דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

אתמול הייתי אצל ההורים בארוחת ערב, סיימנו לאכול וחזרתי הביתה.

נכנסתי לבית ואני שומעת את הטלפון מצלצל עניתי לטלפון ואני שומעת אותו,בחור שאני מכירה עוד מהתיכון היינו חברים שנתיים ומשהו נפרדנו וחזרנו לעוד שנה או יותר,אהבתי אותו מאוד והוא היה הגבר האידיאלי עבורי עד שפעם הוא החליט לנסוע לקנדה לשנה ולחזור באוגוסט 08.

אני שומעת את קולו אחרי כמה חודשים שלא דיברנו הוא אמר לי כמה שהוא שמח לשמוע את קולי וכמה שהוא התגעגע אליי ולא מצליח לשכוח אותי אבל בכל מקרה שמעו משהו עצוב בקולו, משהו שלא היה פעם.

אמרתי לו כמה שהתגעגעתי אליו ממש התלהבתי לשמוע אותו אמרתי לו שאני עדיין אוהבת אותו למרות שעבר הרבה זמן והוא ענה "זה הדדי מתוקה" וגם זה היה בטון עצוב ומאוכזב.

אז שאלתי לשלומו והשיחה זרמה.

הסקרנות קצת הרגה אותי אז שאלתי מה קרה לו,למה הוא נשמע עצוב.

מיד הגיע ה'המממ' המהסס שלו "את זוכרת שהבטחתי לך שאני חוזר עוד כמה חודשים?אז תביני אני מאוד אוהב אותך,ואת היחידה שלי באמת!(?)אבל הכרתי פה מישהי אז אני לא אוכל לחזור בזמן הקרוב.."

איזה יופי שאתם הגברים כאלה מקסימים ולא הולכים בעקיפין ואומרים הכל ישירות,כאלה אמיתיים.

ולמה הייתי צריכה לשאול מה קרה לו?בעצם אם לא הייתי שואלת לא הייתי מגלה..

אחרי חצי שנה כנראה בני אדם מתהפכים לגמרי,לאן הלך אותו הבחור שאהבתי?למה השתנית?

התאכזבתי,בניתי עלייך,רציתי אותך,חיכיתי לרגע שתחזור ותהיה לצידי...עכשיו כבר לא.