגמרי כמו קשר בין אחים רק הרבה יותר עמוק.

אני לא אשכח את המשפטים האלה:

"בולייי (עיוות של השם שלי וגם אם תנסו לא תצליחו לגלות) איזה נכדה מעפנה את!!ממש חננת על!"

"בולי בואי אני אגיד לך למה את מעפנה זה כי את רוס תנסי לנחש.."

"את באה לעשות לסבא ספונג'ה ואוכל בסופ"ש?:)"

כמה שזה נראה דבילי זה מה שייחד אותו, כל המשפטים המסנג'רים האלה.וכל פעם סירבתי לו והוא התעצבן ויצאנו לברוגז של 2 דקות שאחרי דקה הוא כבר ביקש סליחה

דיברנו המון על סקס ומציצות עם קרמבו ומילקי,שרנו בימים האחרונים שירים של שלמה ארצי יחד..

סיפרתי לו ושפכתי בפניו את כל הבעיות שלי ואת כל מה שמציק לי והיו הרבה והוא הקשיב לי ותמיד הבין והתעניין, בלי רחמים רק מתוך אכפתיות והתעניינות,כל עצה שהוא נתן לי כל כך עזרה לי.

כל שיחה איתו ולא משנה על מה היא הייתה וכל עצה שלו ריתקה אותי ועיניינה אותי והכי חשוב עזרה לי ולימדה אותי.

בנאדם מצחיק,חכם,איכפתי,מתעניין,עיראקי-פרסי,טיפה מגניב וחננת על.

נפרדנו רק לפני 3 שעות וחצי עם המון דמעות וכאב אבל אני כבר מתגעגעת אליו,קשה לי רק מלהיזכר בו.

אני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו יותר מדי ואף פעם לא אשכח אותו ואני מקווה שהוא לא ישכח את נכדתו הרוסיה והמנומשת מירושלים

אנשים נדירים כמוהו לא שוכחים בחיים.

חג שמח וכשר לכולם ושבוע טוב

אני לפעמים שואלת את עצמי איך נכנסתי לכל העולם הוירטואלי הזה (ואני לא מדברת על בלוגים).מה גרם לי להיכנס לשם?מה גרם לי להישאר שם שנתיים וחצי?

בגלל השיעמום נכנסתי פעם אחת לבדוק מה זה בכלל נכנסתי עוד פעם ועוד פעם והכרתי אנשים כאלה מדהימים שכל כך אהבתי לדבר איתם סה"כ 2 גברים ו2 נשים ועוד 3 גברים שנתנו לי את הטלפון שלהם אבל לא התקשרתי כי גם ככה לא יצא מזה כלום.

הגעתי לשם בגיל 18 וחצי ואחרי שנה וחצי הכרתי את רוב הצ'אט ובגיל 20 כבר ניהלתי חדר ולא בגלל שרציתי אלא בגלל פרוטקציות ממנהלים אחרים.בחדר הזה היו בערך 5 אנשים כל ערב אבל (וסליחה על המחמאות שאני מפזרת על עצמי זו הפעם אחרונה!) די בזכותי החדר התפתח וכל ערב היו בערך 50 אנשים ולפעמים יותר.אחרי חצי שנה המנהל הראשי פרש ואני החלטתי גם לפרוש, אבל פרשתי רק מהניהול.

 אחרי חצי שנה הכרתי שם בנאדם שהתאהבתי בו והוא בי, בחור מדהים (תנסו לעשות 1+1 למרות שלא תצליחו לדעתי..) אבל הכל הסתיים.

מצד אחד, הקשר הוירטואלי זה קשר טוב מכיוון שזה לא כמו קשר רגיל שהדבר הראשון שרואים זו החיצוניות ורק אז אם רוצים כמובן אז ממשיכים לאופי. בוירטואליות זה הפוך,קודם כל לומדים על האופי של הבנאדם ורק אז עוברים למראה, ולדעתי האופי הכי חשוב למערכת יחסים  אלא אם כן זה למטרת סטוץ.

מצד שני,לדעתי עדיף לא לערבב את הוירטואליות עם המציאות כי זה רק יוצר בלאגן בראש ובחיים אבל בגלל שמכירים לפי האופי אז הסבירות למערכת יחסים חזקה היא מאוד גבוהה.

אם לי הייתה אפשרות בחירה עכשיו אם להיכנס לזה או להישאר מחוץ לזה הייתי בוחרת לא להיכנס לזה כי לדעתי עדיף להשאיר את המציאות כמו שהיא בלי גורמים חיצוניים, אומנם היה טוב ויצאו לי קשרים מאוד טובים ואהבתי כמו שלא אהבתי אף פעם בחיי.היה טוב וטוב שהיה:)

מה אתם הייתם בוחרים?הייתם לוקחים צ'אנס?

בהצלחה!